15 שנים לפטירתו: הרב חיים שטיינר, מוותיקי רבני ישיבת מרכז הרב, הכיר את הרב בני אייזנר במשך שנים ארוכות. הם צמחו באותו בית מדרש, לימדו יחד ופעלו בקרב תלמידים מהארץ ומחו"ל.
אבל כשהרב שטיינר מתבקש לספר על הרב בני, הזיכרונות אינם מתחילים בתפקידים שמילא או בשיעורים שהעביר, אלא באישיותו ובהשפעה יוצאת הדופן שהייתה לו על אנשים. "אם רק מזכירים את השם בני, אז ההתרגשות היא מאוד גדולה", הוא אומר. "היינו ביחד הרבה שנים. בני היה צעיר ממני קצת, אבל היינו חברים בלב ונפש".
אחד הדברים שנחרטו בזיכרונו הוא הקשר המיוחד של הרב בני עם מורו ורבו, הרב צבי יהודה קוק. הרב שטיינר מספר כי הרב צבי יהודה לא אהב שתלמידיו משמשים אותו ואף נמנע בדרך כלל מלקבל מהם עזרה. "הוא לא נתן לנו אפילו להביא לו את הכובע. הוא היה איש עצמאי, לא נעזר. אבל כשבני רצה לעזור לו, אז הוא תמיד קיבל". הקשר לא הסתכם בבית המדרש. כאשר אחת מבנותיו של הרב בני חלתה מאוד והרופאים התייאשו ממצבה, הרב צבי יהודה חיזק את המשפחה והורה להם שלא להתייאש ולהמשיך בטיפול. "באמת הילדה הזאת, בזכות הרב צבי יהודה, חיה הרבה שנים אחרי זה. גם התחתנה. הוא נסך בו ביטחון עצום", מספר הרב שטיינר.
סיפור אחר התרחש בשנים שבהן השניים לימדו ב־BMT, בית מדרש שבו למדו צעירים שהגיעו מחו"ל, רבים מהם עם רקע תורני מצומצם. הרב בני לא הסתפק במסירת שיעורים. ביתו הפך למעשה לחלק מן הישיבה. "הדירה שלו הייתה רשות הרבים. מי שרצה נכנס, אוכל משהו, שותה", נזכר הרב שטיינר. גם רעייתו וילדיו היו שותפים לאותה הכנסת אורחים. "המשפחה שלו כמעט שלא הייתה לה פרטיות". עבור הצעירים האמריקאים זו הייתה חוויה יוצאת דופן: הרב לא היה רק מי שעומד מולם בשיעור, אלא אדם שפתח בפניהם את ביתו ואת חייו.
ומתוך הבית הפתוח והשיעורים צמחה גם השפעה מסוג אחר. הרב בני דיבר שוב ושוב על ארץ ישראל, ולעיתים הדברים נאמרו בעוצמה רבה. "כשהוא היה מזכיר את ארץ ישראל, היה לו אור כזה בעיניים", מתאר הרב שטיינר. הוא היה פונה ישירות לתלמידים ושואל אותם מדוע הם נשארים בחוץ לארץ וקורא להם לעלות. "הוא דיבר כל כך בהתלהבות, וזה חדר, חדר לכל מי שהיה שם ושמע אותו". לדבריו, השיחות הללו לא נשארו בגדר התעוררות רגעית. תלמידים שמרו עמו על קשר גם לאחר ששבו לחו"ל, ורבים מהם עלו לבסוף ארצה והקימו כאן את ביתם.
הסיפור הרביעי שמספר הרב שטיינר מחזיר אותו אל השעות האחרונות בחיי חברו. "אני זכיתי להיות אצלו שעה לפני שהוא נפטר. הוא נפטר בכניסת השבת", הוא מספר. גם אז, לדבריו, הרב בני היה בהכרה ודיבר על הרב צבי יהודה. הרב שטיינר מסייג שהזיכרון המדויק של הדברים כבר אינו שלם, אבל הרגע עצמו נחרת בו. האיש שבמשך עשרות שנים נשא את תורת רבותיו לתלמידיו, שהכניס אנשים לביתו והדליק בהם אהבה לתורה ולארץ, דיבר על רבו גם סמוך לפטירתו. "הוא היה באמת דמות שאין שנייה לה", מסכם הרב שטיינר. "יש לו הרבה, הרבה, המון זכויות".