מאות אלפי ישראלים שהיו בחו"ל ב-7 באוקטובר ביקשו בתוך ימים לחזור לישראל.
בשעה שטיסות חילוץ מזוהות בדרך כלל עם יציאה ממקום מסוכן, כאן התרחש דבר כמעט הפוך: אנשים עזבו מקומות בטוחים וביקשו לחזור אל מדינה שנמצאת בעיצומה של מלחמה.
בעיני הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקמפוס ירושלים של הקריה האקדמית אונו, דווקא התגובה הזאת מספרת משהו עמוק על החברה הישראלית - ועל הסיפור המשותף שמחבר בין חלקיה.
"התחושה שיש בישראל סיפור משותף בין תושביה, בעיניי היא נבנית מתוך סיפורי פרשת שבוע וסיפורי המועדים, המודגשים בספרי", הוא אומר בשיחה עם ערוץ 7. את הרעיון הזה הוא מבקש להציב גם במרכז ספרו החדש "התנערי מעבר קומי", שנכתב בשנתיים האחרונות ומוקדש לנופלים ולנופלות במערכה מאז 7 באוקטובר.
הספר נולד מתוך טורים שכתב לאורך התקופה ופורסמו בערוץ 7. בכל אחד מהם ביקש לחבר בין פרשת השבוע לבין המציאות הישראלית המטלטלת - החטופים, השבויים, הנופלים, המלחמה וההתמודדות המתמשכת של הציבור. כעת קובצו הטורים לספר שמבקש, לדבריו, לא רק לתעד את התקופה אלא להציע דרך להביט בה.
הרב כהן מתאר את השנתיים האחרונות כ"רכבת הרים" של עליות וירידות, ימים של שמחה לצד ימים קשים ועצובים. אלא שבתוך התנודות החריפות הללו הוא מזהה יסוד יציב יותר: הסיפור היהודי המשותף, זה שמתחיל בילדות וממשיך דרך פרשות השבוע והמועדים.
לדבריו, זהו סיפור שאינו שייך דווקא לציבור הדתי. "זה לא קשור לאנשים דתיים", הוא מדגיש. מבחינתו, גם ישראלי שאינו מגדיר את עצמו כאדם דתי נושא איתו חלקים מאותו עולם של סיפורים, זיכרונות ושפה משותפת - ואלה עשויים לקבל משמעות ממשית ברגעי משבר.
מכאן הוא חוזר ל-7 באוקטובר, ולאנשים שיצאו מיוזמתם אל מוקדי הסכנה בשעות שבהן המערכות התקשו לתפקד. "מה שהציל את העם שלנו באותו 7 באוקטובר, באותן שעות שאף אחד לא תפקד, כולנו יודעים, זה אותם אנשים בודדים שרצו אל תוך האש", הוא אומר. בעיניו, מאחורי ההחלטה להסתכן למען אנשים זרים עומדת תחושה עמוקה של שייכות: "החיבור הזה מביא לכך שאנשים קופצים ומסתערים לתוך אש, בלי שהם מכירים את האנשים שהם הולכים להגן עליהם".
את הדברים הוא קושר גם לניתוח שהוא מייחס לפרופ' מיכה גודמן על האופן שבו יחיא סינוואר הביט בחברה הישראלית בתקופה שקדמה למלחמה. לדבריו, הקרע הפנימי סביב הרפורמה המשפטית עשוי היה להיראות מבחוץ כתחילתה של התפוררות. אלא שמה שלא הובא בחשבון, לשיטתו, היה עומקו של המכנה המשותף הישראלי.
"יש משהו שמחבר אותנו", הוא אומר. "ובעיניי המשהו שמחבר אותנו זה בדיוק הספר הזה התנערי מעפר קומי שיוצא לאור השבוע בהוצאת בית אל, שבא לספר לנו את סיפורי פרשת השבוע, מאיפה באנו, מאיפה צמחנו, איך גדלנו". מבחינתו, הסיפורים אינם רק זיכרון של העבר. הם יוצרים נרטיב משותף שמשפיע גם על האופן שבו אנשים פועלים בהווה.
