"לקחו לי את כל החברים": מפקד הקרב בנחל עוז חושף לראשונה את ההקלטות המצמררות

באדיבות כאן חדשות

במשך שלוש שנים הטלפון של ניסן דה קאלו, מפקד הקרב בקיבוץ נחל עוז, היה נעול במגירה. הקולות, הצעקות, הדיווחים הבהולים - הכל נשמר בתוך מכשיר הטלפו.

כעת, כשהוא מרגיש מספיק חזק כדי לא להתפרק, מפקד הקרב בקיבוץ נחל עוז פותח לראשונה את המכשיר וחושף 13 שעות של לחימה שהוקלטו בזמן אמת.

בבוקר ה-7 באוקטובר, ניסן, ששימש כסגן רבש"ץ הקיבוץ, היה בביתו עם שני ילדיו בזמן שאשתו לי הייתה בחו"ל. עם תחילת מטחי הפצמ"רים הכבדים ב-6:29, הוא הכניס את הילדים לממ"ד. "אמרתי להם: אתם נועלים את הדלת ולא פותחים לאף אחד בעולם. אפילו לאלוהים. רק לי", הוא משחזר.

הוא יצא מהבית עם אקדחו הפרטי, דרך כדור לקנה, ויצא אל התופת. ב-6:52 תיעד הטלפון של ניסן את השיחה הראשונה עם אילן פיורנטינו ז"ל, רבש"ץ נחל עוז וחברו הקרוב. שניהם עוד לא תפסו את גודל האסון. אילן אמר לו להתארגן, וניסן השיב שיגיע תוך כמה דקות.

אבל פחות מ-20 דקות לאחר מכן, ב-7:10, התקשר אילן בפעם האחרונה: "אל תבוא! יש פה קרב יריות! אל תבוא!". דקות ספורות לאחר מכן, אילן נפגש פנים אל פנים עם המוני המחבלים ששטפו את הקיבוץ ונפל בקרב גבורה.

"בכל מקום עבודה או שירות תמיד היה לי חשוב להיות בשפיץ", מספר ניסן בדמעות. "עם אילן, זו הייתה הפעם הראשונה שהתאהבתי בלהיות מספר שתיים. כשהוא לא ענה לי יותר לטלפון, הבנתי שאילן נהרג. תפקיד הרבש"ץ עבר אליי, והגנת נחל עוז מונחת לי על הכתפיים. הבנתי בשלבים מאוד מוקדמים שבשנייה שאני נופל - הקיבוץ נופל".

ללא כיתת כוננות חמושה (הנשקים היו נעולים במחסן ולא הייתה גישה אליהם), ניסן החליט שהוא לא נלקח חי לעזה. בהמשך חברו אליהם מפקד כוח מסתערבי מג"ב יעקב קרסנינסקי ז"ל עם לוחמיו.

בקרב קשה מול עשרות מחבלים נהרג קרסנינסקי וארבעה מלוחמיו נפצעו. ניסן, ששימש בעברו כחובש, פינה אותם תחת אש. "אחד החיילים דימם קשה, השפתיים שלו היו סגולות. הוא הסתכל לי בעיניים ואמר 'אני גמור'. החלטתי לשקר לו. אמרתי לו 'אתה לא גמור, אני מוציא אותך מפה'. לשמחתי, בדיעבד, כל ארבעת הפצועים בחיים כיום".

כדי להתמודד עם כמעט 200 מחבלים שזרמו לקיבוץ, ניסן יזם טקטיקה של תנועה מתמדת - "כוח צביקה". הוא והכוח הקטן נעו מרכב ממוגן לנקודה, ירו לעבר המחבלים, ניתקו מגע וצצו במקום אחר כדי ליצור רושם של כוח צבאי גדול ולשבש את תוכניות האויב.

בסביבות השעה 12:30, כשהרכב הממוגן ספג פגיעות RPG והתחמושת התרוקנה, התקשר ניסן לאוגדת עזה. בהקלטה נשמעת צעקתו הנואשת: "אנחנו שבע שעות מנהלים לחימה! תעלו כבר מזל"ט לאוויר! אנחנו שבעה אנשים לבד, תכף נגמרת התחמושת! ה'זאב' חטף RPG, הזכוכיות מפוצצות, תביאו עוד כוחות!".

רק בשעה 13:30 הגיעו לקיבוץ כוחות ראשונים של סיירת גבעתי ומגלן. ניסן, שהכיר כל שביל, שלף מפה ותדרך את הלוחמים על גבי הג'יפ: "אצלי לא יהיו דו"צים! פותחים את הקיבוץ בקו אחד, בית-בית, חדר-חדר".

בסוף אותו יום עקוב מדם, 15 מתושבי נחל עוז ונציגי כוחות הביטחון נרצחו, ותושבים נוספים נחטפו לעזה. עם זאת, בזכות הלחימה העיקשת של ניסן וחבריו, לא נשרף אף בית בקיבוץ ומעל 400 תושבים ניצלו.

כיום ניסן מוכר כנכה צה"ל המתמודד עם פוסט-טראומה קשה. במשך שלוש שנים הוא לא מסוגל היה לחזור לביתו, והוא מלווה צמוד בכלב השירות שלו, "אוקו", שנרתם להרגיעו ברגעי חרדה צפים. בשבועות האחרונים אסף כוחות וחזר לביתו בנחל עוז.

"להרוג בן אדם זה לא דבר טבעי, כל מחבל שאתה הורג לוקח ממך חתיכה", הוא מסכם בכאב, אך מבהיר בראש מורם: "נתתם לי מכה על האף - אבל לא ניצחתם. אני פה. אם היית מחזיר אותי ל-7 באוקטובר ב-6:29, בידיעה על כל המחירים שאשלם עד סוף ימיי - הייתי עושה את זה שוב ושוב".