הציבור הדתי־לאומי הצליח להגיע לכל נקודות המפתח בהנהגת המדינה ושבר כמעט כל תקרת זכוכית שהייתה קיימת בה. אבל בשנים האחרונות מתרחש תהליך משמעותי נוסף: גם ההשפעה הדתית והחוויה הרוחנית, שבעבר היו מזוהות בעיקר עם הציבור החרדי, הגיעו למחוזותינו.
ההקפות השניות הפכו לאבן שואבת עבור ציבורים רבים, ובהם גם כאלה שאינם פוקדים את בתי הכנסת בדרך קבע. פריחת הישיבות הסרוגות והתפתחותו של עולם התורה הדתי־לאומי יצרו השפעה רחבה יותר, חיבור ליהדות ותחושת אחדות.
אם לפני עשרים שנה היינו צריכים לרעות בשדות זרים ולנסוע לירושלים, לשמחת בית השואבה בתולדות אהרן שבמאה שערים, כדי להרגיש חוויה דתית עוצמתית של שמחה יהודית - המציאות השתנתה מקצה לקצה.
בזכות הפרסום, הרשתות החברתיות ובעיקר פתיחת שערי בתי המדרש לציבור הרחב, נוצרה מציאות חדשה. ההקפות השניות, שבעבר היו שמחה מקומית בבתי הכנסת וביישובים הדתיים, אירוע קהילתי קטן ואינטימי, הפכו לשמחה המונית של כל בית ישראל.
אתמול לקחתי את ילדיי להקפות בישיבת הר המור בירושלים. מדובר באירוע שהפך לשם דבר, ואלפי משתתפים מכל רחבי הארץ מגיעים אליו כדי לרקוד ולשמוח.
מתי הבנתי עד כמה האירוע הזה יוצא דופן? כשראיתי מאות צעירים חרדים מגיעים להקפות בישיבה דתית־לאומית.
היוצרות התהפכו. כאן בדיוק נמצא הניצחון של מי שמבקש להוביל ולא להיות מובל.
אירועים מרכזיים באותו סגנון התקיימו גם בישיבת מרכז הרב, במכון מאיר, בישיבת רמת גן ובעוד עשרות ישיבות דתיות שפתחו את שעריהן בפני הציבור הרחב.
אפשר לומר בפה מלא: הציבור הדתי־לאומי הפך לספינת הדגל של השמחה, הריקודים וההקפות השניות, ועם ישראל עולה לרגל למוסדותיו של הציבור הציוני־דתי.
אבל מכאן הדרך צריכה להימשך. ההשפעה הדתית על עם ישראל אינה יכולה להסתכם רק בריקודים עם ספרי תורה, חשובים ומרגשים ככל שיהיו, שמחברים ומקרבים בין חלקי העם.
השלב הבא צריך להיות גם לימוד "התורה הגואלת" - תורתה של הציונות הדתית, כפי שלימדו אותנו רבותינו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ובנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. אם הצלחנו לפתוח את שערי בתי המדרש ולהביא אליהם את עם ישראל כדי לרקוד ולשמוח יחד, עלינו להמשיך ולפתוח אותם גם כדי ללמוד, להתחבר ולהעמיק בתורה.
הכותב הוא רב צבאי במילואים תושב שדה יעקב