יוסף חדאד חזר מהונגריה עם חולצה שהייתה מבחינתו הרבה יותר מפריט לבוש. על החולצה, שנועדה להגיב למסרים של המאמן האירי נגד ישראל, הודפסו המילים "This is genocide" ולצדן קוד QR.
מי שסרק אותו הגיע לסרטון הסברה על אירועי 7 באוקטובר. במשך כיומיים, לדבריו, הוא הסתובב איתה בבודפשט וגם באצטדיון - וגילה שהמסר מצליח לייצר בדיוק את הרגע שחיפש.
"חלק מהם חשבו שזה בכלל אנטי־ישראלי", סיפר חדאד, מספר 2 במפלגת עמך ישראל, בשיחה עם ערוץ 7 זמן קצר לאחר שחזר ארצה.
לדבריו, העוברים והשבים ראו את שם המאמן ואת הכיתוב על רצח עם והניחו שמדובר במסר המכוון נגד ישראל. אלא שאז הם סרקו את הקוד. "כשסרקו את זה וקלטו שזה קרה בתוך ישראל, צילמתי את הפרצופים שלהם, פרצופים של שוק. זה עובד, חבר'ה, זה עובד".
הרעיון לחולצה, הוא מסביר, נולד בעקבות דבריו של המאמן האירי, שאותם ביקש להפוך נגדו. "אמרנו, טוב, יש 'בתחבולות תעשה מלחמה', אז בתחבולות תעשה הסברה". על החולצה הודפס שם המאמן, מתחתיו הכיתוב "This is genocide", ולצדם הקוד המוביל לתיעוד מ־7 באוקטובר.
חדאד כבר חושב על השלב הבא. לדבריו, מישהו הציע לו להכין מאות חולצות דומות ולחלק אותן לאחרים. "מישהו הביא לי רעיון, אמר לי: תביא לפה איזה 300-400 חולצות, תחלק אותן לכל מי שיוצא. יש מצב שאני אעשה את זה, אני שוקל את זה".
גם אם המשחק עצמו לא סיפק לו סיבה גדולה לחגיגה, חדאד חזר מרוצה ממה שהתרחש מסביבו. הוא תיאר בגאווה את התנהגות הקהל הישראלי מול האירים, ובפרט את ההחלטה, לדבריו, שלא להגיב בקריאות בוז בזמן ההמנון האירי אלא להביע מחאה באמצעות ישיבה ושקט.
מבחינתו, דווקא האיפוק הזה העביר מסר. "יש פה בגרות ישראלית, חוכמה, גם בהסברה הישראלית", אמר. לדבריו, לאחר המשחק נרשם גם מפגש מפתיע עם קבוצה קטנה של אוהדים אירים, שמחאו כפיים לישראלים ואמרו להם כי המאמן וחלק מהשחקנים אינם מייצגים את עמדתם.
חדאד סיפר גם על מפגש עם אוהד אירי שהציג בפניו עמדה שונה מזו ששמע מהגורמים הבולטים סביב הנבחרת. לדבריו, אותו אוהד אמר לו שאינו סבור שישראל היא מדינת אפרטהייד ושאינו חושב שהיא מבצעת רצח עם. חדאד צילם את המפגש והפיץ אותו ברשתות. מבחינתו, זו בדיוק ההוכחה לכך שהמאבק ההסברתי אינו חסר סיכוי.
החוויה הזו מתחברת לתפיסה רחבה יותר שמלווה את חדאד כבר שנים: לא כל אדם בעולם נמצא באותו מקום ביחס לישראל, ולכן גם אין טעם לדבר אל כולם באותה צורה. הוא מחלק את הקהל לשלוש קבוצות - אנטי־ישראלים, פרו־ישראלים וקבוצה שלישית שאינה מזוהה עם אף אחד מהצדדים.
דווקא הקבוצה השלישית היא בעיניו היעד המרכזי. מול מתנגדי ישראל המובהקים, הסביר, מטרתו אינה בהכרח לשכנע את האדם שעומד מולו, אלא להשתמש בעימות כדי להגיע אל מי שצופה בו מהצד. "לא זה הזמן לשכנע אותם", אמר על האנטי־ישראלים. לדבריו, הוא מעדיף להתעמת איתם, להציב בפניהם שאלות ולהשתמש בוויכוח כדי לחזק את המחנה הפרו־ישראלי ולהגיע לקהל שעדיין לא גיבש עמדה.
כדוגמה הוא מביא עימות שבו השתתף באוקספורד. לדבריו, גם שם ידע מראש שלא בהכרח ישכנע את הצד הפרו־פלסטיני שישב מולו, אך הנאום והעימות הופצו בהמשך ברשתות והגיעו לקהל רחב בהרבה. "זה מאבק שהוא ממש, ממש לא גמור", הוא קובע.
לצד הפעילות בזירה הבינלאומית, חדאד מתאר גם את היחס שהוא מקבל בישראל. בשדה התעופה, סיפר, כמעט בכל רגע ניגשו אליו אנשים לסלפי, לחיבוק או למילה טובה. מבחינתו, גם אחרי שנים של חשיפה ציבורית, הוא אינו רואה בכך דבר מובן מאליו.
