ניסיון חטיפת המטוס אתמול (רביעי) מחזיר אותנו אל ההיסטוריה של פיגועי חטיפת המטוסים בעברה של ישראל. על ההיבטים המודיעיניים של ההתמודדות עם התופעה שוחחנו עם חוקר מורשת המודיעין, סא"ל במיל' גדעון מיטשניק.
"מזמן לא נתקלנו בישראל בפיגוע חטיפה", מציין מיטשניק. "האחרון שבו נחטף מטוס עם ישראלים ומוכר לנו היה ב-1976, מטוס אייר פראנס. היו אחר כך פיגועי חטיפה אחרים, אבל לא עם נתח ישראלי משמעותי".
פיגוע החטיפה הראשון של מטוס אל על היה ביולי 1968. "מטוס אל על שהמריא מרומא לישראל נחטף בליל ה-22-23 ביולי על ידי חוליה של החזית העממית לשחרור פלשתין. 38 נוסעים ועשרה אנשי צוות היו על המטוס שהונחת באלג'יריה. התנהל מו"מ בין החוטפים לממשלת ישראל ולאחר 39 ימים הממשלה מחליטה לשחרר 24 מחבלים ללא דם על הידיים תמורת 48 בני הערובה. ראש הממשלה אז היה לוי אשכול".
ממשיך מיטשניק ומספר על שורת פיגועי חטיפה שבחלקם היו גם אירועי גבורה, וזאת לנוכח גבורת הטייס ההודי והישראלים שנחלצו להשתלט על המטוס.
בדצמבר 68' היה פיגוע נגד מטוס ישראלי באתונה ללא נפגעים. בפברואר 69' היה ניסיון פיגוע במטוס אל על בציריך, שכנראה תכננו לחטוף. היה כאן אירוע גבורה של מרדכי רחמים, מאבטח צעיר באל על. ב-18 בפברואר 1969 חוליה של החזית העממית תקפה מטוס אל על, ומרדכי, מאבטח סמוי, זינק לתא הטייס כשהוא חמוש באקדח קטן וניהל קרב יריות מול המחבלים שהיו חמושים בקלצ'ניקובים, מחסל את מפקד החוליה ומחזיק את שאר החוליה תחת אש עד הגעת כוחות הביטחון השווייצרים ומונע אסון כבד כאשר באירוע נהרג אחד הטייסים של אל על והיו גם פצועים".
"ב-29 באוגוסט 1969 חטיפת מטוס TWA שממריא מרומא לאתונה. הוא מוכוון ומונחת בדמשק על ידי חוליה של החזית העממית. על המטוס היו ארבע ישראליות שמשוחררות מיד, ושני ישראלים שנותרו כלואים שלושה חודשים בדמשק ושוחררו בעסקאות לשחרור שבויים. אחת החוטפים הייתה לילה חאלד, שלימים תחטוף מטוס נוסף".
ממשיך מיטשניק בציר הזמן אל 21 בפברואר 1970, שם מתרחש אירוע דרמטי שאינו אירוע חטיפה אלא פיצוץ מטוס באוויר. מדובר במטוס של חברת 'סוויסאייר' שהיה בטיסה משווייץ לישראל. בתא המטען של המטוס התפוצץ דקות לאחר ההמראה מטען חבלה. הפיצוץ גרם לעשן סמיך ולכשל במערכות החשמל של המטוס. ניסיונותיהם של הטייסים להשתלט עליו נכשלים, המטוס מתרסק וכל אנשי הצוות והנוסעים נהרגים באירוע.
מסתבר שמטען החבלה נשלח בחבילת דואר ממינכן על ידי הפלג של אחמד ג'יבריל שפרש מהחזית עממית. התכנית הייתה שחבילת הדואר תגיע למטוס אחר אבל עיכובים בשירות הדואר גרמו לה להישלח דרך המטוס הזה. במקביל לאותו אירוע מתפוצץ מטען אחר במטוס אחר של אוסטריין-איירליינס. גם כאן התכנית הייתה להעביר את המטען דרך הדואר במטוס שיטוס מוינה לישראל, אך חישוב הזמנים לא היה נכון והמרעום הופעל כאשר המטוס היה בין פרנקפורט לוינה. נוצר חור במטוס, אך בניגוד למטוס השני, במקרה זה הצליחו אנשי הצוות להשתלט על הטיסה, ביצעו פרסה והנחיתו את המטוס נחיתת חירום בשלום.