המחשבה הזאת מקבלת בספר ממד נוסף: לא רק שייכות לאומית, אלא גם אמונה ככלי להתמודדות עם חרדה. הוא אינו מתעלם מעוצמת הפחד שנכנסה לחייהם של ישראלים רבים בשנתיים האחרונות - מהמלחמה, מהאזעקות ומהאירועים הקשים. מולה הוא מבקש להציע צורת הסתכלות אחרת.
"אפשר להביט על המציאות בעיניים מקריות, אפשר להביט על המציאות בעיניים מושגחות, בעיניים שיש מי שמלווה אותי, יש מי ששומר אותי", הוא אומר. מבחינתו, ההבדל בין שתי נקודות המבט אינו נשאר בעולם הרעיוני בלבד. הוא משפיע על החוסן ועל הדרך שבה אדם מתמודד עם אי-ודאות.
הרב כהן מדגיש בהקשר הזה כי אמונה, מעצם טבעה, אינה מבחינתו ידיעה מוכחת. "אין הוכחות חד-משמעיות שיש אלוקים. אם היו הוכחות חד-משמעיות, אז לא הייתה באמת עבודה של אמונה", הוא אומר. "אמונה כל כולה משמעה זה שאני מאמין שיש בורא לעולם. אני לא יודע, אני מאמין שיש בורא לעולם".
מתוך אותה תפיסה הוא מבקש לקרוא גם את המציאות הלאומית. מבחינתו, לסיפורים שאדם מספר לעצמו יש כוח לקבוע לא רק כיצד הוא מפרש את מה שכבר אירע, אלא גם כיצד יפעל בהמשך.
הוא מביא כדוגמה את סיפור יציאת מצרים ואת השימוש בו כמקור של תקווה גם בתקופות של חורבן. המסר שהוא מוצא בו פשוט: גם מהמקום הנמוך ביותר אפשר לצאת. כך הוא מבקש להביט גם על התקופה שמאז 7 באוקטובר - לא להתכחש לשבר, אלא לראות בתוכו אפשרות של צמיחה.
"מילים משנות מציאות", הוא אומר. "המילים מחזקות אותנו. המילים נותנות לנו משקפיים להביט על המציאות". אותה מציאות, לדבריו, יכולה לקבל פירושים שונים לחלוטין. האירועים עצמם קיימים, אבל הסיפור שבתוכו האדם ממקם אותם משפיע על הדרך שבה הוא חווה אותם ועל הכוחות שהוא שואב מהם.
לשם כך, לדבריו, נכתב הספר. הטורים שנכתבו שבוע אחר שבוע בזמן האירועים ביקשו לתת לקוראים "תקווה ועוז ואמונה", וכעת החיבור ביניהם נועד לשרטט תמונה רחבה יותר: כיצד אפשר לקרוא את אירועי הזמן מתוך עולם המושגים והסיפורים היהודי.
אלא שהמבט אינו מופנה רק לאחור. מבחינתו, השאלה המעניינת היא מה הסיפור המשותף מסוגל לעשות מכאן והלאה.
"כשאדם יודע שהוא חלק מהעם, זה נותן לו כוחות מסוימים", הוא אומר. "הכוחות האלה מרימים אותו, הכוחות האלה נותנים לו אמונה בעם, הכוחות האלה גם גורמים לו לתחושה שהוא נמצא במקום נכון, הוא נמצא במקום ראוי".
זו גם התקווה שמלווה את צאת הספר: שאותם סיפורים עתיקים לא יישארו רק בין דפיו, אלא יצליחו לשנות במשהו את האופן שבו קוראים מביטים על עצמם ועל המציאות שסביבם. "אם הוא יוסיף משהו בעולם בהיבט הזה", מסכם הרב כהן, "אז אנחנו עשינו את שלנו במובן הכי אמיתי של הדבר. זה מה שיכול להרים ציבור להסתכלות אחרת ושונה על המציאות".
את הספר ניתן להשיג בהוצאת בית אל בקישור הבא: התנערי מעפר קומי - הרב פרופ' יצחק כהן