727 ימי מילואים עבר רועי קירשברג מאז 7 באוקטובר. הוא שירת, לדבריו, בחזיתות שונות, מלבנון וסוריה ועד עזה, ורק בסוף יוני השתחרר מהשירות האחרון שלו. אחרי כמעט שלוש שנים שבהן היו, לדבריו, מעט מאוד ימים שבהם לא היה במילואים, הוא מסתכל כעת לאחור - והמסקנה שלו קשה.
"יש לי איזושהי תחושה שביליתי שלוש שנים בלתת המון המון, או את כל מה שאני יכול לתת, לאיזשהו מאמץ שבעיניי ובעיני רבים אחרים לא קיבלנו ממנו את מה שרצינו לקבל", הוא אומר בשיחה באולפן ערוץ 7.
מפלגת זהות - מחזירים את המדינה לעם. לפרטים נוספים>>>
קירשברג וסרן במיל' עומר פציניאש ולדמן מבקשים עכשיו לקחת את התחושות האלה אל הזירה הפוליטית, במסגרת מפלגת זהות כשהם עומדים בראש מטה המשרתים של המפלגה - "לוחמים עם זהות".
מבחינתם, הוויכוח אינו על עצם הישגיהם של חיילי צה"ל בשלוש שנות הלחימה, אלא על השאלה מה עשתה ההנהגה עם המאמץ, המחיר וההישגים שהביאו הלוחמים בשטח.
קירשברג מתאר שירות ממושך שבו ראה שוב ושוב את אותה תופעה: כוחות שנכנסים לשטח, משלמים מחיר, יוצאים - ולעיתים נדרשים לחזור אליו פעם נוספת. "אני רואה שהרוח הזאת פשוט ממוסמסת על משימות שווא", הוא אומר. "אני רואה מקומות שכבשנו שבע ושמונה פעמים. אני רואה מקומות שאנחנו מאבדים עליהם חברים ונסוגים מהם, ואני רואה שהמטרה להכריע את האויב לא קיימת. היא לא קיימת באמת".
לדבריו, העייפות מהמלחמה קיימת גם בקרב מי שנלחמו בה זמן רב - והוא עצמו חש אותה. אלא שהוא מייחס אותה לא רק לאורך המערכה. "זה מעייף לעשות משהו כשאתה יודע שאתה עושה אותו לא נכון. זה מעייף. זה מתיש את הנפש".
מול העייפות הזאת הוא מציב את ההתגייסות שבה נתקל לאורך הדרך: אנשים שחזרו מחו"ל כדי להצטרף לחבריהם, ומבוגרים שהגיעו לשירות מילואים גם בגילי 60 ו-70. מבחינתו, אותה רוח התגייסות לא תורגמה להכרעה. "אנחנו רק רוצים שהמפלצת תלך קצת אחורה וזהו", הוא טוען. "אנחנו לא מאמינים שאפשר להכריע את האויב".
גם פציניאש ולדמן חוזרת אל תחילת המלחמה. בימים הראשונים היא תיעדה את עצמה במדים, בגבול הצפון, כדי שתוכל לחזור בעתיד אל התחושות שליוו אותה אז. באחד הסרטונים, היא מספרת, היא יושבת מול המצלמה ובוכה.
"בכיתי קודם כל על חברים שלי, אישיים, שנרצחו בשבעה באוקטובר, חלק בנובה, חלק כחיילים בצה"ל", היא אומרת. "בכיתי על מה שקרה לעם ישראל".
מאז היא חוזרת אל הסרטונים מדי שנה, כדי לבחון את המרחק בין התחושות של אותם ימים לבין המקום שבו היא נמצאת כעת. השנה, לדבריה, קיוותה שהפער יהיה גדול יותר. "ציפיתי להרגיש הרבה יותר גאווה ממה שאני בפועל מרגישה היום. זה לעולם יהיה יום אבל, אבל זה עדיין לא גם יום גאווה, כמו שהייתי רוצה שזה יהיה אחרי המכה הזו שחטפנו".
אחת הנקודות שעליהן מצביעים השניים היא המצב ברצועת עזה. קירשברג דוחה את התיאור שלפיו הרצועה כולה חרבה. לדבריו, יש בה שטחים נרחבים שבהם ישראל לא פעלה. הוא מספר כי במהלך שירותו הראשון בעזה פעל באזור מחנות המרכז, וכי בסיור שערך לאחרונה עם פציניאש ולדמן בצד הישראלי של הגבול, האזור שמולם נראה בעיניו כפי שנראה בתחילת 2024.
לדבריו, כחצי שעה לאחר שהגיעו למקום הם הורחקו בידי חיילים בצו אלוף. פציניאש ולדמן מספרת כי ההסבר שקיבלו היה חשש מירי צלפים. מבחינתה, האירוע המחיש את הפער בין תחושת השקט לבין המצב הביטחוני שהיא רואה בשטח.
