על נס ההצלה של נוסעי המטוס מדובאי בחג הסוכות ראוי להלל ולהודות. אולם לאחר ההלל וההודאה נדרש גם מבט אמוני נוקב - על הנס הזה, כמו על ניסים אחרים המלווים אותנו.
הגמרא מספרת על רב פפא שעלה בסולם, נשמטה רגלו וכמעט נפל, אך לבסוף התייצב. הגמרא אינה מספרת על ההלל וההודאה, ואף לא על ברכת הגומל שהוא ודאי בירך. במקום זאת אומר רב פפא: 'השתא כן איחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים?' (=וכי במה חטאתי שהתחייבתי מיתה כמו מחללי שבתות ועובדי עבודה זרה. בבלי, בבא בתרא י ע"א).
רב פפא מבין שעצם העובדה שהקב"ה העמיד אותו בסכנת חיים והציל אותו ממנה היא בראש ובראשונה תמרור אזהרה בוהק, המחייב אותו לפשפש במעשיו היטב - לא בזכויותיו אלא בחטאיו. ואכן, רב חייא בר רב מדפתי מעלה את האפשרות שמא הוא לא פרנס כראוי עני שנזדמן לו.
בשבוע שעבר זכינו לנס הצלה מן המופלאים שידענו. אילו עלה זממו של המחבל בידו, האסון, שעלול היה לעלות בחייהם של מאות אנשים, לא היה רק אסון אישי. הוא היה מטיל אותנו, כמדינה וכאומה, בחזרה אל תהומות טבח שמחת תורה - שלוש שנים בלבד לאחריו. ניתן רק לדמיין בסיוטי הלילה מה הייתה המשמעות של 'זריקת עידוד' שכזו עבור שונאינו.
היום, שלוש שנים לאחר טבח שמחת תורה, אנחנו אמורים להבין מה נחסך מאיתנו בחסדי שמים. ואם לא היה די בכך, אמש התבשרנו על 'נס מניעה' מהצד השני. אדם מקרב מחננו ביקש להבעיר את המזרח התיכון על ידי שורת פיגועים רצחניים שהייתה אמורה לחולל תגובת שרשרת אלימה ומלחמה איומה. בשלב זה עדיין לא ידועים פרטים רבים, ואפילו שמו של האדם, אבל כבר עתה נראה שאלמלא מספר טעויות חמורות מצדו, ייתכן שהוא היה מצליח לקדם את תוכניתו.
הניסים הללו מתרחשים בתקופה רגישה מאין כמותה - מחד גיסא, בסמוך לאירועי הזיכרון לטבח הנורא, ומאידך גיסא, בסמוך לבחירות. די בסמיכות האירועים הזאת כדי להבין את עוצמתו של תמרור האזהרה העומד בפנינו. מערכת הבחירות הולכת ונדמית יותר ויותר לשיבה אל העולם שקדם לטבח שמחת תורה. הללו מבטיחים רפורמה עוד יותר עמוקה ויסודית במערכת המשפט, וכנגדם נודרים נדרים וחרמות שלעולם לא יישבו בממשלתו של נתניהו.
אלו קוראים להמשך מלחמה, כיבוש והתיישבות עד הניצחון, והללו מבקשים לפרק את מפעל ההתיישבות מהשנים האחרונות. אותם שברים, אותם פחדים, אותן סיסמאות, אותם קרעים. נדרי האחדות שנדרנו עם שריפת הקיבוצים התפוגגו כעשן כלה. הבריתות שנכרתו בסערת הקרב ובבתי העלמין נאלמו דום.
והנה הגיעו הניסים הללו לא כדי להראות לנו שאנחנו עם רב זכויות, אלא כדי להזהירנו שאנו נוהגים ומנהיגים את מדינתנו על פי התהום. לו היה חי עימנו רב פפא ועמו חכמי התלמוד, הם לא היו מסתפקים בשירת ההלל וההודאה; הם היו מריחים את העשן שעלה משריפת האסמים ערב המצור על ירושלים. ניסי ההצלה אינם מעידים (רק) על זכויותיהם של ישראל, אלא הם בראש ובראשונה הערת אזהרה. האזהרה הזאת ניתנה לנו, ולצדה הצלה. וכשם שהאזהרה צופה פני עתיד, כך גם ההצלה. ההצלה היא גם עצם האפשרות לקוות: האמונה שבכוחנו לשנות את גזירת הפירוד והקרע העלולה להביא לאבדון, ולבחור בדרך אחרת, ראו ניצלנו והוזהרנו.
הכותב הוא מרצה מכללת שאנן והאוניברסיטה הפתוחה