אין זה סוד: בנימין נתניהו הוא שועל פוליטי. משופשף, מנוסה, ובעיקר יודע לזהות היטב את נקודות התורפה של מי שעומדים מולו. יש מי שאפשר לקנות בהבטחות, יש מי בתפקידים, ויש מי שמספיק לומר לו שארץ ישראל בסכנה כדי שיתייצב אל הדגל.
נתניהו הזמין אליו את רבני הציונות הדתית לכנס שכותרתו "מצילים את הימין", וזה לא ממש מפתיע. להיפך. עוד מהלך פוליטי מחושב של האיש שהפך את הישרדותו בשלטון לאמנות.
הרבנים, מבחינתם, באים בתום לב. הם רואים בראש הממשלה את נציג הממלכה, מכבדים את מוסד ראש הממשלה וחשים אחריות אמיתית לגורל ארץ ישראל. כשאומרים להם שגוש הימין בסכנה, הם לא שואלים כמה מנדטים ירוויח נתניהו מהעניין. הם חושבים על ההתיישבות, על זהותה היהודית של המדינה ועל עתיד עולם התורה. וזה בדיוק מה שמקומם.
נתניהו מכיר את הציבור הזה היטב. הוא יודע עד כמה עמוקים הכבוד לממלכה והאמון הבסיסי של הרבנים במי שעומד בראשה. הוא גם יודע היטב איזו השפעה יש למילה אחת של מנהיג רוחני, ראש ישיבה או פוסק הלכה, על מאות ואלפי תלמידיו.
לא במקרה המטרה המוצהרת של הכנס היא הקמת מערך פעילים לצורך שינוע רבבות מצביעים לקלפיות. את מה שמטה בחירות מתקשה להשיג בעבודה קשה ובתקציב שמן, הוא מבקש להשיג באמצעות סמכותם הרוחנית של הרבנים.
ולפני שמישהו יספר לנו על הצלת הימין, כדאי להיזכר בכמה עובדות יבשות וכואבות. אותו נתניהו הצביע בעד חוק ההתנתקות, גם אם בהמשך התנגד והתפטר. הוא שהכריז בנאום בר-אילן על נכונות למדינה פלסטינית מפורזת בתנאים מסוימים, הקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון ואישר שחרור אסירים ביטחוניים.
לכל צעד היה תירוץ. סליחה, הסבר. אילוצים מדיניים, לחץ אמריקני, אחריות לאומית. ואולי היו גם שיקולים ענייניים. אלא שכאשר האינטרס הפוליטי משתנה, נתניהו יודע היטב להציג את עצמו כשומר החומות האחרון של הימין.
דווקא משום כך, השימוש הפוליטי האפשרי במעמדם צורם כל כך. רבנים אינם קבלני קולות. ראשי ישיבות אינם מנהלי מטות בחירות. והכבוד שרוחשים להם תלמידיהם אינו נכס שאפשר להעמיד לרשות קמפיין הליכוד.
מותר לרבנים להביע עמדה פוליטית. מותר להם גם להחליט שמערכת בחירות מסוימת מחייבת התגייסות. אבל ההחלטה צריכה להיות שלהם, שלהם בלבד, מתוך שיקול דעתם, ולא תוצאה של הפעלת רגשי האחריות והממלכתיות שלהם בידי פוליטיקאי ממולח.
והציבור? הציבור שאוהב את הרבנים ומכבד אותם אין לו את הזכות להחריש לנוכח החשש שכבוד התורה הופך לאמצעי פוליטי שלא לומר ציני. ראוי להשמיע מחאה ברורה נגד כל מי שמבקש להשתמש במעמדם של גדולי תורה כדי לשרת את צרכיו הפוליטיים. כבוד התורה אינו עוד כלי לגיטימי בארגז הכלים של השועל הפוליטי.
הכותב הוא העורך הראשי של השבועון החרדי 'בקהילה'. לתגובות: shlomokook@gmail.com