שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר נורא, אבל עבור דרור צפתי, אביו של חי צפתי ז"ל, הזמן כאילו נעצר ברגע אחד. ברגע שבו בנו הבטיח לו שיחזור אליו, ומאז לא שב.
רק כעת, לראשונה מאז הטבח, מצא האב את הכוחות להגיע למתחם הנובה בעוטף עזה ולהתייצב מול המקום שאליו נקשר האובדן הגדול בחייו.
"אני נמצא בפוסט־טראומה בשלוש השנים האלה", סיפר דרור בריאיון לערוץ 7. "פחדתי להגיע לפה גם בגלל המלחמה, בגלל הפחד להתעמת עם מה שצריך להתעמת".
הוא סיפר כי המראות שנחרתו בזיכרונו בעת זיהוי גופת בנו ממשיכים ללוות אותו עד היום. אבל בתוך הכאב יש משפט אחד שאינו מרפה ממנו.
"ההודעה האחרונה שלו אליי הייתה שהתקשרתי אליו, והוא כנראה לא יכול היה לחזור אליי. אז הוא אמר לי: 'אבא, אני אחזור אליך'".
דרור עצר על משמעות ההבטחה שלא התממשה: "אני מחכה כבר שלוש שנים שיחזור אליי, והוא לא חוזר".
באותו בוקר הספיק בנו לשוחח עם אמו. כשהחלו התרעות הטילים היא הפצירה בו לברוח מהמקום. הוא נמלט למיגונית באזור צומת רעים, מול המיגונית שבה שהה ענר שפירא, אך המקום שהיה אמור להעניק לו מחסה הפך למלכודת מוות.
כשהיריות החלו להתקרב, הבין ככל הנראה את חומרת מצבו. את השיחה עם אמו סיים במילים שאף הורה אינו אמור לשמוע מילדו: "אני אוהב אותך, אני מצטער, תסלחי לי, אל תכעסי עליי".
בשעה 8:02 ניסה דרור להתקשר לבנו, אך הטלפון כבר לא היה זמין. רק לאחר מכן התברר לו מה התרחש במיגונית.
כעבור יומיים נמצאה גופתו, וב־10 באוקטובר הובא למנוחות. לצד הכאב העצום, דרור מספר על תחושת הודיה על כך שמשפחתו לא נאלצה להמתין חודשים ארוכים לקבלת הבשורה.
ובתוך האסון המשפחתי הסתתר גם סיפור הצלה: בתו של דרור הייתה אמורה לנסוע למסיבה יחד עם אחיה, אך ברגע האחרון החליטה להישאר בבית ולצאת עם חברותיה.
"אני אסיר תודה על זה שאלוהים משך את הילדה שלי מהמקום הזה, בלי שהיא אפילו הבינה באותו רגע מה ההשלכות של זה", אמר.
כשנשאל על בנו, חזר דרור דווקא אל החיוך שאפיין אותו. "זה הבן שלי, אבל הוא ילד נדיר. יש לו אולי 1,500 תמונות, ובכל 1,500 התמונות רואים אותו מחייך. תמיד עם חיוך, תמיד עוזר".
הוא סיפר שבנו אהב מוזיקה, עבד בתחום האוכל והיה אוהד מושבע של בית"ר ירושלים - אהבה שעברה במשפחה במשך שלושה דורות. "אבא שלי הדביק אותי, ואני הדבקתי אותו", אמר.
ולמרות הכאב והפוסט־טראומה, דרור מוצא כוח באמונה. הוא סיפר כי עוד לפני לידת בנו בירך הרב עובדיה יוסף את אשתו, וכי הקשר הרוחני לדמותו של הרב מלווה את המשפחה שנים רבות.
"האמונה היא שמחזיקה אותי", אמר. "אני יודע בוודאות שהילד שלי לומד למעלה עם הרב עובדיה יוסף".
שלוש שנים אחרי, דרור הגיע סוף־סוף למקום שממנו חשש כל כך. הבן שהבטיח לחזור כבר לא ישוב, אבל קולו, החיוך שלו וההבטחה האחרונה ממשיכים ללוות את אביו בכל יום.