לפעמים חיים שלמים משתנים בתוך שניות. אצל ישראל אוזן זה קרה כשהיה בן 17. נער שאהב לשמח אחרים וחלם יום אחד לשמח ילדים עם מוגבלויות, הפך בעצמו לצעיר הזקוק לטיפול ולליווי מסביב לשעון. מאז אותו יום, במשך שנים ארוכות, משפחתו לא הפסיקה להיות לצדו - וקהילה שלמה לא הפסיקה להתפלל.
היום הגיע הסיפור הארוך והכואב הזה לסיומו. ישראל הלך לעולמו לאחר שנים של התמודדות רפואית מורכבת. הלווייתו תיערך היום בשעה 13:30 בבית העלמין צופיה ביבנה.
סיפורו נחשף בשנת 2010. ישראל היה אז בן 17, כשנמצא בביתו לאחר אירוע קשה בחדר האמבטיה. אמו, מרים, שמעה את הנפילה והזעיקה מיד עזרה. שכן שהגיע למקום החל לבצע בו פעולות החייאה עד להגעת צוותי הרפואה.
לאחר החייאה ממושכת חזרו הדופק והנשימה, אבל המחסור בחמצן גרם לישראל נזק מוחי קשה. הוא אושפז בבית החולים שיבא, ובהמשך החל מסע שיקום ארוך. אלא שהמסע הזה לא נשאר רק בתוך גבולות המשפחה.
חברים, בני נוער ותושבים מיבנה וממקומות נוספים בארץ הגיעו לבקר אותו ולהתפלל לרפואתו. בני משפחתו סיפרו אז שגם אנשים שמעולם לא הכירו את ישראל הגיעו לבית החולים, ישבו לצדו, למדו תורה והתפללו עבורו.
בהמשך התקיימה תפילה בהשתתפות מאות בני נוער. שוב ושוב ביקשה משפחתו מהציבור להזכיר בתפילות את שמו: ישראל פרג'י רפאל בן מרים.
הימים הפכו לחודשים, והחודשים לשנים. ישראל עבר בין מסגרות רפואיות ושיקומיות. לאחר תקופות אשפוז בשיבא ובבית לוינשטיין, הועבר בשנת 2012 למרכז הרפואי השיקומי רעות בתל אביב, שם המשיך לקבל טיפול. ובתוך השנים המורכבות האלה היו גם רגעים של אור. אחד מהם הגיע בדצמבר 2013. אחותו אוריה עמדה להתחתן, והמשפחה רצתה דבר אחד: שישראל יהיה שם.
באמצעות "אמבולנס המשאלות" של מד"א יצא ישראל מהמרכז הרפואי והגיע לחתונה. הוא היה אז בן 20, ישוב בכיסא גלגלים ומונשם - אבל לצד אחותו ומשפחתו ביום שהיה כל כך חשוב להם.
אמו סיפרה אז כי היא מכירה היטב את תגובותיו למרות מצבו. מבחינת המשפחה, עצם העובדה שישראל נמצא איתם הפכה את השמחה לשלמה. מאחורי כל שנות האשפוזים, השיקום והתפילות נשאר גם הזיכרון של ישראל שלפני אותו יום בשנת 2010.
אמו תיארה אותו כנער שאהב לשמח אחרים. נער שהיה לו חלום: לעסוק בשמחת ילדים עם מוגבלויות. היום, אחרי שנים שבהן משפחתו ליוותה אותו וקהילה שלמה התפללה עבורו, ישראל אוזן הלך לעולמו.