כשהרחפן פגע בטנק שלהם במהלך הלחימה בעומק לבנון, סגן ר' ורב"ט י', לוחמי שריון מחטיבה 401, מצאו את עצמם בתוך אירוע שבו נפצעו כמה מחברי הצוות. הפגיעה חייבה פינוי מהיר וטיפול רפואי, אבל מבחינת שני הלוחמים, החזרה לשירות קרבי הייתה יעד ברור כבר מהרגעים הראשונים שלאחר הפציעה.
כעת, לאחר ששבו ללחימה, הם משרתים ברצועת עזה. בריאיון מיוחד לערוץ 7, שנערך סמוך לגבול הרצועה לציון שלוש שנים למתקפת 7 באוקטובר, הם מספרים על הפציעה בלבנון, השיקום וההחלטה לחזור לחזית.
"לא היה ספק שאני אחזור", מספר רב"ט י'. "רק זה העניין של השיקום, ואז זהו, אני פה". סגן ר' מתאר את התקרית שהתרחשה במהלך פעילות בכפרים בעומק לבנון. "זה היה בתקופת הרחפנים. פגע לנו רחפן בטנק, וכמה חבר'ה מהצוות נפצעו", הוא משחזר.
רב"ט י' זוכר את רגע הפגיעה ואת ההבנה שהטנק נפגע. "היינו בעמדה, ואז בעצם פגע הרחפן. אתה מבין שהכלי פגוע", הוא מספר. לדבריו, אנשי הצוות יצאו מהטנק, הוא דיווח על פציעתו ובהמשך פונה לקבלת טיפול רפואי.
למרות הפציעות, אנשי הצוות לא ויתרו על המשך השירות. סגן ר' מספר כי הלוחמים שבו לפעילות, ואחד מחבריהם יצא לקורס מפקדים וצפוי לשוב ליחידה לאחר סיומו. עבור סגן ר', החזרה ללחימה הייתה משמעותית במיוחד. לאחר שהחלים, הוא שב לפעול אפילו באותו כפר בלבנון שבו נפצע.
"אני עוד הספקתי, ברוך השם, לחזור ולהילחם אפילו באותו הכפר איפה שנפגענו", הוא מספר. "ופתאום לחזור אחרי הפציעה, ואתה רואה את צה"ל יושב חזק באותו הכפר, מנצח והורג אויב. זה נותן לך איזה חיזוק כזה שנפצעת לא לשווא".
החזרה לאותו מקום, שבו נפגע הטנק ונפצעו חבריו, חיזקה אצלו את התחושה שהלחימה נועדה לאפשר לתושבי הצפון לשוב לחיים בטוחים.
"אנחנו נלחמים ונותנים ביטחון לתושבי הצפון", הוא אומר. "אנחנו נמצאים מקדימה כדי שמי שאחורה יוכל לחיות ולנהל אורח חיים נכון, בריא ובטוח".
גם רב"ט י' לא ראה בפציעה סיבה לוותר על המשך השירות. לדבריו, לאחר שהסתיים האירוע והמתח הראשוני שכך, כבר היה ברור לו שיחזור. "ישר כשנפצעתי, ואחרי האירוע כשהדופק ירד, לא היה ספק שאני אחזור", הוא אומר.
כעת הוא גם מתכנן לצאת לפיקוד. הניסיון שצבר בלחימה בלבנון, לצד ההתמודדות עם הפציעה והחזרה לשירות, חיזקו אצלו את הרצון להעביר את הידע שרכש ללוחמים אחרים. "אני רוצה לתרום את הידע הזה בכל מיני מקומות בצבא, גם בהכשרות או בקו", הוא מסביר.
שני הלוחמים הגיעו למלחמה בשלבים שונים של שירותם הצבאי. סגן ר' היה עדיין בטירונות בבוקר 7 באוקטובר, וזוכר בעיקר את תחושת חוסר האונים של חייל צעיר שטרם הוכשר להילחם.
"הייתי בדיוק בטירונות. מצד אחד הרגשתי טיפה חוסר אונים, כי עוד הייתי טירון ולא היה לי הרבה מה לעשות", הוא נזכר.
אבל לצד התחושה הזאת הוא זוכר גם את ההתגייסות הרחבה של הצבא והחברה הישראלית. "פתאום אתה מרגיש את ההירתמות. הולכים להתנדב, רואים את כל צה"ל פתאום מניע, גם האזרחים, כל החברה. זה נותן לך איזו תחושה של ביטחון".
רב"ט י', לעומתו, התגייס כאשר המלחמה כבר הייתה בעיצומה. מבחינתו, הידיעה שהוא עומד להיכנס למציאות של לחימה הייתה חלק בלתי נפרד מההחלטה לשרת. "אתה מתגייס בעצם עם שליחות", הוא אומר. "המלחמה הזאת הייתה כבר הרבה זמן לפני שהתגייסתי, בערך שנתיים, ואתה יודע למה אתה נכנס ואתה מוכן לזה".
כיום, כשהם פועלים ברצועת עזה, המשימה שלהם מקבלת משמעות מוחשית בכל פעם שהם מביטים לאחור ורואים את יישובי העוטף.
סגן ר' מתאר כיצד המראה של היישובים הסמוכים לגבול מעניק לו ולחבריו כוח להמשיך בפעילות המבצעית. "במיוחד היום מרגישים את המשמעות", הוא אומר בהתייחסו ליום השנה למתקפת 7 באוקטובר. "כל פעם שאתה יוצא אתה רואה מאחוריך את כל היישובים, את ההתנהלות ביום־יום. זה נותן לנו המון כוח, מחזק אותנו ונותן לנו כוח להמשיך לעשות מה שאנחנו עושים בפנים".
לדבריו, באחד האזורים שבהם הם פועלים במרכז הרצועה, ניתן לראות מנקודה גבוהה את עזה מצד אחד ואת היישובים הישראליים מהצד האחר.
"אתה מסתכל קדימה, אתה רואה את עזה. מסתכל אחורה, אתה רואה את היישובים", הוא מתאר. "וברור לך ששם אתה צריך להיות, ולאפשר בעצם את הביטחון של האזרחים".
גם רב"ט י' מתאר תחושת ביטחון הנובעת מנוכחות הכוחות בשטח. "מלא צה"ל במרחב, מלא ביטחון עם החיילים", הוא אומר.
בדרך אל הגבול עוברים הלוחמים סמוך לקיבוצים וליישובים שהותקפו ב־7 באוקטובר. עבור רב"ט י', המראות הללו מלווים את הכניסה לרצועה ומחזקים את תחושת השליחות שהביאה אותו לשירות.
"זה רק מזכיר לי למה אנחנו פה", הוא אומר. בתום הריאיון, כשקולות ירי ואימונים נשמעים ברקע, שני הלוחמים נערכים לשוב לפעילותם. סגן ר' ורב"ט י', שנפצעו יחד בלבנון ושבו לשירות קרבי, ממשיכים כעת את משימתם ברצועת עזה, כשמבטם מופנה אל היישובים שעליהם הם נדרשים להגן.