אישה חרדית מגיעה מדי שבוע לביתה של משפחה שבעלה משרת במילואים. היא מביאה אוכל, מסייעת במה שצריך, וחוזרת לביתה. לכאורה, עוד מעשה חסד קטן בתוך מציאות של מלחמה.
אלא שעבור חנה אירם, מייסדת ומנהלת ארגון "אחיות מברזל", המפגש הזה הוא הרבה יותר מסיוע למשפחה שזקוקה לעזרה. הוא הזדמנות לחיבור בין שני עולמות שלא תמיד נפגשים, ולבניית אמון דווקא במקום שבו קיימים לעיתים כעסים ומתחים.
"אני באה בשם אלפי נשים חרדיות שרוצות להיות איתכן", היא אומרת בפנייה לנשים מהציבור הדתי־לאומי. "תמשיכו לפתוח לנו את הדלת ואת הלב. אל תוותרו עלינו".
בריאיון לד"ר חנה קטן היא מספרת כיצד יוזמה שנולדה יום לאחר מתקפת 7 באוקטובר הפכה לארגון המונה כיום כמעט 5,000 מתנדבות, וכיצד מתוך העזרה למשפחות צמחה תוכנית נוספת שמפגישה נשים חרדיות, דתיות וחילוניות סביב משימה משותפת.
הכול התחיל ב־8 באוקטובר 2023. בשעה שהמדינה עוד ניסתה להבין את ממדי האסון, ישבה אירם עם חברותיה ועם נשים נוספות שעסקו ביוזמות חברתיות. השאלה שהעסיקה אותן הייתה מה יכולות נשים חרדיות להביא למאמץ הלאומי.
"יש כוח של התנדבות מאוד מאוד חזק במגזר", היא מסבירה. "נשים עוזרות אחת לשנייה, עושות בייביסיטר, גמ"חים מאוד מאוד פעילים. ככה הקהילות שלנו בעצם בנויות".
אלא שהפעם הן ביקשו להוציא את כוח ההתנדבות הזה אל מחוץ לגבולות הקהילה החרדית. "איך אנחנו לוקחות את האש הזאת ומוציאות אותה החוצה למען עם ישראל?", היא משחזרת את השאלה שהניעה אותן.
הן חשבו שאם מאתיים או שלוש מאות נשים יצטרפו לקריאה, יהיה אפשר להתחיל לפעול. התגובה הפתיעה גם אותן. "תוך עשרים וארבע שעות אלף ארבע מאות נשים אמרו 'הנני'. מה שאתם צריכים, בואו נעשה את זה".
כבר למחרת החלו לגבש את תוכנית "אחות לאחות", שבמסגרתה משודכת מתנדבת חרדית לאישה הזקוקה לסיוע. אירם מספרת כי עד היום שמורה אצלה טיוטת התוכנית הראשונה, הנושאת את התאריך 9 באוקטובר 2023.
שלוש שנים לאחר מכן, בעוד יוזמות התנדבות רבות שקמו בתחילת המלחמה הצטמצמו, הפעילות שלהן ממשיכה להתרחב. לדבריה, כמעט 5,000 מתנדבות פועלות כיום במסגרת הארגון.
"כל עוד אתם שם, אנחנו פה איתכם", היא אומרת. "אחות לאחות כדי לאחות". המשחק במילים אינו מקרי. המטרה היא לסייע למשפחות הזקוקות לעזרה, אך גם לאחות את הקשרים בין חלקי החברה הישראלית.
אירם, חרדית מלידה, גדלה במשפחה בעלת רקע מגוון. אמה גדלה בווינה, אביה בארצות הברית, והשניים נפגשו בירושלים בשידוך. היא עצמה גדלה בעיקר בישראל, אך בילדותה נסעה עם משפחתה גם ללוס אנג'לס.
היא מספרת כי החשיפה לעולמות שונים העניקה לה יכולת להבין שפות ותרבויות אחרות, לא רק במובן המעשי אלא גם ברמה האישית.