מפלגת זהות - מחזירים את המדינה לעם. לפרטים נוספים>>>
"זה שקט שהוא שקרי", היא אומרת. לטענתה, חמאס ממשיך להתחזק, לבנות את עצמו, לחפור מנהרות ולהתחמש. "מי שלא ברור לו שכל עוד יש אויב בצד השני של הגדר, השבעה באוקטובר הבא בדרך, בין אם זה יהיה עוד חמש שנים או עשר שנים - אז זה צריך להיות ברור. אין לנו פריבילגיה שהאויב הזה יישאר שם כמו שהוא היום".
המעבר של קירשברג מהשירות הצבאי לפעילות פוליטית הוא חדש, אבל לדבריו ההחלטה לסייע לזהות נולדה כבר בימים הראשונים שלאחר 7 באוקטובר. באותם ימים שירת בהגנת יישובים, והוא מתאר כיצד שכב עם חבריו על הגדרות, שמע קולות מהכפרים הסמוכים וראה את האזור סביבו בוער.
באחד מאותם ימים חזר לביתו ושוחח עם אשתו אביטל, שהלכה לעולמה מאז בגיל צעיר. "שנינו אמרנו: אנחנו חוזרים לזהות. תחזור עכשיו, זהות תחזור", הוא מספר.
לדבריו, כבר אז האמין שמשה פייגלין ישוב לפעילות ושיהיה לו "מאחורי מי לעמוד". קירשברג, שמספר כי היה חבר בזהות יהודית כבר ב-2008 ופעיל בזהות גם ב-2019, אומר כי מבחינתו ההגדרה של "ימין" אינה תלויה בזהותם של הפוליטיקאים או בשם המפלגה.
"ימין לא נמדד באנשים ולא נמדד בשמות של מפלגות", הוא אומר, ומונה תפיסות בתחומי הכלכלה, הלאומיות והדרישה להכרעה. את אלה, לטענתו, לא מצא במידה מספקת גם בתקופות שבהן הימין החזיק בשלטון.
מבחינתו, 7 באוקטובר שינה גם את האפשרות לנהל את הוויכוח הזה. אם ב-2019 עסקה זהות במידה רבה בסוגיות כלכליות, הרי שהשקט הביטחוני של אותן שנים, לדבריו, אפשר לציבור להתעלם מהאיום שמעבר לגדר. "אנשים רצו להישאר בשקט הזה, בשפע הזה, בנסיעות לחו"ל, בקניות, באוטו החדש", הוא אומר. "הם רצו להתעלם מהמפלצת הזאת שאנחנו מאכילים מעבר לגדר".
אחרי 7 באוקטובר, לדעתו, הכל השתנה. "חשבתי שעכשיו כבר מותר לנו לדבר על המפלצת. המפלצת באה וטרפה אותנו. היא אפילו לא ניסתה - היא טרפה אותנו. וחשבתי שאולי עכשיו יהיה אפשר להתקדם לתוך ההבנה שאי אפשר לחיות עם המפלצת, אי אפשר להאכיל אותה בחצר ולקוות שהיא תישאר שם".
האחריות, מבחינתו, אינה שייכת למחנה פוליטי אחד. כשנשאל מי "האכיל את המפלצת", הוא משיב: "מי שהיה בשלטון בכל השנים, גם הימין וגם השמאל, גם מערכת המשפט וגם ממשלות נתניהו וגם ממשלות של בנט וכל מי שהיה פה בשלושים השנים האחרונות".
גם פציניאש ולדמן מבקשת להוציא את הדרישה הביטחונית מהחלוקה המקובלת בין ימין לשמאל. היא חוזרת לינואר 2024, אז הוקמה תנועת המילואימניקים "דור הניצחון", ומספרת שכבר אז אמרה כי מבחינתה הדרישה להכרעה אינה אמורה להיות סוגיה מחנאית. "זה לא ימין ולא שמאל, זה אנשים שרוצים לחיות בביטחון במדינת ישראל. עצם זה שזה הפך להיות שיח של ימין ושמאל מראה כמה כולנו עדיין שבויים בקונספציה הזו".
היא מספרת כי הפעילות הביאה ביקורת משני צדי המפה הפוליטית. אלא שהביקורת מהימין, לדבריה, הייתה מבחינתה משמעותית יותר, משום שהדרישה שלהם אינה מכוונת נגד אדם מסוים אלא מבקשת לקדם תפיסה. "זה לא עניין של אנשים וכן ביבי, לא ביבי", היא אומרת. "בסופו של דבר אנחנו מאמינים ברעיון, אנחנו מאמינים באידיאולוגיה, אנחנו מאמינים בדרך שצריכה להתקיים במדינת ישראל גם אחרי שביבי ומנהיגים אחרים וגם אנחנו כבר לא נהיה כאן".
