יוסף חדאד הוא חסיד אומות העולם. החוב שהחברה הישראלית חייבת לו, לא יסולא בפז. יוסף לחם בחירוף נפש במלחמת לבנון השנייה ונפצע קשה מפגיעת טיל.
הוא עבר טיפול ושיקום במשך כשנה, הוגדר כנכה צה"ל, ומתמודד עד היום עם פוסט טראומה. מאז הוא מסתובב בעולם במסירות בלתי נלאית, ובימים שבהם מעמדנו הבין לאומי נמצא בשפל חסר תקדים הוא מהווה קרן אור בהירה וצלולה בהסברה הצולעת שלנו.
בעת שיוסף חדאד נלחם כדי לשווק אותנו טוב יותר הוא נשאל בראיון לערוץ סעודי, מה דעתו על מדינה פלסטינית וענה שבעתיד הרחוק הוא תומך בפתרון שתי מדינות לשני עמים- דברים שגם ראש ממשלתנו אמר יותר מפעם אחת. כבר קדם והסביר ד"ר מרדכי קידר, מסבירן חשוב בפני עצמו ואישיות ימנית בהחלט, שכדי לשווק את המדינה בתקשורת הזרה יש צורך לענות על שאלות היפותטיות.
קידר מעיד על עצמו שגם הוא המתנגד נחרצות למדינה פלסטינית, אומר כשהוא נשאל על כך, שבעתיד הרחוק כשלא יהיה טרור וכשיגור זאב עם כבש, הוא יתמוך במדינה פלסטינית.
הצייד שנערך אחר חסיד אומות העולם שכרת עמנו ברית דמים אמיתית, בשל ראיון שהתקיים עבור ביטחון המדינה, הוא מעשה נבלה שלא ייעשה. גם בתוך מערכת בחירות יש קווים שלא חוצים.
לא ייתכן שאדם שמוסר את חייו ומיטב זמנו עבור המדינה יקבל יחס נבזי שכזה. החרב שבה נלחם יוסף חדאד עבורנו בראיון הסעודי ובמקומות אחרים, ראויה להיכנס לספר הזכויות שלו וודאי שלא לשמש חרב פיפיות כנגדו. ועל אותם אלמונים מפיצי הסרטון כבר אמר הכתוב ארור מכה רעהו בסתר.