פרשת בראשית פותחת את התורה בסיפור בריאת העולם. במשך שישה ימים הקב"ה בורא עולם שלם ומופלא, ובסיומו של כל יום מופיעות המילים: "וירא אלוקים כי טוב".
כשעוצרים להתבונן בכך, מתגלה כאן מסר עמוק לחיים שלנו. הקב"ה לא ממתין לרגע שבו הבריאה מושלמת כדי להגיד "כי טוב". הוא עוצר כל יום ומתבונן במה שכבר נברא ובוחר להפנות את המבט אל הטוב. גם כשהעולם עדיין חסר, גם כשיש עוד הרבה מה להוסיף, גם כשהתמונה עדיין רחוקה מלהיות שלמה ומושלמת.
אני חושבת שיש כאן שיעור משמעותי לחיים של כולנו. רבות מאיתנו רגילות להתמקד במה שעוד לא הושג. אנחנו חושבות על הדברים שעדיין לא הספקנו, על המקומות שבהם עוד לא השתנינו, על היעדים שעוד לא הגענו אליהם. גם כשהתקדמנו, גם כשגדלנו, גם כשעברנו דרך משמעותית, המבט שלנו נמשך באופן טבעי אל מה שחסר.
אבל בדרך הזאת אנחנו עלולות לפספס את מה שכבר קיים בנו. את הכוחות שגילינו בתוכנו, את האומץ שנדרש מאיתנו ברגעים קשים, את ההרגלים הקטנים שכבר הצלחנו ליצור, את מערכות היחסים שטיפחנו, את המקומות שבהם בחרנו שוב ושוב בטוב, גם כשזה לא היה פשוט.
לפעמים הטוב נסתר מאיתנו פשוט כי לא עצרנו להסתכל עליו. אחרי ימי תשרי הגדולים והמרוממים, אנחנו חוזרות אל השגרה. אל הבית, העבודה, הילדים, המשימות והעומס המוכר. קל לחשוב שהאור של החגים נשאר מאחור, ושעכשיו מתחילים "החיים האמיתיים".
אבל אולי פרשת בראשית מלמדת אותנו שהקדושה לא נמצאת רק ברגעים הגדולים והמרגשים. אולי היא נמצאת גם ביכולת לעצור בתוך השגרה, להתבונן במה שכבר נבנה, ולהכיר בטוב שכבר קיים.
הרי גם הבריאה עצמה לא נוצרה ברגע אחד. היא נבנתה שלב אחר שלב, יום אחרי יום. ובכל שלב הקב"ה עצר לראות ולהעריך את מה שכבר נוצר. גם החיים שלנו הם תהליך.
כמובן שיש עוד מה לבנות, יש עוד לאן לצמוח, יש עוד חלומות להגשים, אבל מה שיש לנו כבר עכשיו זה טוב.
אני מציעה שהשבוע נשים את הפוקוס על מה שכבר נבנה ונשאל את עצמינו: על איזה מקום בחיים אני יכולה להסתכל היום, ולהגיד בפשטות, בענווה ובהכרת תודה: "כי טוב".
הכותבת היא מאמנת NLP ומורה באולפנת הללי