"מאז שאני צעירה אני ממש מרגישה את עצמי אשת גשר", היא אומרת. "אפשר למצוא את הגשר, אפשר למצוא דרך, צריך רק לחשוב איך".
הגישה הזאת עומדת גם מאחורי תוכנית נוספת של הארגון, "אחיות לחוסן", שמפגישה נשים ממגזרים שונים בקבוצות התנדבות קטנות.
בכל קבוצה משתתפות שש נשים חרדיות, דתיות וחילוניות, שהופכות למשך חצי שנה למעין קהילה קטנה. יחד הן מלוות שתי משפחות המתמודדות עם פציעה או שכול, ומעניקות להן מעטפת של תמיכה.
לדברי אירם, דווקא העיסוק במשימה משותפת מאפשר לנשים להכיר זו את זו באופן שלא היה מתאפשר במפגש רגיל.
"כשאישה חרדית יושבת עם אישה חילונית או דתית ומתנדבת ביחד איתה, והן מחלקות את המשימות ואכפת להן ביחד ממשפחה מסוימת, קורה קסם שם", היא מספרת.
היא מסבירה כי המפגש משנה לא רק את היחס לאישה שיושבת מולך, אלא עשוי להשפיע על היחס לקבוצה החברתית כולה. לדבריה, גם מחקרים מצביעים על השפעה כזאת של עשייה משותפת.
אחת הדוגמאות שהביאה התרחשה בקבוצת נשים שנפגשה לאחרונה. במהלך המפגש סיפרה אחת המשתתפות החרדיות על בנה שעזב את אורח החיים הדתי. אישה חילונית שיתפה כי בנה חזר בתשובה, ומשתתפת שלישית סיפרה על הקשיים שהיא חווה עם בנה המתבגר.
השיחה על האתגרים המשפחתיים יצרה ביניהן קרבה מפתיעה.
"המנחה שלנו, החרדית דווקא, חזרה הביתה ואמרה לי: 'תקשיבי, אני מרגישה שזה פשוט שינה לי את החיים'", מספרת אירם.
מבחינתה, זהו בדיוק סוג המפגש שהיא מבקשת ליצור. לא ניסיון לטשטש את ההבדלים בין המגזרים, אלא אפשרות לראות את האדם שמאחורי ההגדרות.
"אנחנו לא נסכים", היא אומרת בכנות. "יכול להיות שאת תתעצבני על ההחלטות שלי, ויכול להיות שיהיו דברים שאני אחליט בחיי שאת תרגישי שהם אפילו אולי פוגעים בך באיזשהו אופן. אבל אני הייתי רוצה שתראי את הצדדים היפים שלי".
לדבריה, אחדות אינה מחייבת הסכמה על כל נושא, אלא היכרות והערכה הדדית גם כאשר קיימים פערים עמוקים.
בריאיון עלתה גם השאלה כיצד מצליח ארגון חרדי לפעול מחוץ לגבולות הקהילה, כאשר חלקים מהציבור החרדי מקפידים על התבדלות חברתית.
אירם אינה מתחמקת מהמורכבות. "אצלנו כלל ישראל הוא בסיס, אבל בפרקטיקה אנחנו מתבדלות", היא אומרת. לדבריה, כדי לאפשר לנשים לצאת לפעילות מחוץ לקהילה היה צורך לבנות מסגרת שמעוררת אמון ומעניקה תחושת ביטחון.
השם "אחות לאחות" נבחר גם מתוך המחשבה הזאת: ליצור חיבור אישי וברור בין נשים, ללא צורך במנגנון מורכב.
ההצלחה של המיזם באה לידי ביטוי גם בהכרה שקיבל הארגון לאחרונה. אירם מספרת כי "אחיות מברזל" זכה בפרס זוסמן של הג'וינט, לאחר שנבחר כאחד משלושה ארגונים מתוך קרוב ל־300 שהגישו מועמדות.
