ככל שחג שמחת תורה מתקרב, הרבנית זיוה אליהו מרגישה את הכאב הולך ונעשה כבד יותר.
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, ואחרי שבנה, רס"ל (במיל') ידידיה אליהו הי"ד, נפל במלחמה, היום שמסמל עבור רבים את האסון הגדול מקבל מבחינתה משמעות נוספת: לצד השבר והכאב, היא מבקשת לדבר גם על הגבורה ועל הדרך שעבר עם ישראל מאז.
"כאב עצום. מהרגע ששמחת תורה מתקרב, יש גוש מאוד מאוד כבד על הלב מצד אחד", היא מספרת בשיחה עם ערוץ 7. אלא שמיד לצד הכאב היא מציבה את הגאווה בבנה: "מצד שני, אני גאה בבן שלי שהוא קם במסירות נפש ורץ להציל את כבוד ישראל, לגרום לחטופים לחזור ולעזור לעם ישראל להתקדם מהמקום הכל כך שפל שהוא הגיע אליו".
מבחינת אליהו, גם האופן שבו מציינים את 7 באוקטובר צריך לכלול את שני הצדדים הללו. "אנחנו נמצאים ב־7 באוקטובר, שזה בעצם התאריך הלועזי, הימים שבהם אנחנו מציינים את תחילת המלחמה, שהיא מבחינתנו מלחמת הגבורה", היא אומרת.
האסון של אותו יום, לדבריה, אינו עומד לבדו. מאז יצאו לוחמים לקרב, שילמו מחירים כבדים והובילו תהליכים שהיא מבקשת שלא להשאיר מחוץ לסיפור של השנים האחרונות.
"הילדים שלנו נלחמו כדי להחזיר את כבוד ישראל, ואנחנו רואים דברים מדהימים שקרו לעם ישראל מאז תחילת המלחמה ועד הנה. הדרך עוד ארוכה, אבל דברים מדהימים קרו".
מתוך המבט הזה היא קוראת לציבור ולהנהגה שלא להישאר רק באירועי תחילת המלחמה, אלא להביט קדימה. "אנחנו צריכים לזקוף את הגב, להרים את המבט קדימה ולדעת שאנחנו הולכים לקראת דברים גדולים, אם הממשלה והצבא וכולם ידעו להמשיך את המשימה הזאת עד הניצחון".
בתוך המחלוקות הציבוריות סביב האופן שבו מציינים את 7 באוקטובר, אליהו מבקשת להוציא את היום הזה מהוויכוח הפוליטי. מבחינתה, מדובר באירוע ששייך לסיפור הלאומי כולו ולא למחנה מסוים.
"יש אנשים שמנסים להפוך את היום הזה ליום פוליטי. זו קטנות. היום הזה הוא לא יום פוליטי. זה יום של כלל ישראל ואי אפשר לנכס אותו לקבוצה כזו או אחרת", היא אומרת.
לדבריה, משמעותו של 7 באוקטובר עוד תלווה את מדינת ישראל ואת העם היהודי שנים רבות, ולכן צריך לבחון אותו בפרספקטיבה רחבה יותר מהמחלוקות העכשוויות.
"זה יום שקרה בו דבר נורא ואיום, עצום מאוד, והוא משפיע על העתיד ועל ההיסטוריה של עם ישראל לדורי דורות. אי אפשר להכניס אותו לקטנות מבט. חייבים להרים את המבט".
הכאב הפרטי והזיכרון של ידידיה מתחברים אצל אליהו גם לשאלה כיצד צריכה המלחמה להסתיים. מבחינתה, המשימה שבשמה יצאו בנה וחבריו לקרב עדיין לא הושלמה.
"אנחנו בהחלט לא סיימנו את המלאכה", היא אומרת, ומפנה קריאה ישירה להנהגת המדינה: "אני קוראת מכאן לראש הממשלה, לשר הביטחון: בבקשה, תמשיכו בגבורה, תעמדו על שלכם ותתעלמו מכל קולות הרקע".
את דבריה היא חותמת באותה דרישה להמשיך בדרך שלשיטתה עדיין נמצאת בעיצומה: "תעשו את המלאכה ותגיעו לניצחון מוחלט כפי שהבטחתם וכפי שאנחנו מאמינים שאפשרי וצריך".