פרופ' אוריאל סימון, מבכירי חוקרי המקרא בישראל ומי שכיהן כראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, הלך לעולמו בגיל 97.
לוויתו תתקיים היום בשעה 17:00 בבית ההספד קהילת ירושלים בגבעת שאול. יושבים שבעה בבית המנוח רחוב אליעזר הגדול 6, דירה 79, החל ממוצאי שמחת תורה.
סימון הקדיש עשרות שנים לחקר המקרא, לפרשנותו של רבי אברהם אבן עזרא ולהוראת התנ"ך, ולצד פעילותו האקדמית היה מעורב גם בשיח הדתי והציבורי בישראל.
סימון נולד בירושלים בשנת 1929, בנו של הוגה הדעות עקיבא ארנסט סימון. הוא למד באוניברסיטה העברית בירושלים, שבה השלים בשנת 1953 תואר שני במקרא ובהיסטוריה כללית, ובשנת 1961 קיבל תואר דוקטור במקרא.
בראשית דרכו החינוכית שימש מורה ומחנך לספרות עברית ולתנ"ך בבית הספר התיכון הדתי צייטלין בתל אביב. בהמשך הצטרף לסגל אוניברסיטת בר-אילן, שבה מילא שורה של תפקידים ובהם ראש המחלקה לתנ"ך ומנהל המכון לחקר תולדות המקרא. הוא החזיק גם בקתדרה לתנ"ך על שם הרב נורוק.
מחקריו של פרופ' סימון עסקו בין היתר בספרי הנביאים, בגישה הספרותית למקרא ובפרשנות היהודית בימי הביניים. מקום מרכזי במפעלו המחקרי תפס רבי אברהם אבן עזרא, שאת כתביו ודרכו הפרשנית חקר במשך עשרות שנים.
בין ספריו נמנים "ארבע גישות לספר תהילים - מרס"ג עד ראב"ע", מחקריו על פירושי אבן עזרא לתרי עשר, וכן "אזן מלין תבחן", שראה אור בשנת 2013 ועוסק בהרחבה בדרכו הפרשנית של אבן עזרא. בשנת 2004 זכה סימון בפרס ביאליק לחכמת ישראל.
בגישתו לחקר התנ"ך ביקש סימון להעמיד במרכז את פשוטו של מקרא, תוך תשומת לב ללשון, להקשר ההיסטורי, למבנה הספרותי ולהיגיון הפנימי של הכתוב. לצד זאת עסק ביחסים שבין דרך הפשט לבין המסורת המדרשית ובאפשרות לקיים ביניהן שיח פרשני.
לצד עבודתו האקדמית היה סימון מעורב במשך השנים גם בפעילות ציבורית בחברה הדתית. הוא נמנה עם מייסדי "עוז ושלום - נתיבות שלום" והיה מראשי תנועת מימד. בספרו "בקש שלום ורדפהו" הציג תפיסה דתית המדגישה את מקומם של השלום, הפיוס והדו-קיום בקריאת המקרא ובמחשבה היהודית.
בשנותיו האחרונות התגורר בירושלים, לאחר שבמשך שנים רבות חי ברמת גן.
פרופ' סימון הותיר אחריו שני ילדים, נכדים ומשפחה ענפה. בתו, הרבנית מיכל נגן, עומדת בראש מכינת צהלי ונשואה לרב ד"ר יעקב נגן, מרבני ישיבת עתניאל. בנו, פרופ' איתמר סימון, הוא חוקר ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
