בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, דחה פה אחד שלוש עתירות שהוגשו נגד החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל, שלפיה מי שמלאו לו 80 שנה לא יוכל לשמש כחבר בצוות שחיטה מטעם הרבנות הראשית, בארץ או בחו"ל.
את פסק הדין כתב השופט אלכס שטיין, ולדבריו הצטרפו השופטים חאלד כבוב ויחיאל כשר. ראשיתה של הסוגיה בהחלטה שקיבלה ועדת שחיטת חו"ל של מועצת הרבנות הראשית ביוני 2024, שלפיה ראש צוות שחיטה שהגיע לגיל 80 לא יוכל להמשיך בתפקידו. בהמשך הורחבה ההחלטה לכל חברי צוותי השחיטה בחו"ל, ובספטמבר 2025 אימצה מועצת הרבנות הראשית את מגבלת הגיל.
במהלך בירור העתירות התקיים דיון נוסף במועצת הרבנות, ובהמשך הוחלט להחיל את העיקרון גם על ראשי צוותים וחברי צוותי שחיטה הפועלים בישראל.
במקביל ניתן פסק הלכה של הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית, שקבע כי מטעמים הלכתיים ומקצועיים לא ניתן לעמוד מאחורי כשרות תוצרת בשר שנשחטה תחת אחריות ראש צוות שגילו מעל 80, וכי אדם שהגיע לגיל זה אינו יכול לשמש בתפקיד אחר בצוות השחיטה.
לאחר שבג"ץ ביקש מהרבנות לבחון אפשרות להקים ועדת חריגים שתבחן מבחינה הלכתית את כשירותם של בני למעלה מ-80, התכנסה מועצת הרבנות באוגוסט האחרון וקבעה כי אין מקום לחריגים. בהחלטתה הודגש כי מדובר בעיקרון הלכתי המבוסס על ספרות ההלכה, על עמדות גורמי המקצוע ועל פסיקת נשיא מועצת הרבנות הראשית.
העותרים טענו כי קביעת מגבלת גיל גורפת פוגעת בחופש העיסוק, בקניין, בשוויון ובכבוד, וכי יש לבחון באופן פרטני את כשירותו הגופנית והמקצועית של כל שוחט ולא לפסול אדם בשל גילו בלבד. הם אף טענו כי אין בהלכה היהודית מגבלת גיל לעיסוק בשחיטה.
הרבנות הראשית טענה מנגד כי היא הגוף הממלכתי המופקד על מתן תעודות כשרות ועל הפיקוח על צוותי השחיטה, וכי קביעת תנאי הכשירות של בעלי התפקידים היא חלק מסמכותה. הרבנות הדגישה כי עבודת השחיטה כרוכה במאמץ פיזי ומנטלי משמעותי וכי ההחלטה נשענת על שיקולים מקצועיים והלכתיים.
השופט שטיין קיבל את עמדת הרבנות וקבע כי היא הרשות המנהלית המופקדת על הסדרת תחום הכשרות בישראל, לרבות כשרות הבשר המיובא, וכי היא אחראית להסמכתם ולכשירותם של צוותי השחיטה ולפיקוח עליהם.
בפסק הדין הגדיר השופט שטיין את הרבנות הראשית כ"רגולטור הבלעדי" בתחום זה. בית המשפט הוסיף וקבע כי לרבנות הראשית נתון "שיקול דעת רחב מאד בכל הנוגע לכללים ההלכתיים אותם יש לאמץ ביחס לכשרות מזון", וכי ככלל אין דרכו של בית המשפט להתערב בשיקול דעת זה. השופט שטיין הדגיש גם את החשיבות שמייחס המחוקק לכך שמזון המוצג לציבור ככשר אכן יהיה כשר.
בית המשפט קבע כי ההחלטה התקבלה לאחר דיונים חוזרים שבהם נשקלו עמדות מקצועיות, מקורות הלכתיים וחוות דעת של פוסקי הלכה, ובהם פסק ההלכה של הרב הראשי.
בפסק הדין צוין כי חברי ועדת שחיטת חו"ל הצביעו על מקורות הלכתיים שבהם מגבלת הגיל נקבעה כבר בגיל 70, וכי העלייה בתוחלת החיים ומצוקת כוח האדם היו בין השיקולים שהביאו להעמדת הרף על גיל 80.
השופט שטיין דחה גם את טענת האפליה וקבע כי בהקשר של מקצוע השחיטה, בהתחשב במאפייני התפקיד ובהיבט ההלכתי, הבדלי גיל יכולים להיחשב שוני רלוונטי. הוא קבע כי גם הפגיעה בחופש העיסוק, ככל שקיימת, היא מצומצמת ביותר.
בסיכומו של פסק הדין קבע השופט שטיין כי לא נמצא פגם בהחלטת הרבנות המצדיק התערבות שיפוטית, ושלוש העתירות נדחו. כל צווי הביניים והצווים הארעיים שניתנו במהלך בירור העתירות בוטלו. בית המשפט החליט שלא לחייב את העותרים בהוצאות, ואף הביע הערכה לפועלם לאורך השנים ואיחל להם בריאות ואריכות ימים.