"אני לא הייתי זמר או שחקן כדורגל. התחלתי את דרכי כפעיל הסברה לפני עשר שנים", אמר. לדבריו, בשלוש השנים האחרונות החשיפה גדלה מאוד בעקבות אירועי 7 באוקטובר, אך לצדה הגיעו גם קללות, איומים והתקפות ברשת. מול אלה, הוא מצביע על שני מקורות תמיכה מרכזיים: משפחתו והציבור הישראלי. "הסלפי והצמיחה הזו, זה רק מה שמחזק אותי להמשיך בדרך הזו עד הסוף, ואני מבטיח להמשיך בדרך הזו עד הסוף".
גם הסרטים השחורים שנענדו סביב המשחק הפכו מבחינתו לזירת מסרים. חדאד סיפר כי הוא וגיא הוכמן ענדו סרטים שחורים לציון 7 באוקטובר, וכי במהלך מפגש עם אחד השחקנים האירים הוא הציע לו לענוד סרט כזה. "שלפתי בעצם את הסרט השחור עם השביעי באוקטובר ואמרתי לו: קח. אתם רוצים לעלות עם סרטים שחורים? קח, תעלה עם הסרט הזה ועם השביעי באוקטובר".
האירוע עורר אצלו גם ביקורת כלפי האופן שבו ישראל מתנהלת בזירה ההסברתית. אם הצד השני משתמש בסמלים על המגרש, הוא תהה, מדוע ישראל אינה מגיבה באותה שפה ומבליטה בעצמה את 7 באוקטובר. מבחינתו, אין די בתגובה למסרים שמופנים נגד ישראל - צריך גם ליזום את המסר הישראלי.
הגישה הזאת היא גם חלק מהחזון הפוליטי שהוא מציג. חדאד, שנכנס לפוליטיקה כמספר 2 בעמך ישראל, אומר שהוא מבקש להפוך את ההסברה לכלי שמסייע גם לישראלים עצמם, ובפרט לחיילי צה"ל ולאנשי המילואים היוצאים לחו"ל. הוא רוצה, לדבריו, שמערך ההסברה יהיה "השכפ"ץ של חיילי צה"ל" ושל משרד הביטחון.
המטרה, כפי שהוא מציג אותה, היא שחיילי מילואים יוכלו לטוס לחו"ל בלי לחשוש ממעצר או מחקירה. "אני רוצה שיחקרו אותי", אמר. "אני רוצה שכל החרא הזה יבוא עליי, במשרד שאני רוצה להיות בראשו".
המעבר של חדאד מהסברה לפוליטיקה הפך אותו גם למטרה במאבקים בתוך המחנה הפוליטי. כשנשאל על טענת ראש הממשלה בנימין נתניהו שלפיה מפלגתו אינה מפלגת ימין, הוא השיב בתקיפות: "ביבי יודע שאנחנו ימנים. פשוט ביבי יודע שאנחנו לא בכיס של אף אחד. זה כל הסיפור".
חדאד דחה אפשרות לשיתופי פעולה עם שורה של מפלגות ופוליטיקאים שאינם מתיישבים, לדבריו, עם תפיסת עולמו, והציג את עמך ישראל כמפלגה בעלת "אידיאולוגיה ימנית, ציונית ופטריוטית־לאומית". במקביל, הוא ניסה להתמודד עם החשש שמפלגתו לא תעבור את אחוז החסימה.
לטענתו, סקרים שנעשו ובחנו את העדפות הנשאלים ללא החשש מאחוז החסימה העניקו למפלגה תמיכה גבוהה יותר. "אל תפחדו, עמך ישראל עוברת את אחוז החסימה", הצהיר. "אנחנו נהיה הפתעת הבחירות, ואתם לא מבינים אפילו עד כמה אנחנו נהיה הפתעת הבחירות".
אבל הכניסה לפוליטיקה גובה גם מחיר. חדאד, שהיה מזוהה במשך שנים עם פעילות הסברתית שזכתה לתמיכה גם מעבר למחנות פוליטיים, מוצא את עצמו כעת תחת מתקפות וביקורת ברשתות החברתיות. הוא מבקש להבחין בין ביקורת עניינית לבין התקפות שלדבריו אינן אלא שנאה בנוסח אחר.
לביקורת אמיתית, הוא אומר, הוא דווקא מקשיב. "יש גם כאלה שיש להם ביקורת בהחלט לגיטימית, ואני שומע אותם", אמר. לדבריו, כאשר הוא מקבל הודעה שנכתבה בכנות ומתוך עמדה עניינית, הוא עוצר, קורא ואף מגיב.
והוא מעדיף, לפחות כרגע, למדוד את התגובה אליו לא רק דרך הרשת אלא גם במפגשים פנים אל פנים. כבר בטיסה חזרה לישראל ובנתב"ג, סיפר, פגש מצביעים ממחנות שונים: חלקם הודיעו שיצביעו למפלגתו, ואחרים הבהירו שלא - אך ביקשו לחזק אותו על פעילותו.
דווקא אל האחרונים הוא מכוון את המשפט שבו הוא מסכם את המעבר הלא פשוט מפעיל הסברה לפוליטיקאי. כשמישהו ניגש אליו ואומר לו שלא יצביע עבורו, סיפר חדאד, תשובתו היא: "אני אוהב אתכם, ולא משנה מה - אני אעבוד למענכם".