"פרשה זו יש בה כדי להבהיל ולהרתיע, לא רק בשל עיוות דינו של נאפסו עצמו, אלא לא פחות בגלל קלקול המידות שבמתן עדות שקר, אשר נתגלה בה לעין השמש ושיש עתה לעקרו מן השורש".
דברים אלו נכתבו ב־1992 בפסק הדין של בג"ץ בעניין מינויו של בכיר השב"כ לשעבר יוסי גנוסר לתפקיד מנכ"ל משרד השיכון.
פסילתו של גנוסר עולה כעת מן האוב בעקבות החלטת בג"ץ לדחות על הסף את עתירתם של חברי מטה "צדק לעמירם" - שהכותב חבר בו - שביקשו לפסול את ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, מועמד מפלגת "ישר" לכנסת ה־26.
כדי להבין את הקשר בין הדברים יש לחזור לפרשת קו 300 ולפרשת עיזאת נאפסו, שבמסגרתן נחשף גם חלקו של גנוסר.
בכתבה שפורסמה ב־ynet ב־30 במרץ 2023 תואר סיפורו של נאפסו, קצין ששירת בתפקידי שטח ומודיעין בלבנון והואשם בבגידה ובסיוע לאויב. מסמכי שב"כ שנחשפו לימים הראו כיצד הופלל, נשבר בחקירתו והודה בעבירה שלא ביצע.
"אחרי שבועיים של חקירה... חסרת רחמים במתקן החקירות הסודי של השב"כ... עיזאת נאפסו היה מרוסק. החוקרים היכו אותו... איימו שיפיצו ברבים שהוא הומוסקסואל". החוקר הקשוח ביותר בצוות כונה "מנצור". רק לימים התברר לנאפסו כי שמו האמיתי היה יוסי גנוסר.
נאפסו טען כבר במשפטו כי עונה בחקירה, אך טענותיו נדחו והוא הורשע בבגידה, בריגול חמור ובסיוע לאויב במלחמתו בישראל. נגזרו עליו 18 שנות מאסר והוא גורש מהצבא. רק כעבור שבע שנים וחצי התברר כי נאפסו אמר אמת.
הפרשה הזאת רלוונטית במיוחד לעתירה שהוגשה נגד מועמדותו של יורם כהן. באותה כתבה נכתב כי זיכויו המהדהד של נאפסו היה "הפעם הראשונה, ולא האחרונה, שבה מתברר כי חוקרי השב"כ חילצו מנחקריהם הודאות באמצעים בלתי חוקיים ושיקרו בלי למצמץ בבית המשפט".
גם בפרשת דומא, שבה הורשע עמירם בן אוליאל, עמדה במוקד שאלת השימוש ב"אמצעים מיוחדים" בחקירה. אנשי השב"כ טענו בבית המשפט כי לא הופעלו אמצעים כאלה נגד בן אוליאל, אולם במשפט הזוטא שעסק בחקירותיו נחשפו פרטים על הפעלתם. בית המשפט פסל חלק מהודאותיו שנגבו בעקבות הפעלת האמצעים, בעוד הודאות אחרות התקבלו ושימשו בהליך שהוביל להרשעתו.
בעקבות פרשות נאפסו וקו 300, וכתוצאה מהזעזוע הציבורי שעוררו, הוקמה ועדת החקירה בראשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר משה לנדוי. הוועדה ביקשה להסדיר ולהגביל את השימוש באמצעי חקירה חריגים.
אלא שבחקירת בן אוליאל נעשה שוב שימוש באמצעים חריגים, בתקופה שבה עמד יורם כהן בראש השב"כ. כהן עצמו התייחס לכך בריאיון לאילנה דיין בגלי צה"ל: "אני באופן אישי קראתי אליי את היועמ"ש ופרקליט המדינה... והצבתי להם שאלה... האם החלטה שלי... של שימוש באמצעים חריגים היא במתחם הסבירות, כן או לא... והגענו לתוצאה שעמירם הודה מרצון".
וכאן מתעוררת השאלה בעקבות החלטת בג"ץ בעניינו של כהן: אם יוסי גנוסר, שפעל בתקופה שבה שיטות פסולות של חקירה ומתן עדויות שקר היו חלק מפרשות חמורות שנחשפו בשב"כ, נמצא בלתי ראוי להתמנות למנכ"ל משרד ממשלתי - כיצד נדחית על הסף הטענה כי מעורבותו של ראש שב"כ בהחלטה על שימוש באמצעים חריגים צריכה להשליך על כשירותו להתמודד לכנסת?
במילים פשוטות: גנוסר שילם מחיר ציבורי ומוסדי כבד בעקבות מעשיו, בתקופה שקדמה לוועדת לנדוי ולשינויים שנולדו בעקבותיה. עשרות שנים לאחר מכן, כאשר הכללים והמגבלות כבר היו ידועים, החליט בג"ץ שלא למנוע את מועמדותו של יורם כהן לכנסת.
ומכאן מתבקשת הזעקה: יוסי גנוסר, מי יגול עפר מעיניך. אבל החלטת בג"ץ בעניינו של כהן מעלה שאלה מטרידה נוספת.
בספר "דרך בגין" מוקדש פרק נרחב ל"חירויות נפשיות". מנחם בגין, שחווה על בשרו את שיטות החקירה של המשטר הסובייטי, התייחס כבר ב־1953 לחקירת חברי מחתרת "מלכות ישראל", שהוקמה בידי יוצאי לח"י, והזהיר את חוקרי שירותי הביטחון:
"אנשי הש"י בוודאי מתפארים 'במלאכתם'... אך בטרם תיתנו קולכם בשיר התהילה למוריכם, שימו לב לאזהרתו של בר־ניסיון. אני יודע כי אתם בטוחים, שהמשטר, אשר אתם משרתיו (ואולי אדוניו האמיתיים?)".
בגין חשש מהרגע שבו אנשי מנגנוני הביטחון יחדלו להיות רק משרתיו של השלטון ויצברו כוח החורג מתפקידם. על רקע החלטת בג"ץ בעניינו של יורם כהן, אזהרתו הישנה מקבלת משמעות מחודשת: מי שהיה מופקד על הפעלת כוחו החריג של השב"כ מבקש כעת לעבור מן השירות החשאי אל בית המחוקקים.
והשאלה שהותיר בגין לפני יותר משבעים שנה נותרת אפוא רלוונטית גם היום: היכן עובר הגבול בין מי שמשרתים את המדינה לבין מי שהופכים, כלשונו, ל"אדוניה האמיתיים"?
הכותב הוא סגן יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן לאומי, חבר מערכת רבעון "האומה", ומחבר הספר "עוז לתמורה - עמוס עוז מכשף השבט"