מאות תפילות נכתבו במהלך מלחמת חרבות ברזל בידי ישראלים מכל חלקי החברה - דתיים וחילוניים, ספרדים ואשכנזים, אנשי קיבוצים ועירוניים, צעירים ומבוגרים.
לדברי ד"ר יואל רפל, חוקר התפילה וההיסטוריה היהודית באוניברסיטת בר־אילן, מדובר בתופעה יוצאת דופן שאין לה תקדים מוכר בהיסטוריה היהודית ובמלחמות ישראל.
"זו תופעה שאנחנו לא מכירים בהיסטוריה של עם ישראל, ודאי לא בהיסטוריה של מלחמות מדינת ישראל", אמר רפל בריאיון לבני טיטלבוים בכאן מורשת, בעקבות צאת ספרו החדש, "התפילה כזעקה - עיונים בתפילות שנכתבו במלחמת חרבות ברזל".
לדבריו, תפילות שנכתבות בתקופות של משבר אינן רק ביטוי לאמונה ולמצוקה, אלא גם מסמך היסטורי. רפל מגדיר את התפילה כ"תהודה היסטורית" שנותנת ביטוי לאירועים שעובר העם, ולכן, לדבריו, סידור התפילה הוא במידה רבה גם "ספר ההיסטוריה של עם ישראל".
בספרו אסף רפל תפילות שנולדו מתוך המלחמה ומספרות את סיפורה מזוויות שונות. אחת מהן היא "שלוחי עמך", שכתב ד"ר חגי שטרן, רופא בבית החולים שערי צדק. התפילה מחברת בין עבודת הכהן הגדול בבית המקדש לבין חיילי צה"ל היוצאים לקרב. הכהן מתואר כמי שמגיע לדרום, מקבל את מדי הזית ואת הציוד הצבאי ומתפלל על הלוחמים: "יהי נא עם חיילי צבא ההגנה לישראל, שלוחי עמך, הקריבים היום למלחמה על אויביהם. חזקנו ואמצנו, ריבה את ריבנו, לחם את מלחמתנו".
לצד תפילות שנכתבו מתוך העולם הדתי, רפל מצביע גם על תפילות שנוצרו בידי יוצרים חילונים. בין היתר הוא מספר על אסתר שמיר, זכרונה לברכה, שלקחה את השיר "אלי אלי" והפכה אותו לתפילה למען החטופים: "ישובו בנים לגבולם, כל ילדינו, כל אמהותינו, כל תינוקותינו, ישובו כולם. כל מי שנלקח, כל מי שנחטף, ישוב הביתה, ישוב עכשיו". לדבריו, שמיר שרה את הטקסט לראשונה כתפילה בכיכר החטופים.
תפילה אחרת, שכתב מיכאל זץ, מבטאת דווקא את הכמיהה לחזרה אל החיים שהיו לפני המלחמה: "א-לוקים, זה אני הקטן, מבקש, אם אפשר, לקום בבוקר ולקרוא שהותר לפרסום, שהסיוט נגמר. הם כולם בביתם בטוחים, אין נפגעים לכוחותינו, אפשר לחזור לנשום כרגיל".
אלא שלא כל התפילות עוסקות רק בהצלה, בניצחון או בשובם של החטופים. חלקן מבטאות גם את השבר הלאומי והדתי שיצרה המלחמה ואת השאלות שהיא הותירה אחריה.
רפל מביא בספרו תפילה של הרב אלחנן ניר, ששואל: "עכשיו אנחנו צריכים תורה חדשה?". בהמשך נכתב: "אנחנו צריכים תורה חדשה עכשיו מתוך האוויר שנגמר והצוואר שנמחק. אנחנו צריכים משנה חדשה וגמרא חדשה וקבלה חדשה ועליות נשמה חדשות. ובתוך כל השבר והמלח והחרבה, עכשיו חסידות חדשה וציונות חדשה והרב קוק חדש וברנר חדש".
עבור רפל, הטקסטים הללו אינם רק תגובה לאירועים, אלא עדות לשינוי עמוק שעברה החברה הישראלית. "שבר בת עמי קרה פה במלחמה", אמר. ספרו מבקש לתעד את השבר הזה ואת השינויים שנולדו בעקבותיו באמצעות התפילות שנכתבו בתקופה.
דוגמה נוספת היא תפילה שכתב רם חיים אקשטיין, בוגר הישיבה בירוחם, כרשות לשמחת תורה. בין היתר נכתב בה: "מרשות גיבורים שביום זה יצאו לקרב וחישו לעזרה, מהם שפתחו במשימה ולא זכו לגמרה, מרשות בני אחים שלא הובאו לקבורה, מרשות אסירים יושבי חושך בעמקי מנהרה".
בעיני רפל, דווקא החיבור בין הקולות השונים - מהעולם הדתי והחילוני, מהחזית ומהעורף, מתפילות על החיילים ועד לזעקה להשבת החטופים - הופך את מאות הטקסטים שנכתבו במהלך המלחמה לתיעוד של תקופה שלמה.
"כל תפילה היא תעודה", סיכם רפל. "היא מעידה על משהו ומציירת סיטואציה מסוימת".