עד לפני חודשים ספורים הייתה א', אישה צעירה בת 33 ואם לארבעה ילדים, במרכזם של חיים מלאים ופעילים. כאישה בריאה, עבדה במשרה מלאה, סיימה את לימודיה האקדמיים בהצטיינות וניהלה שגרת חיים רגילה לחלוטין.
איש לא שיער כי בתוך ימים ספורים תמצא את עצמה נאבקת על חייה, מורדמת ומונשמת, כשהרופאים מתמודדים עם אחד המצבים הנוירולוגיים הקשים והמאתגרים ביותר.
הכול החל, לדברי בני המשפחה, ביום שגרתי לחלוטין. “ביום שני היא התקשרה ואמרה שיש לה חום," מספרת אמה. “היא לא אוהבת להדאיג אותי, אז אמרה שהכול בסדר, שהיא לוקחת אקמול."
אלא שהחום לא חלף. הוא עלה וירד לסירוגין, ובני המשפחה החלו לדאוג. האם ביקשה לצאת מעבודתה ולקחה את בתה לחדר המיון. שם נערכו לה בדיקות רבות, אולם בשלב הראשון לא נמצא ממצא חריג. הצוות הרפואי עדכן כי חלק מהתוצאות יתקבלו רק בתוך מספר ימים. בימים שלאחר מכן עוד נשמר קשר טלפוני רגיל בין השתיים, אך לאחר מספר ימים הכול השתנה. “היא לא ענתה לי לטלפון. בהתחלה ישנה, אחר הצהריים בעלה התקשר ואמר שהיא לא מרגישה טוב, והוא הזמין אמבולנס. ומאותו רגע - היא כבר לא התעוררה."
"בדרך לבית החולים היא החלה לפרכס", מספר בעלה של א'. "זה היה מראה קשה מאוד. השפתיים התעוותו, העיניים איבדו מיקוד, עד לשלב מסוים בו הפרמדיקית הכריזה שאין לה דופק והתחילה מיד לבצע החייאה. הייתי נתון בפחד גדול."
עם הגעתה לבית החולים החלה הידרדרות דרמטית במצבה. הצוותים הרפואיים זיהו כי היא סובלת מהתקפים אפילפטיים קשים ומתמשכים - מצב שבו פעילות חשמלית חריגה במוח אינה נפסקת ועלולה לגרום לנזק מוחי מסכן חיים. בשל חומרת המצב הוחלט להרדים ולהנשים אותה, בתקווה לייצב את המוח ולעצור את ההתקפים. במשך כחודשיים נותרה במצב זה בבית חולים אחר, כשהיא מקבלת שורת טיפולים מתקדמים: תרופות אנטי־אפילפטיות במינונים גבוהים, טיפולים ביולוגיים ואף השתלת קוצב לעצב הואגוס - אמצעי המשמש לעיתים להפחתת פעילות התקפית. אולם חרף המאמצים, מצבה לא השתפר.
“עשו כל מה שיכלו," אומרת האם. “אך לא הייתה התקדמות. המליצו לנו לעבור להדסה, כי שם נמצאים מיטב המומחים שיכולים להתמודד עם מצבים מורכבים מאוד, גם אם הם נדירים".
א' הועברה להדסה עין כרם במצב קשה ביותר. במשך חודשים הייתה מחוסרת הכרה, מורדמת ומונשמת, כאשר הפעילות החשמלית החריגה במוחה נמשכת למרות כל ניסיון לעצור אותה. בהדסה גובש עבורה צוות רב־תחומי רחב, שכלל מומחים מהרדמה, טיפול נמרץ, נוירולוגיה ונוירוכירורגיה. במשך שבועות ארוכים בחנו הרופאים את האפשרויות הטיפוליות, מתוך הבנה שמדובר במקרה נדיר וקיצוני במיוחד.
לבסוף התקבלה החלטה לבצע מיפוי מוחי פולשני מתקדם. במהלך ההליך הושתלו במוחה אלקטרודות דקות בעומק המוח, שנועדו למדוד באופן מדויק את מוקדי הפעילות החשמלית שגרמו להתקפים. מדובר בטכנולוגיה מורכבת המאפשרת לזהות אזורים עמוקים במוח שלעתים אינם ניתנים לאבחון בבדיקות רגילות. הממצאים שינו את התמונה והרופאים הצליחו לזהות רשת מוחית שלמה, שפעלה משני צדי המוח והמשיכה להזין את ההתקפים.
בעקבות תוצאות המיפוי הוחלט לבצע ניתוח נוסף - הפעם להשתלת מערכת לגרייה מוחית עמוקה (DBS). במהלך הניתוח, אותו הוביל ד"ר סמי היימן, נוירוכירורג בכיר ומומחה לניתוחי אפילפסיה בהדסה, בהשתתפות המרדים - ד"ר לב רונין ואחות חדר ניתוח ראשית, אינה דיזנגוף, הושתלו ארבע אלקטרודות קבועות באזורים ייעודיים בעומק המוח. המערכת שולחת גירוי חשמלי מדויק, שמטרתו לשבש את הפעילות הבלתי תקינה ולייצב את הרשתות העצביות. טכנולוגיית DBS מוכרת בעיקר בטיפול במחלות תנועה כגון פרקינסון, אך שימוש בה במצב כה קיצוני של התקפים אפילפטיים מתמשכים נחשב נדיר במיוחד ודורש מומחיות גבוהה.
עם סיום הניתוח, טופלה האישה במשך תקופה ממושכת ביחידה לטיפול נמרץ פנימי. לדברי הצוות המטפל, בתוך ימים ספורים מהפעלת המערכת נרשמה ירידה דרמטית בפעילות החשמלית החריגה במוח ובהדרגה תוך ניטור מתמיד, הופסקו תרופות ההרדמה.
ואז הגיע הרגע: א' פקחה את עיניה. "כבר לא ידענו אם להאמין שזה יקרה," אומרת אימה. בהמשך החלה לזהות את בני משפחתה, להגיב לקולות ולהשיב תקשורת בסיסית. “שבוע אחרי הניתוח היא כבר התחילה להגיב," מספר בעלה של א'. “לאט־לאט היא חזרה אלינו."
לדברי המשפחה, ילדיה של א' ידעו לאורך התקופה שאימא אינה בבית ושאינה מרגישה טוב ולא יותר מזה.
ד"ר סמי היימן, הנוירוכירורג שביצע את ההליכים, הגדיר את המקרה כחריג במיוחד. “מדובר במקרה נדיר וקיצוני, עם סיכויי החלמה נמוכים מאוד," אמר. “זה היה מאמץ משותף של עשרות אנשי צוות מתחומים שונים, שלא ויתרו גם אחרי חודשים ללא שיפור. באמצעות שילוב של טכנולוגיה מתקדמת וחשיבה מחוץ לקופסה הצלחנו לא רק לעצור את ההתקפים - אלא להחזיר את המטופלת מתרדמת ממושכת להכרה מלאה."
בעלה של א' משתף כי בתקופה הקשה הזו, הליווי של הצוות היה משמעותי מאוד. "הצוות בהדסה עשה מעל ומעבר בטיפול וגם בתמיכה. כל השכנים, החברים, התגייסו גם הם לעזרה. לקחו על עצמם דברים כאלו ואחרים, התפללו הרבה בשבילנו. העובדה שהיא התעוררה וקמה היום היא בגדר נס," הוא אומר. "לילדים שלי תחזור אימא בריאה".