הרב שלמה ריסקין שליט"א, שבנה בעשר אצבעותיו את רשת החינוך המפוארת "אור תורה", הוזמן פעם לסעודת הודיה לרגל החלמת בתו של יהודי אמיד מאוד ממחלה קשה ל"ע.
הרב ריסקין הינו יהודי אמיץ ומקורי. במהלך הסעודה הוא ניגש לאב הנרגש ושאל, "אם חס וחלילה הסוף של המחלה של בתך היה אחר, היית תורם סכום כסף נכבד מאוד להנצחתה?" האב היה בהלם וענה בשקט, "כמובן". הרב ריסקין חייך, "הקב"ה לא צריך להפסיד בגלל שהוא ריפא לך את הבת, מה תתן לצדקה לכבוד רפואת בתך?".
כל אדם שרואה מטוס צולל למטה במשך דקה שלמה במהירות של 300 קמ"ש יודע בוודאות שהמטוס הזה סיים את חייו. חז"ל קבעו שאדם שרואה כד נופל ממגדל גבוה ושובר אותו בעודו באוויר, פטור מלשלם - כיוון שכד שבור הוא שבר. אם מישהו היה מיירט את המטוס הזה בזמן הצלילה שלו, איש לא היה בא אליו בטענות. איש לא היה בא אליו בטענות, אבל הקב"ה כן.
מבצע אנטבה (יונתן) נחשב בכל העולם כולו לאחד ממבצעי הלוחמה בטרור ושחרור בני ערובה הנועזים ביותר אם לא הנועז שבהם. מבחינות מסוימות, נס ההצלה של המטוס גדול מהנס של מבצע אנטבה. הקב"ה ושליחיו במטוס, מספר אנשים אמיצים וגיבורים ללא חת, החזירו לתחייה 174 בני אדם. אי אפשר להפריז בגודל הנס.
נשאל את עצמנו את השאלה של הרב ריסקין. מה היינו עושים אם חלילה וחלילה הייינו שומעים על מטוס שהתרסק במדבריות ערב הסעודית? כמה תהילים היינו שופכים, חלילה וחס, בבקשה שימצאו ניצולים? כמה קינות היינו מקוננים חלילה? אין קץ לכמות התפילות שהיינו מתפללים להצלתם, לרפואתם ולזכרם ח"ו.
אין קץ למזמורי התודה שעלינו להרעיף כלפי שמיא. הקב"ה לא צריך להפסיד מהנס שהוא שלח לנו.