לקראת יום פטירתו של הרב בני אייזנר ז"ל, שיחול בראש חודש חשוון, מספר הרב מאיר כץ, ראש המכינה הקדם-צבאית בפדואל, על המפגש הראשון עמו כתלמיד צעיר בישיבת מרכז הרב, על האנרגיה העצומה שהקרין ועל היכולת המיוחדת שלו להפוך רעיונות גדולים של אמונה ותורה לדרך חיים ממשית.
"היינו באים אליו בצורה מסודרת בלילי שבתות, לשיחות אחרי הסעודה בישיבה", משחזר הרב כץ. "פגשנו דמות שהייתה, הייתי אומר, הפצצת האנרגיה של הישיבה".
לדבריו, אחת התכונות הבולטות של הרב אייזנר הייתה היכולת לקחת את תורת בית המדרש ולהוריד אותה אל חיי היום-יום. "הוא לקח ותרגם את כל המסרים של בית המדרש, של הרב זצ"ל ושל הרב צבי יהודה, שהיה אז עוד בחיים, לפרקטיקה: איך חיים את זה ביום-יום, איך חיים את זה בצבא".
הרב כץ אף רואה בו מי שהקדים במידה רבה את הרעיון החינוכי שמזוהה כיום עם עולם המכינות הקדם-צבאיות. "אפשר לומר שהוא היה נותן את תורת המכינות הקדם-צבאיות הרבה לפני שהן קמו", הוא אומר. "הוא לקח את כל התורות האלה והוריד אותן אל הפרקטיקה של החיים".
אך לא רק התוכן נחרת בזיכרונו. הרב כץ מתאר את העוצמה שבה הדברים נאמרו ואת ההשפעה שהייתה להם על תלמידים צעירים בראשית דרכם: "הוא הכניס את כל החיוניות, את כל האש, את כל הלהבה והאנרגיה העצומה שיש בתורות הללו, כשהן זורמות לתוך חייו הפרטיים של האדם, בכל מצבי החיים".
"הדבר היה ניכר גם בחייו האישיים", מוסיף הרב כץ, "בשמחה, בעוצמה ובאנרגיות שהיה מקרין ומזרים לתוכנו כתלמידי שנה א'. יצאנו עם עיניים בורקות, מתודלקים לגמרי, עם רצון לכבוש את העולם".
הרב כץ מתאר בכנות גם את תפיסת העולם הסדורה והחד-משמעית שאפיינה את עולמו כתלמיד צעיר באותן שנים. "הייתה איזושהי תמונת מצב מאוד מאוד סגורה וסדורה על העולם שבחוץ, ואיך מנהיגה אותו הישיבה המרכזית העולמית, במובן הכי פנאטי שיש", הוא מספר.
"כשיצאת מהבית של הרב בני, יכולת להבין לעומק, או לחיות לעומק, מה זו 'הישיבה המרכזית העולמית' בצורה הכי ילדותית שבעולם", הוא אומר בחיוך ומסביר כי עבור בחור צעיר הייתה בכך גם תחושת בהירות גדולה. "היית חי באיזה סוג של דמיון שהישיבה המרכזית העולמית, פשוטו כמשמעו, היא המרכז של העולם".
לדבריו, בתודעתו של תלמיד שנה א' נבנתה אז תמונה פשוטה ומסודרת מאוד: "יש הרב צבי יהודה מבחינת משיח של הדור. הייתה אז אסכולה בתוך מרכז - ישיבת הר המור של היום - תורת האמת יוצאת לעולם מישיבת מרכז הרב וממילא מאוד מסודר - להבין שהרצי"ה מקבל את השפע מהבורא, זה עובר ממנו למנורה המרכזית בבית המדרש, משם זה מתפשט לכל תלמידי המשנה של הרב צבי יהודה, וככה זה מתפזר לכל העולם".
במבט לאחור, הרב כץ רואה גם את המגבלות וגם את היתרון החינוכי שהיה בתפיסה הסגורה הזו בתחילת הדרך. "זאת הייתה תמונת מצב מאוד מאוד מסודרת מצד אחד, מאוד מאוד סדורה מצד שני, ומאוד מאוד סגורה, ולא נותנת מקום להרבה דברים אחרים להיכנס לתוך החיים. אבל אולי בתור התחלה, כשאתה יוצא כתיכוניסט מבולבל, חשוב לסדר לך איזשהו מתווה מאוד מאוד סגור".
בהמשך, הוא אומר, החיים עצמם מלמדים על המורכבות: "אחרי זה, לאט לאט בחיים, אתה לומד שהחיים הם מורכבים, ויש עוד תורות ויש עוד הרבה מאוד דברים שאפשר ללמוד".
אולם דבר אחד, מדגיש הרב כץ, לא השתנה עם השנים: הרושם שהותיר הרב אייזנר באישיותו. "היחס האישי שלו, שמחת החיים שלו והצורה הזאת שבה הוא הזרים את זה לתוך הדם של כל תלמיד ותלמיד - אלה היו יכולות מיוחדות שלו".
"צריך לדעת שהאנרגיות האלה לא עוזבות אותנו עד היום", הוא מוסיף. "עד היום, כשאתה נזכר ברב בני או כשאתה חושב על הרב בני, זה בא יחד עם שמחת חיים, זה בא יחד עם אנרגיות עצומות, זה בא יחד עם עוצמת חיים".
הרב כץ מנסח את מורשתו של הרב אייזנר כ"תורה שמנצחת את החיים" - לא במובן של בריחה מן המציאות, אלא דווקא ביכולת להיכנס לתוכה: "תורה שיודעת לתרגם את כל הדברים האלה לפרקטיקה היומיומית של החיים".
בהמשך חייו נפגש הרב כץ עם הרב אייזנר גם מזווית אחרת. לאחר הקמת הישיבה והמכינה בפדואל נוצרו ביניהם מעגלי מפגש נוספים. "כמובן שאז הכרנו את הרב בני במעגלים נוספים. הוא נתן פה שיחות במכינה ובישיבה", מספר הרב כץ.
וגם אז, שנים אחרי המפגשים הראשונים של תלמיד שנה א', אותה דמות נותרה בעיניו ללא שינוי: "כמו שהכרנו אותו תמיד - מלא שמחה, מלא אנרגיה, תמיד עם חיוך".
לדברי הרב כץ, מאחורי השמחה הזו עמדה תחושה אמונית עמוקה של נוכחות אלוקית בתוך החיים עצמם. "תמיד הייתה ההרגשה שאיפה שהוא נמצא - ריבונו של עולם נמצא איתו, הולך איתו, מלווה אותו, והוא רואה אותו בכל פינה. ולכן אין שום רגע של עצבות שניכרת על פניו".
לקראת יום פטירתו של הרב אייזנר מבקש הרב כץ להפוך את הזיכרון גם לקריאה חינוכית עבור הדור הבא: "שנזכה באמת ללמוד מהרב בני איך מזרימים תורה לחיים, ואיך לוקחים את שמחת החיים ואת האנרגיה הזאת לכל פינה".
את דבריו הוא חותם במסר שלפיו השפעתו של רב ומחנך אינה מסתיימת בפטירתו. "אף אחד לא באמת מת", אומר הרב כץ. "כל המוות זה עניין של לבישת צורה ולבישת צורה אחרת. צדיקים במיתתם חיים יותר מאשר בחייהם". "הוא חי איתנו ומלווה אותנו", מסכם הרב כץ. "הוא נמצא איתנו, ונמצא בתורות שבהן אנחנו מלווים את התלמידים שלנו. שנזכה באמת שתורתו תאיר לנצח נצחים. אמן".