בתוך הכאוס המוחלט של היממה הראשונה ל-7 באוקטובר, כשמסדרונות בית החולים סורוקה בבאר שבע התמלאו ללא הפסקה באלונקות מדממות, קבוצה נוספת של חיילים פצועים הובהלה פנימה.
הצוותים הרפואיים נזעקו אל הפצועים, ובמרכזם - נועם, לוחם גולני בן 23, שרגלו השמאלית פגועה ומדממת קשות.
נועם נפצע במהלך קרב גבורה בבסיס מגן עלומים. בעודו מובל בחיפזון על האלונקה, עמד שם במסדרון אביו, אברהם. עד לאותו רגע, אברהם לא ידע מה עלה בגורל בנו בתוך התופת.
מצלמות האבטחה של בית החולים תיעדו את המפגש הטעון והמרגש: אבא שמזהה את בנו על האלונקה, רץ אליו ומספיק לתת לו נשיקה מהירה של אהבה ודאגה, לפני שהצוותים ממשיכים לדהור קדימה. אברהם לא עזב את נועם, וליווה אותו עד לפתח חדר הטראומה, שם קיבל את פניו ד"ר אורי גלנטה, מנהל היחידה לטיפול נמרץ פנימי.
מחוץ לחדר הטראומה התאספו בני המשפחה, ממתינים במתח ובחרדה מורטת עצבים לכל שבר מידע.
"אני זוכר כמה תקווה הייתה שאולי אפשר יהיה להציל את הרגל", משחזר דוקטור גלנטה את הרגעים הדרמטיים באותו בוקר. "מהר מאוד הגיעה ההבנה והשבר הגדול של המשפחה ממה שהולך לקרות לילד שלהם. מנגד, היה את הניסיון שלנו להכניס את הדברים לפרופורציה ולהגיד להם: הוא חי. הוא יחיה בלי רגל - אבל הוא חי".