הגבורה הישראלית חזרה והופיעה היום בנס ההצלה המופלא במטוס מדובאי.
שוב אנו פוגשים את רוח הגבורה שהצילה אותנו בשבת שמיני עצרת, 7 באוקטובר, כאשר מערכות הביטחון קרסו. כך קרה גם - בקנה מידה קטן יותר - במטוס מדובאי: הטייס הג'יהאדיסט תקף את הטייס הראשי, והמטוס צלל כ־20 אלף רגל בתוך דקה אחת.
כאשר מערכות המטוס קרסו, זינקו גיבורי ישראל לפעולה: הם פרצו לתא הטייס, השתלטו על הטייס הג'יהאדיסט, וטייסים אחרים השתלטו על המטוס והצילו את כל הנוסעים. נס מדהים.
הנוסעות שרו שירי תודה: "עוד אבינו חי" ו"עוד יותר טוב".
ומכאן ראוי לשוב וללמוד את "תורת ארץ ישראל", לאור פירושו של הרמב"ם לתחילת מדרגות הנבואה בספרו "מורה הנבוכים" (חלק ב', פרק מ"ה):
"תחילת מעלות הנבואה שילווה את האדם עזר א־לוהי, יעוררו ויזרזו לעשות טובה גדולה בעלת ערך, כגון הצלת קבוצת חסידים מידי קבוצת רשעים, או הצלת חסיד גדול, או השפעת טובה על אנשים רבים, וימצא מצד עצמו לכך התעוררות ודחיפה לפעולה. וזה נקרא רוח ה'. והאדם אשר ילווהו מצב זה, אומרים עליו שהוא 'צלחה עליו רוח ה'', או 'לבשה אותו רוח ה'', או 'נחה עליו רוח ה'', או 'היה ה' עמו', וכיוצא בשמות אלו".
זו, לפי הרמב"ם, דרגתם של שופטי ישראל, שעליהם נאמר באופן כללי: "וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם". זו גם דרגתם של משיחי ישראל החסידים, ובהם דוד המלך.
הדבר מתבאר בפירוט אצל כמה מן השופטים והמלכים: על יפתח נאמר "ותהי על יפתח רוח ה'"; על שמשון - "ותצלח עליו רוח ה'"; ועל שאול - "ותצלח רוח א־להים על שאול כשמעו את הדברים". כך נאמר גם בעמשא, כאשר עוררה אותו רוח הקודש לעזרת דוד: "ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים, לך דויד ועמך בן ישי שלום...".
הרמב"ם מוסיף כי כוח דומה לא נפרד ממשה רבנו מאז הגיע לבגרות. מכוחו הוא התעורר להרוג את המצרי ולנזוף בחוטא מבין שני הניצים. וגם לאחר שפחד וברח ממצרים מפני פרעה, כשהגיע למדיין כזר וכירא וראה עוול - לא יכול היה לעמוד מנגד. הוא קם לפעולה: "ויקם משה ויושיען", את בנות יתרו על הבאר.
זוהי רוח הגבורה הישראלית: רוח ה' הדוחפת אדם, ברגע המכריע, לקום ולעשות מעשה של הצלה. לפי הרמב"ם, זו המעלה הראשונה בדרך לנבואה.
כל הלומדים את תורת הגלויות, מבבל ועד ליטא - קומו והתעוררו ללמוד את "תורת ארץ ישראל". כאן מתגלה אותה רוח של אחריות, גבורה והצלה, הקוראת לאדם שלא לעמוד מנגד, אלא לקום ולפעול.