פעם, כשהיה ויכוח במשרד, הוא נגמר ליד מכונת הקפה, אבל היום הוא יכול להמשיך גם בשעה עשר בלילה, בקבוצת הוואטסאפ של הצוות, עם שלושה אימוג'ים כועסים וצילום מסך שמישהו כבר הספיק להעביר הלאה.
שיחות העבודה עברו מהחדר לטלפון ואיתן עברו גם ההודעות הקצרות, ההערות הצולבות, הפוסטים בפייסבוק ובלינקדאין והסטוריז שנכתבים בעצבים. הבעיה היא שמה שנשמע בזמן אמת כמו בדיחה פנימית, נראה אחרת לגמרי כשהוא יושב שחור על גבי לבן, נשמר, ואפשר להעביר אותו לכל מי שרוצים.
עובדים ומעסיקים מוצאים את עצמם בשאלות שאף אחד לא לימד אותם: מה מותר לכתוב על הבוס, מה מותר לומר על עובד לשעבר ומה קורה כשמידע אישי מגיע לקבוצה שלא נועד לה.
הגבול בין זכות לבטא דעה, הזכות לפרטיות והאיסור על לשון הרע דק יותר משנדמה ובכל זאת אפשר להבין אותו בלי תואר במשפטים. בשורות הבאות נעבור על המצבים היום יומיים הללו, עם דוגמאות מהשטח והסבר מה לא מומלץ לעשות וממה כדאי אפילו להיזהר.
קבוצת הוואטסאפ של העבודה: משרד וירטואלי בלי שעות פעילות
קבוצות העבודה בוואטסאפ נולדו מתוך רצון פשוט לחסוך זמן, משמרות מתחלפות, עדכונים ללקוחות, תזכורת לישיבה, הכול מתנהל היום במרחב הזה, אבל עם הזמן הקבוצה הופכת למשרד וירטואלי שאין לו שעות פעילות.
משרדו של עו"ד רועי דותן מלווה לא מעט מקרים שבהם קבוצה כזאת הפכה לזירה, ולדבריו הטעות הנפוצה היא להתייחס אליה כאל שיחה בין חברים. "ברגע שיש בקבוצה עשרות אנשים, ההודעה כבר לא נשארת בין ארבע עיניים, ומה שנכתב שם מגיע מהר למקומות שלא תכננתם", הוא מסביר וממליץ לשאול את עצמכם לפני שליחה: הייתי אומר את זה בקול בישיבת צוות?
פוסט על המעסיק, פוסט על העובד
כולנו מכירים את הרגע: יום קשה, מנהל מעצבן ופוסט ארוך בפייסבוק שעוד רגע אנחנו מעלים. ביקורת על מקום עבודה היא לא דבר אסור ולעובדים יש זכות לדבר על תנאי העבודה שלהם, "אבל ההבדל נמצא בפרטים", מסבירים במשרד עו"ד דותן.
"זה דבר אחד לכתוב שההתנהלות בחברה הייתה מאכזבת וזה דבר אחר לייחס למישהו בשמו מעשים חמורים בלי שאפשר לעמוד מאחוריהם", וגם מעסיקים צריכים להיזהר, למשל כשהם מפרסמים בקבוצה או ברשת דברים על עובד שפוטר, שכן אמירה שנראית להם עניין של עובדות עלולה להישמע לאחרים כפגיעה בשמו הטוב.
צילום מסך הוא לא תמיד תיעוד תמים
מי שנפגע מהודעה מיד חושב איך לתעד אותה וזה מובן, צילום מסך יכול לעזור להוכיח מה נאמר ומתי, אבל כשהוא מועבר הלאה לחברים, לקבוצה אחרת או לפוסט, הוא הופך לסיפור חדש עם קהל חדש, ולפעמים חושף שמות ומספרי טלפון של אנשים שלא ביקשו להיות שם.
"צילום מסך הוא כלי שימושי, אבל ברגע שמפיצים אותו הוא כבר לא רק תיעוד, הוא הופך לפרסום", אומרים במשרד. הכלל הפשוט הוא שלתעד לעצמכם זה דבר אחד, ולהפיץ זה דבר אחר ובמקרה שיש ספק, כדאי לחשוב מי עוד מופיע בתמונה ולטשטש פרטים שלא קשורים לעניין לפני שמעבירים.
מידע אישי שנחשף: מה שיצא קשה להחזיר
כתובת מגורים, מצב רפואי, שכר, בעיה משפחתית, פרטים כאלה נחשפים לפעמים בלי כוונה, בהודעה שנשלחה לקבוצה הלא נכונה ולפעמים מתוך רצון להסביר למה מישהו נעדר.
עדכון לצוות על עובד שנעדר בגלל מצב רפואי הוא דוגמה שכיחה, הכוונה טובה, אבל הפרטיות של האדם היא שלו. באופן כללי, מידע אישי מעבירים רק לפי הצורך ורק למי שצריך לדעת אותו והכלל הזה חל גם על מעסיקים שמשתפים פרטים על מועמדים או עובדים מחוץ להקשר שלהם.
כשהסכסוך עובר לרשתות
סכסוך עבודה שמגיע לפייסבוק כמעט אף פעם לא נגמר שם טוב, התגובות מתלהטות, אנשים מתערבים, והטון מחריף. "מה שהיה אפשר לסגור בשיחה אחת הופך לעניין גדול בהרבה ברגע שהוא עולה לרשת, ולא פעם שני הצדדים יוצאים ממנו נפגעים", מציינים במשרד.
גם מי שצדק במהות יכול לצאת מפוסט כזה עם נזק לתדמית שלו ולמקום שבו הוא עובד, לכן עדיף לעצור, להוריד את הפוסט ולחזור לשיחה ישירה או לפנות לגורם מקצועי. "בהרבה מקרים עצירה בזמן חוסכת הרבה עוגמת נפש", מוסיפים במשרד, מחיקה מהירה לא תמיד מוחקת את הזיכרון, אבל היא בהחלט מורידה את הלהבות.
בסופו של דבר, וואטסאפ ורשתות חברתיות הם כלי עבודה כמו כל כלי אחר, אבל הם מצריכים שיקול דעת. לפני שלוחצים על שליחה, שווה לעצור לשנייה ולשאול מי יקרא את זה, איך זה ייראה מחר בבוקר ומי עלול להיפגע, וכשהעניינים מסתבכים ולא ברור איפה הגבול, עדיף להתייעץ לפני ולא אחרי.