"אל תתנו להם רובים", גרסת 2026
לפני שלושים ושלוש שנים עמדנו, אנשי הימין, וצעקנו בגרון ניחר: "אל תתנו להם רובים". יצחק רבין הרגיע אז שהמשטרה הפלסטינית תטפל בחמאס "בלי בג"ץ ובלי בצלם".
את סוף הסיפור כולנו מכירים. והנה, שלושה שבועות לפני הבחירות, התיישב מועמד לראשות הממשלה מול מיקרופון של פודקאסט והציע לנסות שוב, הפעם עם עשרים אלף רובים.
כשהאופוזיציה תוקפת מימין
ביום שלישי השבוע, ערב יום השנה השלישי לטבח, הזהיר ראש הממשלה: "דווקא משום שהחמאס כל כך חלש, הוא ינסה לאתגר אותנו בשארית כוחותיו לקראת הבחירות". אלוף פיקוד הדרום, יניב עשור, הבטיח באותו ערב "תגובה חדה ועוצמתית". באופוזיציה לא שמעו אזהרה. הם שמעו הזדמנות.
כששר הביטחון חשף לפני כשבועיים מודיעין על כוונות חטיפה, קבע אביגדור ליברמן שזו "פשיטת הרגל של ממשלת טבח 7 באוקטובר". נפתלי בנט הכריז ש"בפועל כרגע חמאס הוא הריבון". ועופר וינטר, המצטרף הטרי למקהלה, סיכם: "הרבה הישגים היו ויש במלחמה הזו. הכרעה אין". כך נולד הפלא: אופוזיציה שרבים מראשיה דרשו במשך שנתיים לעצור, לסגת לקו הגבול של רצועת עזה ("שעון החול"), למסור את השטח לרשות הפלסטינית, ולחתום, עוקפת היום את הממשלה מימין.
מה קרה בשנה האחרונה
כדאי לחזור לעובדות. כל עשרים החטופים החיים שבו הביתה באוקטובר 2025, ואחרון החללים, רס"ר רן גואילי, הושב בינואר. מאז הפכה "הפסקת האש" בפועל להפסקה חד צדדית שבו צה"ל פועל בחופשיות נגד תשתיות הטרור ומסכל בשיטתיות את כל מי שהשתתפו בטבח.
הקו הצהוב, שהקיף 53% משטח הרצועה, זז מערבה. "אנחנו שולטים היום במעל 63% משטח הרצועה. הקמנו כמעט 40 מוצבים חדשים", אמר בשבוע שעבר מפקד אוגדת עזה, תא"ל לירון בטיטו.
ישראל קיבלה את מועצת השלום של טראמפ, אך הציבה תנאי ברזל: אין שיקום בלי פירוק חמאס מנשקו. הקבינט אישר ביולי פיילוט מצומצם ברפיח, בלי נסיגה מהקו הצהוב, וכשכל כוח זר טעון אישור של ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ.
סמוטריץ' בולם ונתניהו הולך על ביצים
הקו הזה לא נשמר מעצמו. בראשית אוגוסט פרסם הנציג העליון של המועצה, ניקולאי מלדנוב, מתווה של 15 סעיפים במקום עשרים הנקודות של טראמפ. בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק התריעו מיד שהמסמך "שונה באופן מהותי מהמצג שהוצג לשרים", ודרשו דיון חירום. בתוך ימים הודיע נתניהו: "צה"ל לא יבצע נסיגה כלשהי עד פירוק אמיתי של חמאס מנשקו". וכשביקשה המועצה בספטמבר להכניס אלפי חיילים זרים במקום המאתיים שאושרו, שבו סמוטריץ' וסטרוק וקבעו: "כל שיקום, כל כניסת כוחות זרים וכל נסיגה של צה"ל - לא יבוצעו לפני פירוז מלא של רצועת עזה כולה".
זו חלוקת עבודה שהאופוזיציה ותקשורת השמאל מתקשים לפענח. נתניהו הולך על ביצים מול וושינגטון ואינו נגרר לפרובוקציות טורקיות; הציונות הדתית מחזיקה את הבלם בקבינט. יחד מנעו שגיאות אסטרטגיות, ויחד הובילו את המהלך שבסופו צה"ל מחזיק במרבית הרצועה.
טראמפ עצמו קבע את הכלל: "הם יתפרקו מנשקם, או שאנחנו נפרק אותם, וזה יקרה מהר, ואולי באלימות". מלדנוב כבר הודה שבקצב הנוכחי השמדת המנהרות תימשך יותר מעשור. היום שבו יודה שרק צה"ל יכול לבצע את העבודה מתקרב.
ובאופוזיציה? מצביעים על חיילים זרים שמודדים שטח בדרום הרצועה כעל הוכחה לכניעה, ואינם מבינים שמאתיים חיילים תחת וטו ישראלי הם המחיר הזול של חופש הפעולה המדיני. בפועל, שום שיקום לא התחיל.
ה"קונץ פטנט" של איזנקוט
ומה הם מציעים? ליברמן מבטיח כיבוש מלא ש"אמור לקחת 45 ימים", ואחריו נסיגה ומסירת הרצועה ל"גורם שייקח עליה אחריות". בנט דורש קודם חיסול חמאס ורק אחר כך שיקום, כלומר בדיוק את הסעיף שהממשלה כבר הכניסה למתווה (תוך הבנה שלא יקרה).
ואז בא המועמד לראשות הממשלה גדי איזנקוט.
בשבועות האחרונים נעשה מאמץ מתוחכם, בסיועו של מתן כהנא, להציגו כאיש ימין. אלא שכאשר אדם משיח לפי תומו, העטיפה נושרת ועמדות השמאל ניבטות. בפודקאסט של נדב פרי שלף איזנקוט את הפתרון שלו לעזה: "צריך להוציא כ־19,000, 20,000 עזתים שאינם אנשי חמאס למצרים לאמן אותם". איש הרדיו יותם זמרי הגיב ביובש: "אייזנקוט צריך אבטחה רק כדי שימנעו ממנו להגיע לראיונות".
הרובים ההם
בסוף ספטמבר 2000 יצא פקד יוסי טבג'ה, בן 24 מרמלה, לסיור משותף בקלקיליה. השוטר הפלסטיני שסייר עמו ניגש לג'יפ, צעק "אללה אכבר" ופתח באש. ביוני 2007 קרסו בעזה אלפי אנשי מנגנוני הרשות, מאומנים ומצוידים, בתוך ימים ספורים, ונשקם עבר לחמאס. הרובים ההם הופנו בסוף אלינו. מדוע שהרובים הבאים ינהגו אחרת?
הניצחון טרם הושלם, וראשי הקואליציה אומרים זאת בעצמם. הדרך להשלמתו עוברת בסבלנות מדינית והכרעת החמאס תקרה בע"ה רק בידי צה"ל, ולא על ידי עזתים בוגרי קורס מצרי. אזרחי ישראל חכמים, וקשה להוליך אותם שולל. ודווקא משום כך, כל מי שהצביע לימין ושוקל היום להצביע לאיזנקוט, חייב לדעת מה עלולה להיות התוצאה. פעם אחת כבר צעקנו "אל תתנו להם רובים" ולא שמעו לנו. הפעם הפתק בידיים שלנו.