מפלגת זהות - מחזירים את המדינה לעם. לפרטים נוספים>>>
למרות הביקורת שלהם על ניהול המלחמה, השניים אינם מציגים את עצמם כאופוזיציה לנתניהו. פציניאש ולדמן מבהירה כי הם רואים בעצמם חלק מהמחנה הלאומי ומגוש הימין, וכי יתמכו בנתניהו - לצד דרישה לשינוי במדיניות. "אנחנו חלק מהמחנה הלאומי ומגוש הימין, ונתניהו הוא מנהיג הימין ואנחנו נמליץ עליו ואנחנו נתמוך בו. אבל נדרוש ממנו לעשות את ההחלטות האמיצות והנכונות שיובילו אותנו להכרעה שהיא אמיתית".
הביקורת שלהם אינה נעצרת בירושלים. פציניאש ולדמן מפנה אותה גם כלפי ארצות הברית, לרבות הנשיא דונלד טראמפ, שאותו היא מגדירה ידיד של ישראל. לטענתה, המעורבות האמריקנית מאז תחילת המלחמה הגבילה את חופש הפעולה הישראלי, עוד מתקופת ממשל ביידן.
לדבריה, גם מערכת היחסים הקרובה בין נתניהו לטראמפ אינה משנה את הבעיה שהיא מזהה בעצם התלות בגורם חיצוני. "עם כמה שדונלד טראמפ ידיד של מדינת ישראל והקשר של ראש הממשלה עם טראמפ היסטורי - זה מגביל אותנו מהיום הראשון", היא אומרת.
מכאן מגיעים השניים אל היעד שהם מבקשים להציב לעזה. קירשברג אומר כי מבחינתו, בעקבות 7 באוקטובר, אין עוד אפשרות לחזור למצב שהיה קודם לכן. "צריך לכבוש את עזה ושתהיה שם התיישבות יהודית", הוא אומר. "אני לא יודע איך זה ייראה, אני לא מומחה בתכנון ובנייה, אבל אין ספק שמה שעבד בשביל אשקלון ואשדוד צריך לעבוד גם בשביל עזה".
פציניאש ולדמן מנסחת זאת בשלוש מילים: "כיבוש, גירוש, התיישבות". לדבריה, אין מדובר מבחינתה בסיסמה בלבד. כאשר היא נשאלת על מי שיגדיר את התפיסה הזאת "משיחית", היא משיבה: "אז יש שיגידו משיחי, מה הבעיה עם זה?".
לדבריה, מה שמטריד אותה במיוחד הוא שגם בקרב אנשים המזדהים עם העמדה הזאת יש מי שסבורים שהיא אינה ניתנת למימוש. "הדבר שהכי כואב לי היום זה לשמוע אנשים שחולקים איתי את הדעות הפוליטיות, שמסכימים איתי שבאמת בחזון שלהם כיבוש, גירוש, התיישבות זה משהו שהם גם היו מייחלים לו - אבל הם לא מאמינים שזה יכול לקרות".
פציניאש ולדמן קוראת לאפשר לתושבי הרצועה לצאת ממנה, ומבהירה כי מבחינתה השאלה לאן יעברו אינה צריכה למנוע את המהלך. "לפתוח להם את השערים החוצה זו החובה המוסרית שלנו כלפי עצמנו", היא אומרת. "זה מה שנדרש. זה מה שנדרש ואין אופציה אחרת".
השניים מבקשים להביא את התפיסה הזאת אל הפעילות הפוליטית גם באמצעות מסגרת "משרתי זהות", שאמורה לדבריהם לכלול אנשי מילואים וסדיר, שוטרים וגם את נשות המשרתים. פציניאש ולדמן דוחה את הטענה שהמונח "משרתים" מזוהה דווקא עם יריבים פוליטיים כמו נפתלי בנט או גדי איזנקוט.
"אנחנו המשרתים שרוצים להכריע", היא אומרת. "אנחנו המשרתים שיצאו מהבית בשביעי באוקטובר כדי להביא ניצחון".
גם בסוגיית גיוס החרדים היא מבקשת להבחין בין עמדה עקרונית לבין מטרת הפעילות שלהם. "כולנו בעד גיוס חרדים, גיוס כל מי שלא משרת", היא אומרת. "זה שנדרש גיוס של עוד משרתים, בין אם זה משתמטים ובין אם זה חרדים, זה נכון. אבל זו לא המטרה שלשמה אנחנו נלחמים כל יום בגבולות. צריך לזכור את זה".
מפלגת זהות - מחזירים את המדינה לעם. לפרטים נוספים>>>