אני זוכר היטב את הימים שאחרי 7 באוקטובר. את הרחובות הריקים, את הבתים שננטשו ואת השאלה שריחפה מעל העיר: איך קמים מכאן?
שלוש שנים אחר כך, התשובה כבר נמצאת ברחובות.
שדרות חזרה לחיים, לבנות, לגדול ולצמוח. אבל בעיניי, אחד הסמלים החזקים ביותר של החזרה הזאת נולד דווקא סביב שמחת תורה. אחרי 7 באוקטובר החלטנו להפוך את החג הזה למסורת חדשה בעיר. לא למחוק את מה שקרה בו, אלא להחליט מה הוא יהיה מעכשיו ולחגוג יחד דווקא במקום שבו אותו חג קיבל משמעות כל כך קשה.
כך, שנה אחר שנה מאז המתקפה, שמחת תורה בשדרות הפך מאירוע מקומי למפגש ישראלי רחב. והשנה אנחנו רוצים להרחיב אותו עוד יותר, במיוחד לבני נוער ולצעירים מכל רחבי הארץ.
יש משמעות עמוקה לכך שזה קורה דווקא כאן.
אפשר לדבר על תקומה דרך מספרים. לפי נתוני הלמ"ס שפורסמו ביולי האחרון, בשדרות מתגוררים מעל ל-40 אלף תושבים. אפשר לדבר על בנייה, על משפחות שחזרו ועל משפחות חדשות שבחרו לקבוע כאן את ביתן. כל אלה חשובים. אבל תקומה נבחנת גם בשאלה מה אנחנו עושים עם המקומות והתאריכים שניסו להפוך לסמלים של פחד.
ה-7 באוקטובר הוא חלק מהסיפור של העם שלנו, אבל הוא לא תמיד היה הסיפור של החג, של העוטף וממש לא הסיפור הישראלי והיהודי כולו. חשוב לנו לתת לחג הזה רובד נוסף. לתת לו להיות גם היום שבו תושבים מכל הארץ נפגשים, רוקדים יחד ומזכירים לעצמם מה מחבר ביניהם.
זה חשוב במיוחד עכשיו. אחרי שלוש שנים שבהן החברה הישראלית עברה מלחמה, אובדן, מחלוקות וטלטלות, אנחנו צריכים גם מקומות שבהם אפשר פשוט להיפגש ולדבר. לא לפי מחנות, לא לפי מגזרים ולא לפי השאלה מאיפה הגענו. אלא כישראלים.
שדרות היא מקום כזה. העיר שחוותה את 7 באוקטובר באופן הישיר והכואב ביותר בוחרת לא להסתגר בתוך הסיפור שלה, אלא לפתוח את הדלת. להזמין לכאן בני נוער, צעירים, משפחות וקהילות מכל הארץ, וליצור יחד חג שהוא הרבה יותר מאירוע מקומי. חשוב להגיע לעוטף בשמחת תורה. לא כדי לראות מקום שנפגע, אלא כדי לראות מה בנינו כאומה מתוך ההריסות. לפגוש עיר שחיה, גדלה ומסתכלת קדימה, ובעיקר להיות חלק מרגע שבו הסיפור של שדרות מתחבר מחדש לסיפור של המדינה כולה.
השנה שמחת תורה בשדרות תהיה גם הזדמנות להיפגש באמת. לצד ההקפות יתקיימו ברחבי העיר מפגשי שיח על תרבות, דת, רוח, אהבת ישראל, זהות, אמונה, שמחה והחיבור בין כולנו. השנה אנחנו בוחרים לרקוד יחד, לדבר באמת ולהיזכר שגם בתוך כל המחלוקות, יש לנו הרבה יותר משותף ממה שלפעמים נדמה.
לבני הנוער יש כאן חשיבות מיוחדת. הם הדור שיגדל עם 7 באוקטובר כחלק מהזיכרון שלו לעד. אבל האחריות שלנו היא לדאוג שהם יכירו לא רק את התמונות מאותו בוקר, אלא גם את מה שנבנה אחריו. שיראו מקרוב איך קהילה הופכת טראומה לתקומה, ואיך חג שנצרב באסון יכול להפוך למסורת של מפגש, שמחה ואחדות.
לפני שלוש שנים שמחת תורה בשדרות הפך לסמל של אסון שלא בחרנו בו. מאז, אנחנו בוחרים מחדש מה החג יסמל. לחמנו יחד, עמדנו יחד בהגנה על הבית, ועכשיו הגיע הזמן לחגוג יחד.
השנה, כשהרחובות יתמלאו שוב באנשים מכל הארץ, המסר יהיה פשוט: שדרות איננה רק סיפור של מה שקרה כאן בשבעה באוקטובר. היא גם סיפור על מה שישראל מסוגלת לעשות ביום שאחרי, לא רק לקום מחדש. לקום יחד.
כותב הטור הוא מ"מ וסגן ראש עיריית שדרות ומחזיק תיק החינוך בעיר.