האירועים הללו זעזעו את עולם התעופה שזיהה את הקלות היחסית שבה ניתן לשגר מטעני חבלה דרך הדואר האווירי. "חברות הכריזו על השעייה זמנית של העברת דואר לישראל והתחילו להפעיל מערכות שיקוף וסינון של דואר. התקבלה החלטה שאם נוסע לא עולה על טיסה הציוד שלו יורד מהטיסה".
ביום ה-6 בספטמבר 1970 התרחש ניסיון חטיפה של מטוס אל על מאמסטרדם. אותה לילה חאלד עלתה למטוס כשבתיק היד שלה שני רימונים ועל גופו מסתיר המחבל השותף לפעולתה אקדח. השניים דורשים מהטייס לפתוח את תא הטייס. הטייס מסרב ושלמה וידר, אחד הדיילים הבכירים, מתנפל על המחבל בידיים חשופות. המחבל פוצע אותו אנושות, והקברניט מבצע צלילה פתאומית שגורמת לשני המחבלים לאבד שיווי משקל. המחבל נהרג על ידי אחד המאבטחים, מוטי בר לבב, והנוסעים התנפלו על לילה חאלד ונאבקו איתה, קשרו אותה עד שהמטוס נחת נחיתת חירום בהית'רו.
לילה חאלד נפצעה באורח קל, נעצרה אך אחרי חודש השתחררה בעסקת חילופי אסירים אחרי חטיפת מטוס אחר.
בחודש מאי 1972 בוצע הפיגוע בשדה התעופה לוד על ידי 'הצבא האדום' ובהשתתפותו של קוזו אוקומוטו. 25 נרצחו באירוע. מיטשניק מציין כי גם לאחר שאש"ף הבין שחטיפת מטוסים פוגעת בתדמיתו של הארגון והחליט להפסיק מאפיק טרוריסטי זה, בארגונו של חבש ממשיכים בחטיפת מטוסים.
ב-29 ביוני 1976 נחטף מטוס אייר-פראנס שיצא מתל אביב ונחת באתונה וזמן קצר לאחר השעה 12 המריא משם כאשר עליו ארבעה מחבלים, שניים גרמניים ושניים פלשתינים כשבידיהם נשק, וזמן קצר לאחר ההמראה מאתונה הם משתלטים על המטוס. הקשר עם המטוס נותק ממגדל הפיקוח באתונה. בשעה רבע לאחת מועבר דיווח לישראל על המטוס וסמוך לאחת מזכירו הצבאי של רבין מכניס לו פתק המדווח על ההיעלמות. רבין מעדכן את הממשלה ובקול ישראל כבר מתפרסם דיווח על כך. רבין העריך אז שמדובר בפיגוע שתכליתו מיקוח על תוצאות פיגוע שאירע חצי שנה קודם לכן.
מאוחר יותר יוצר החוטף הגרמני קשר עם מגדל הפיקוח באתונה, מדווח ששינה את שם המטוס ל'חיפה', מוביל את הטיסה לבנגזי לנחיתת ביניים ומשם לאנטבה.
הפיגוע הקודם שרבין סבר שהוא הגורם לחטיפת המטוס סוכל בקניה כאשר בעקבות מודיעין שהגיע יוצא לקניה צוות של השב"כ לסיכול ברגע האחרון של פיגוע שבו תוכנן לשגר טיל על מטוס ישראלי שתוכנן לנחות נחיתת ביניים בניירובי לפני המשך טיסה לישראל. שיתוף הפעולה עם הכוחות הקנייתיים מביא לסיכול הפיגוע וללכידתם של חמישה מחבלים, שלושה גרמנים ושני פלשתינים. לאחר חקירה נמרצת של הקנייתיים הועברה לישראל שאלה אם ניתן כבר לחסל אותם, וישראל ביקשה לקבל אותם לידיה. הם הועברו בחשאי למתקן חקירות בישראל כאשר גם הגרמנים וגם ארגונו של וו'אדיע חדאד, המשלח של המחבלים, לא יודעים על כך וסבורים שהם עדיין בקניה.
בהקשר זה של גבורת נוסעים מול חוטפי מטוסים מזכיר מיטשניק את טיסה 93 באירוע אסון התאומים. נוסעיו של המטוס התעדכנו בפיגועים המתרחשים בבנייני התאומים ובוושינגטון והבינו שחוטפי המטוס שלהם מתכננים להם בדיוק את אותו תרחיש. הם בוחרים להתפרץ לתא הטייס, להיאבק בחוטפים. הם מרסקים את המטוס בדרכו, קודם שיגיע לוושינגטון מתוך הערכה שהוא נועד להתפוצץ על בניין הקפיטול.