הדרמה שהתחוללה הבוקר (רביעי) בטיסת פליי דובאי מדובאי לתל אביב המחישה בתוך דקות את אחד התרחישים הרגישים ביותר שעימם נדרש חיל האוויר להתמודד: מטוס נוסעים אזרחי שעושה את דרכו לישראל, ולפתע מתעורר חשש כי משהו חריג מתרחש בתוכו.
טיסה FZ1073 עשתה את דרכה מדובאי לנתב"ג כאשר שידרה אותות חירום, ובהם קוד המעיד על "התערבות בלתי חוקית" במטוס. המטוס שינה את מסלולו ולבסוף נחת בשלום בטאבוק שבסעודיה. בעקבות ההתראה הוזנקו גם מטוסי קרב ישראליים. חברת פליי דובאי אישרה כי המטוס נחת בשלום וכי כלל הנוסעים בטוחים.
אלא שככל שחלפו השעות התבררה תמונה מורכבת יותר. מקורות ישראליים מסרו כי האירוע התרחש בתא הטייס, ובישראל נבדקת האפשרות שמדובר היה בניסיון לבצע פיגוע.
לפי דיווחים שפורסמו במהלך היום, אחד הטייסים תקף את הטייס השני, ובשלב מסוים נשלח אות המצוקה. עם זאת, נסיבות האירוע והמניע עדיין נמצאים בבדיקה, והדיווחים הראשוניים לאורך היום אף הציגו גרסאות שונות באשר לשאלה אם מדובר בניסיון חטיפה, אירוע טרור או עימות חריג בתא הטייס.
עבור חיל האוויר, בדקות הראשונות ההבחנה הזאת עדיין אינה קיימת. מטוס אזרחי שמציג סימנים חריגים בדרכו לישראל הוא קודם כול אירוע שצריך להבין במהירות - לפני שהוא מגיע למרחב האווירי הישראלי ולפני שמתברר אם מדובר בתקלה, בטעות אנוש או באיום מכוון.
לשם כך קיימת בחיל האוויר פקודה ייעודית שמתורגלת באופן שוטף ונועדה להתמודד עם אירועים חריגים במטוסים אזרחיים העושים את דרכם לישראל. אחת מתכליותיה היא למנוע אפשרות של פיגוע אווירי - תרחיש שבו מטוס אזרחי עצמו עלול להפוך לכלי המשמש לביצוע פיגוע.
הפעלת המענה אינה שמורה רק למקרה שבו מתקבל דיווח מפורש על חטיפה. מבחינת חיל האוויר, גם סימנים שנראים לכאורה פחות דרמטיים עלולים להתחיל את אותו תהליך: מטוס שסוטה מנתיב הטיסה שתוכנן לו, כלי טיס שאינו משיב לקריאות בקשר, שידור אות מצוקה או התנהלות אחרת שאינה תואמת את הצפוי.
גם תקלה טכנית יכולה להוביל להפעלת הפקודה, וכך גם אירוע רפואי של נוסע המחייב נחיתת חירום. הסיבה לכך פשוטה: ברגעים הראשונים הכוחות על הקרקע אינם בהכרח יודעים מה עומד מאחורי החריגה. עליהם להבין במהירות מה מתרחש במטוס, ובמקביל להיות מוכנים לאפשרות המחמירה יותר.
המערכת נשענת על תמונת מצב אווירית רציפה ועל כוחות הנמצאים בכוננות ומסוגלים לעבור בפרקי זמן קצרים משגרה לפעילות מבצעית. כלל המערכים הרלוונטיים עוקבים אחר המרחב האווירי, מחפשים חריגות ומנסים לסגור במהירות את הפער שבין הסימן הראשון לכך שמשהו אינו כשורה לבין הבנת האירוע.
כאשר מופעלת הפקודה, מתחילות פעולות שנועדו להגן על המרחב האווירי הישראלי. בהתאם לנסיבות ולהערכת המצב, ניתן להגיע גם לסגירת המרחב האווירי ולהזנקת מטוסי קרב לצורך זיהוי וליווי של המטוס האזרחי.
הזנקת מטוסי הקרב היא אפוא חלק ממעטפת רחבה יותר. במקביל נמשכת הערכת מצב שנועדה להבין מי נמצא בשליטה על המטוס, מה גרם להתנהלות החריגה והאם נשקפת ממנו סכנה. ככל שמתקבל מידע נוסף, נבנית תמונת המצב שעל בסיסה מתקבלות ההחלטות.
זה בדיוק סוג האירוע שאותו מתרגלים בחיל האוויר בשגרה. הדגש בתרגולים הוא על סגירת מעגלים בפרקי זמן קצרים ועל קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות. הכוחות נדרשים לעבור בתוך זמן קצר מזיהוי חריגה או סימן מחשיד להבנת המצב ולהפעלת המענה המתאים.
האירוע בטיסת פליי דובאי המחיש גם מדוע עצם הפעלת המנגנון אינה יכולה לשמש הוכחה לכך שמתרחש פיגוע. במהלך הבוקר, עוד לפני שהתבהרו הפרטים, מקורות ביטחוניים בישראל העריכו כי אין מידע מאומת על חטיפה וכי נבדק אירוע אלימות בתוך המטוס. בהמשך התחזקה בישראל האפשרות שמדובר באירוע מכוון, אך בדיקת נסיבותיו נמשכה.
זו גם הסיבה שבחיל האוויר מתייחסים לכל חריגה עד להסרת החשש. לאורך הזמן הופעלה הפקודה גם בשל תקלות טכניות, בעיות תקשורת, סטייה מנתיב וטעויות אנוש של צוותי מטוסים. מבחינת המערכת המבצעית, אין אפשרות להניח מראש שמטוס שאינו מגיב או שסוטה ממסלולו עושה זאת מסיבה תמימה.
הבוקר, החשש הזה קיבל ביטוי מוחשי במיוחד. מטוס אזרחי שהיה בדרכו לנתב"ג שידר אות שהעלה חשש להתערבות בלתי חוקית, שינה את מסלולו ומטוסי קרב הוזנקו בעקבות האירוע. בסופו של דבר הוא נחת בשלום בסעודיה ונוסעיו היו בטוחים.
מאחורי הדקות הדרמטיות האלה נמצאת תפיסת ההגנה שחיל האוויר מנסה לתרגל שוב ושוב: לא להמתין עד שתתברר התמונה במלואה, אלא לזהות את החריגה, לבנות במהירות את תמונת המצב ולהיות מוכנים לעבור משגרת תעופה אזרחית למענה מבצעי. לעיתים יתברר בסוף שמדובר בתקלה או בטעות אנוש; באירוע אחר החשש עלול להיות חמור בהרבה. עד שהתשובה ברורה, מבחינת חיל האוויר האירוע נשאר פתוח.