שלוש שנים חלפו, אבל אצל משפחות שכולות לוח השנה אינו רק רצף של תאריכים. יש ימים שבהם הכאב, שנמצא ממילא כל השנה, נעשה נוכח יותר.
עבור הרב בני קלמנזון, נשיא ישיבת ההסדר עתניאל, הימים שסביב שמחת תורה מחזירים אל היום שבו יצא בנו אלחנן הי"ד יחד עם אחיו ואחיינו אל קיבוץ בארי כדי להציל חיים - ולא שב. "התחושות שלי הן קודם כול הרבה כאב", אומר הרב קלמנזון. "אותו כאב שמלווה משפחות שכולות כל השנה, ומתגבר, מה לעשות, ככל שמגיע הזמן בלוח השנה".
הכאב הזה נושא בתוכו גם זיכרון נוסף. במהלך מלחמת חרבות ברזל איבד הרב קלמנזון גם את אחיינו, פדיה מרק הי"ד, שנפל בקרבות בעזה.
אלא שלצד השכול, כשהוא מביט לאחור אל הימים הראשונים של המלחמה, הרב קלמנזון מדבר גם על תחושה אחרת - גאווה בדור הצעיר ובדרך שבה ישראלים קמו מתוך האסון ופעלו למען אחרים. "יחד עם הרבה כאב יש הרבה תחושת גאווה על מה שצעירי ישראל עשו באותם ימים", הוא אומר.
בעיניו, אחד הדברים שהתבררו באותו בוקר נורא היה הפער שבין האופן שבו אויביה של ישראל הביטו על החברה הישראלית ערב המלחמה לבין מה שהתרחש ברגע האמת.
לדבריו, חסן נסראללה ויחיא סינוואר זיהו את הקרע הפנימי בישראל וסברו כי הוא מעיד על חולשה עמוקה. "החברה הישראלית מסוכסכת, החברה הישראלית מפורדת, וזו הזדמנות להכות", מתאר הרב קלמנזון את התפיסה שלהם. "רק הוא לא קלט שעם היהודי - הקורים הפנימיים שלו חזקים מאוד".
עבור משפחת קלמנזון, הדברים הללו אינם רעיון מופשט. בשמחת תורה יצאו אלחנן, אחיו מנחם ואחיינם איתיאל לקיבוץ בארי. אלחנן נפל במהלך פעולות החילוץ, לאחר שהשלושה פעלו במשך שעות להצלת תושבים.
רק מאוחר יותר, מספר אביו, החלו אנשים לשאול אותו על העובדה שבנו, בן למשפחה המזוהה עם הציונות הדתית, יצא להציל תושבי קיבוץ שנתפס בעיני השואלים כחילוני או שמאלי. עצם השאלה הייתה זרה לו. "כולנו אחים. כולנו, מה לעשות, אני דוס, בנים של הקדוש ברוך הוא. כולנו רוצים עולם טוב ומתוקן. וזהו".
שלוש שנים אחר כך, כאשר המחלוקות הפוליטיות חזרו למרכז השיח הישראלי, הרב קלמנזון מבקש לשמור לפחות את זיכרון 7 באוקטובר מחוץ למאבק הזה. זו גם הסיבה שבגללה הסכים להשתתף בטקס הזיכרון הלאומי, שאינו הטקס הממלכתי, ולהגיד בו קדיש.
ההחלטה, הוא מספר, התקבלה כמעט בתמימות. כאשר פנו אליו המארגנים הוא כלל לא ידע על המחלוקת הציבורית סביב קיומם של טקסים נפרדים. "לבושתי, כשהתקשרו אליי מטעם הטקס לא ידעתי שיש טקס X ויש טקס Y. בכלל לא ידעתי את זה", הוא מספר.
