אנו נמצאים בעיצומם של ימי הזיכרון למלחמת התקומה. ימים שבהם מתערבבים הזיכרון הכואב של האסון הנורא שפקד אותנו בשמחת תורה תשפ"ד עם גילויי הגבורה והאחריות מעוררי ההשתאות שהתגלו מאותו יום ואילך.
אלפים לקחו אחריות ויצאו בגבורה להציל את אחיהם, וחלקם שילמו על כך בחייהם. לצדם התגלתה מסירותם העצומה של הלוחמים, גופי הביטחון ומשפחותיהם שבעורף, וזכינו לראות גם ניסים גדולים במהלך השנים הללו.
זהו זיכרון המחבר בין העבר לעתיד, בין המחדל והשפל הנורא שאליו הגענו באותו יום לבין ההישגים חסרי התקדים שאליהם הגענו לאחר שלוש שנות מלחמה.
בעיצומם של ימים אלה אנו ניצבים גם בפני בחירות גורליות, שעתידות להשפיע על דרכו של עם ישראל בארצו בשנים הבאות. סימני שאלה כבדים מרחפים מעל העתיד, וגם כאן מוטלת עלינו האחריות לבחור את דרכנו בתבונה. לא להיגרר אחר קמפיינים וספינים, אלא לשקול היטב את המצב ואת הדרכים העומדות בפנינו. ובעיקר, לא להיות אדישים: לקחת אחריות, לפעול, לצאת ולהצביע.
בשבועות האחרונים מתחוללת גם סערה סביב הסרט נז"א והנזק האגבי האנטישמי הנלווה אליו. אנשים מתוכנו מוציאים את דיבתנו רעה בקמפיין שקרי, המערער על צדקת דרכנו ועל טוהר דרכנו במלחמה. גם סערה זו מחדדת את הצורך לברר מחדש את יסודות אמונתנו ואת צדקת דרכנו, בראש ובראשונה כלפי עצמנו.
בימים אלה, כמדי שנה, אנו חוזרים ומתחילים מבראשית. שבים לקרוא את פרשיות ספר בראשית ומזכירים לעצמנו את העבר הרחוק ביותר, את ראשית בריאת העולם ואת קביעת יסודותיו: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א).
זהו זיכרון מכונן, המחבר בין העבר לעתיד. יסודות הבריאה הם התשתית שעליה נבנה העולם, וממנה מתעצבים ההווה והעתיד שלנו, של עם ישראל ושל העולם כולו.
בשיעור הניווט הראשון שלנו בצה"ל למדנו שכאשר מנווטים בלילה, ולא ברור לנו היכן אנו נמצאים וכיצד ממשיכים מכאן, אין טעם להמשיך להתברבר בשטח. הדרך הנכונה היא לחזור לנקודה האחרונה שבה ידענו בוודאות היכן אנו נמצאים, ומשם לחשב מחדש את המסלול ולכוון את דרכנו בביטחון.
כך גם כאשר סימני שאלה מרחפים מעל עתידו של עם ישראל, הקרוב והרחוק. עלינו לחזור אל ה"בראשית", אל התורה, אל אמיתות היסוד ואל ערכי הנצח שעיצבו את דרכו של עם ישראל לאורך ההיסטוריה. מהם עלינו לשאוב השראה כדי לנווט את דרכנו אל העתיד בצורה בטוחה ככל האפשר: "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ, אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה" (ישעיהו מו, י).
הגמרא אומרת: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו" (חגיגה יב ע"א). המהרש"א מבאר שהכוונה היא לראייה שכלית: "ושאמר: 'אדם צופה בו מסוף העולם כו'' היינו בעינו השכלי" (חידושי אגדות, שם).
ניתן ללמוד מכאן שההתבוננות השכלית ב"אור" של ה"בראשית", במהות הפנימית של הבריאה, בתכלית העולם ובמשמעותו הערכית והאמונית, היא המפתח להתבוננות בעתידו של העולם. דווקא החזרה אל הראשית מאפשרת לנו לראות למרחוק.
על הפסוק הראשון של ספר בראשית מביא רש"י את דברי רבי יצחק: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח ב'בראשית'? משום (תהלים קי"א): 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' - שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים! הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
הרב חרל"פ שאל כיצד הפסוק הזה נותן מענה לטענות אומות העולם. הרי נאמר בו "כח מעשיו הגיד לעמו". אם המטרה היא לשכנע את אומות העולם, לכאורה היה צריך להיאמר "הגיד לאומות העולם".
ותשובתו עמוקה ויסודית: כאשר "עמו" יהיה משוכנע באמת הזו, הוא יוכל להשיב גם לטענתן הנצחית של אומות העולם: "ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים".
זהו יסוד מכריע גם לימינו. הבחירות שלנו באשר לעתידו של עם ישראל בארצו צריכות להיות מבוססות על האמת הגדולה הזו. בראש ובראשונה עלינו לבסס בתוכנו את התודעה ואת האמונה בצדקת דרכנו. רק כאשר נהיה משוכנעים בה בעצמנו, נוכל להתייצב איתה בביטחון גם כלפי חוץ, מול אומות העולם ומול הספקות העולים בתוכנו.
כך ניסח זאת שמעון החשמונאי בתשובתו לאתנוביוס, שליחו של המלך הסלאוקי אנטיוכוס השביעי: "ויען שמעון ויאמר לו: לא ארץ נָכריה לקחנו ולא ברכוש נָכרים מָשָלְנו כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו" (חשמונאים א טו, לג).
דבריו של שמעון החשמונאי מבטאים את אותה תודעה יסודית: איננו זקוקים להמציא הצדקה חדשה לזכותנו על ארצנו. עלינו להכיר את שורשיה, להיות משוכנעים בה ולדעת להשיב באמצעותה לטענות המופנות כלפינו.
דווקא בימים שבהם אנו נושאים עמנו את זיכרון המלחמה, ניצבים בפני הכרעות גורליות ומתמודדים עם ניסיונות לערער על צדקת דרכנו, עלינו לשוב אל נקודת ההתחלה. אל ה"בראשית" שלנו, אל יסודות אמונתנו ואל ערכי הנצח שלאורם הלכנו לאורך הדורות.
מתוך הזיכרון ומתוך האמונה נוכל לקחת אחריות, לבחור את דרכנו ולעצב את עתידנו.