מה שריגש אותה במיוחד הייתה הסיבה להענקת הפרס. "לא רק על הסיוע למשפחות, שזה דבר ענק שאנחנו עושים מתחילת המלחמה, אלא על הלכידות החברתית", היא אומרת. "אני מרגישה שזאת השליחות האמיתית שלי".
היא מדגישה כי הסיוע למשפחות ממשיך להיות חלק מרכזי בפעילות, אך החיבור בין חלקי החברה הפך מבחינתה למשימה בעלת חשיבות לאומית.
"הסיפור הזה של האחדות, של הלכידות, הוא חובה. הוא קריאת קודש ממש ככה".
ד"ר חנה קטן העלתה בשיחה את האפשרות להקים מסגרת דומה גם לגברים, שתאפשר מפגש ועשייה משותפת בין חרדים, דתיים וחילונים.
אירם הסכימה כי מדובר בצורך חשוב, אך הסבירה מדוע הפעילות בקרב נשים מתפתחת כיום ביתר קלות. לדבריה, נשים חרדיות רבות עובדות במקומות עבודה שבהם הן פוגשות אנשים מחוץ לקהילה, ולכן המפגש עם עולמות אחרים מוכר להן יותר.
היא גם רואה בנשים שגרירות של החיבור הזה בתוך הבית החרדי. כדי להמחיש זאת היא מספרת על מתנדבת צעירה מבני ברק, אם לילדים קטנים, שמבשלת ושולחת מדי שבוע אוכל למשפחה הזקוקה לסיוע.
יום אחד, כשקילחה את בנה הקטן, הוא שיחק בצעצועים שלו ואמר שהוא מכין אוכל לחייל.
"ואמרתי, איזה מרגש זה", מספרת אירם. מבחינתה, הילד הקטן שמחקה את אמו הוא דוגמה לכך שההתנדבות אינה מסתיימת ברגע שבו האוכל מגיע למשפחה. היא נכנסת גם לבתים של המתנדבות ומשפיעה על הדור הבא.
לקראת סיום השיחה ביקשה אירם לפנות ישירות לנשים המקבלות סיוע מהארגון, ובמיוחד לנשים מהציבור הדתי־לאומי.
היא מודעת למורכבות שעלולה להיווצר כאשר אישה חרדית, שבעלה אינו משרת בצבא, מגיעה לסייע לאישה שבעלה נמצא תקופות ממושכות במילואים.
"יש הרבה כעס והרבה קושי", היא אומרת, אך מבקשת לראות בעצם המפגש הזדמנות. לדבריה, גם האישה שמבקשת סיוע היא שותפה מלאה למיזם, משום שהיא בוחרת לפתוח את ביתה בפני אישה חרדית ולאפשר את המפגש ביניהן.
"כל אישה שפונה אלינו כדי שאנחנו נוכל להושיט לה יד ולב ולהיות איתה, היא חלק מהמיזם", היא מסבירה. "היא אומרת: אני מוכנה לפתוח את הדלת בפני אישה חרדית כדי שהיא תעשה פה איזה משהו".
את הריאיון היא חותמת בקריאה אישית לנשים שעדיין מהססות לפנות לעזרה. "תמשיכו לפנות אלינו, תמשיכו לפתוח לנו את הדלת ואת הלב, אל תוותרו עלינו", היא מבקשת. "אנחנו פה. אני באה בשם אלפי נשים חרדיות שרוצות להיות איתכן".
היא מבקשת מהנשים לא לראות בפנייה לארגון רק ביטוי למצוקה או לצורך בסיוע, אלא גם הזדמנות להיות חלק ממאמץ משותף. "אני אפנה לאחיות מברזל כי אני רוצה להכניס מתנדבת חרדית לבית שלי, כי אני רוצה שיקרה משהו נפלא בעם ישראל. אז אנחנו ביחד בשותפות".