כשהבין שיש מי שרואים בטקס זיהוי פוליטי, ביקש לברר את הדברים. "שאלתי בזהירות האם הטקס הזה הוא משהו פוליטי, כי לא רציתי פוליטי. אני, כידוע, שייך במובהק לצדדים הימניים של המפה הפוליטית, אבל לא רציתי שום טקס, שום אירוע, שמקשר את הדברים לתואר פוליטי".
לדבריו, מארגני הטקס הבהירו לו כי לא יהיה בו היבט פוליטי. הוא מצדו הודיע מראש מה הוא מתכוון לומר לצד הקדיש: קריאה לאחדות, לחיבור ולציונות. "אני רוצה באמת לקוות שזה יהיה ככה", הוא אומר.
עצם העובדה שמתקיימים כמה טקסי זיכרון אינה מפריעה לו. להפך. אסון בסדר גודל כזה, הוא אומר, יכול וצריך לקבל ביטויים שונים בחברה הישראלית. מה שמטריד אותו הוא הניסיון להפוך את הזיכרון עצמו לכלי במאבק בין המחנות. "צריך שיהיו הרבה הרבה טקסים לאירוע הטראומטי הזה שעם ישראל עבר", הוא אומר.
הרב קלמנזון מבקש שהזיכרון יכלול לא רק את האסון אלא גם את הדרך שעשתה ישראל מאז. הוא חוזר אל החרדה של אותם ימים ראשונים, שבהם חשש לדבריו לעתידה של המדינה, ומולה מציב את המציאות שאליה הגיעה ישראל לאחר שנות המלחמה.
הוא מבקש להודות על כך - ובאותה נשימה להיזהר מהפיכת ההישגים או הכישלונות לכלי לניגוח פוליטי ביום הזיכרון עצמו. "אני אלך לטקס הזה, אני אקרא שם לאחדות", הוא אומר. ולמי שרואה בעצם השתתפותו בטקס הזדהות עם צד פוליטי מסוים, יש לו מסר כפול: התנצלות - וגם מחאה.
"אני רוצה באמת לנצל את ההזדמנות להתנצל בפני כל מי שיראה בעצם השתתפות בטקס זה או אחר איזשהו קישור של 7 באוקטובר לפוליטיקה", הוא אומר. "ובמקביל, לא רק להתנצל, אלא גם לקרוא תיגר על מי שמקשר את זה לפוליטיקה". מבחינתו, 7 באוקטובר אינו רכושו של מחנה כזה או אחר.
"זה אירוע של העם היהודי, אירוע קשה של העם היהודי", הוא אומר. לצד האסון, הוא מבקש לזכור גם את ההתעלות של החברה הישראלית ואת יכולתה להתגבר על המחלוקות ברגע שבו נשקפה סכנה.
גם את אחת המחלוקות הכואבות ביותר של השנים האחרונות - ההתנתקות מרצועת עזה - הוא מבקש להשאיר מחוץ ליום הזה, אף שהוא עצמו מתנגד לה בתוקף. "אני איש ימין", הוא מדגיש, אבל מוסיף כי ביום הזה אין לנצל את הזיכרון גם כדי להוכיח שעמדה פוליטית אחת צדקה ואחרת טעתה. "אני ממש חושב שאסור לנו ביום הזה לקשר שום דבר לפוליטיקה".
אחרי שאיבד את בנו שיצא להציל תושבים שמעולם לא שאל לעמדתם הפוליטית, ואחרי שאיבד גם את אחיינו במלחמה, הקריאה שאיתה הרב קלמנזון מבקש להגיע לטקס אינה מבקשת למחוק את המחלוקות. היא מבקשת לזכור שיש משהו שקודם להן.
"בעזרת השם, אני מאחל שהקריאה לאחדות תישמע", הוא אומר, "מקפלן עד הגבעות הנפלאות שיש לנו ביהודה ושומרון". ואת המסר שאיתו הוא מבקש לעמוד מול הקהל הוא מסכם בפשטות: "יהודים נגד יהודים - לא בבית ספרנו".