1. ביום רביעי בשבוע חול המועד סוכות, סובבו שלומי אמוני ישראל חמושים בלולבים ובארבעת המינים את הבימה, בבתי הכנסת שלהם, ואמרו בהתרגשות את הפיוט המרגש 'הושע נא'.
איש מהמתפללים לא נתן דעתו לתוכן אמירת השורה 'הושע נא שלוש שעות' (שהן משך הטיסה מדובאי לנתב"ג), לדרמה שהתחוללה בבטנו של מטוס פלַאיי דובאי, שנחטף בידי מחבל שתכנן לרסק אותו על 174 הישראלים שהיו על סיפונו. אילו חלילה עלתה מזימתו המפלצתית בידו, ואילו לא נחלצו חושים כמה מהישראלים שהיו בטיסה, כדי להשתלט על טייס המשנה המחבל, ואילו לא התיישב אל ההגאים הטייס הבריטי שהיה 'במקרה' במטוס, על מנת להנחיתו בשלום בשדה תעופה סעודי נידח, היתה החברה הישראלית כולה- ועימה החזון הציוני - סופגים מהלומה נוספת של 174 הלוויות קודרות, שהשפעתן השלילית על הישראלים ועל עצם המפעל הציוני כאן בארצנו,היתהאולי מגעת לטווח של עשר השנים הבאות.
הישראלים ראו בשרשרת האירועים הזו מעשה נסים. אשכרה נס גלוי. לא לחינם פתחה שדרית יראת שמים בערוץ 14 את הדיווחים על הדרמה האווירית באמירת פרק ההודיה 'מזמור לתודה'. אכן, הצלת חייהם של 174 ישראלים ממיתה משונה ואכזרית עקב ההתרסקות שתיכנן להם המחבל, באה לעולם עקב שרשרת של נסים, בבחינת נס בתוך נס: עצם תעוזתו של הטייס ההודי לפתוח לרווחה את דלת הפלדה של הקוקפיט, בתקווה שמי מן הנוסעים יגיע ללהשתלט על עמיתו הג'יהאדיסט, עצם הגעתם של ישראלים נועזים אל הקוקפיט, ועצם תעוזתו של אחד הישראלים בתוך מציאות של כאוס וחרדת התרסקות, למשוך בהגאים כדי לייצב את המטוס - על פי נוהל שלמד מן הטלוויזיה - ואחרון חביב: העובדה שהמטוס לא נקרע לגזרים מחמת העומסים האווירודינמיים האדירים שהופעלו עליו (ואכן גרמו לשבר חמור בכנפי זנב הניווט שלו) וכמובן עצם העובדה שטייס בריטי נמצא בתוך המטוס הצולל במהירות אל הקרקע ועצם הצלחתו לייצב את ספינת האוויר הצוללת אלי התרסקותה ועצם הצלחתו להנחית את המטוס בשלום על הקרקע בנמל התעופה בסעודיה - כל אלה נתפרשו כמעשה נסים מובהק והתערבות שמיימית שהצילה חייהם של מאות נוסעים שהיו על סיפונו של המטוס שנועד להגיע לנתב"ג. נס מובהק. נס גלוי. שעה של חסד ממרומים.
ונשאלת השאלה אם התרחשות נסית זו אכן היתה בגדר נס. ההגדרה המילונאית של המונח נס, היא: התרחשות על טבעית ובלתי צפויה: "נס", אומרת הוויקיפדיה, "הוא התערבות על-טבעית במעשה הטבע, שינוי פלאי בטבע".נפילת חומות יריחו בימי יהושע בן נון (יהושע ו') או השלכת "אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם" על חמשת מלכי האמורי (שם י 'י"א), הם בגדר נסים שהיהדות מכירה בהם ככאלה. והיו בקרב הישראלים משראו את פלא הצלת המטוס וחיי נוסעים כ'נס בסדר גודל תנכ"י', שהציל את המפעל הציוני כולו מהתרסקות, עקב מספרם הגדול הצפוי של הנפגעים הפוטנציאלים.
לא פלא שעם ישראל כולו נכנס לאופוריה סביב דרמת הפלַאיי דובאי שנחסכה מאיתנו. לא רק ישראלים מן השורה תפסו את הנס בשמיה של סעודיה 'בשתי ידיים'. כבר סיפרנו על 'מזמור לתודה' בשידור חי. גם בציבור החרדי, האדיש לנסי המדינה הציונית, בבחינת 'זה לא שייך לנו' ו'אנחנו לא קשורים לזה', הבינו שמדובר בנס ענק והעיתון החרדי יתד נאמן ייחד לנס את כותרתו הראשית:'טרור בשמיים ונס משמיים',והמשיך:"לא מדובר בנס אחד אלא בשרשרת נסים... די היה שחוליה אחת תיעלם והסיפור יכול היה להיגמר לגמרי אחרת... הננס לא הסתיים כשהנוסעים הצליחו להשתלטו על התוקף .הוא (הנס) המשיך גם לאחר שהסכנה האנושית נוטרלה... במקום שברי מטוס עמד על המסלול במדבר הסעודי מטוס פגוע ובו 174 בני אדם חיים". היתד לא חדל מהתפעלות מגודל הנס המוגכדר בפיו 'יד ד' ואצבע אלוקים' וטען כי עםי שראל כולו מחוייב בגין הנס הגדול "לפקוח עיניו לראות את האמת היהודית הישנה: 'יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּ-הּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי'".
דווקא על רקע ההתפעמות הנרגשת הזו קשה לרדת לסוף דעתו של יהודי חרדי אחר, מחסידות הרב אשלג, הרב אברהם גוטליב, משפיען רשת ידוע, שבזכות חזותו החרדית, אמור לייצג בעיני צופיו את העמדה החרדית. הוא אמנם אינו מייצג את המיינסטרים החרדי (ומתנגד בין השאר להשתמטות מגיוס), אך נתפס בעיני הציבור כמי שמבטא תפיסה חרדית מיינסטרימית. בנימה צינית ותוך שימוש במימיקה נלעגת, הוא אמרבנימה של בוז: "לא מפסיקים לדבר על הנס של המטוס! הצלת 180 נוסעים. פששש... איזה נס-ס-ס!!!! וראשי ישיבות ורבנים מוצאים רמזים, מהללים ומשבחים - וואיי וואיי!!! -את הקב"ה, ישתבח-ח-ח שמו (התואר הזה נאמר בהבעה נלעגת משהו, רח"ל).... אבל אם הקב"ה הורג לנו 1,200 ילדים וילדות ביום אחד, אז הוא כבר לא גדול? רק כשהוא עושה איזה נס, מתאים לראש שלך? ולאינטרסים שלך ? רק כשיוצא לו טוב. אבל אם יוצא רע, אז הוא כבר לא גדול? כבר לא הטוב והמיטיב? כבר לא אינסוף של אהבה? פששש... זאת יהדות מצומצ-צ-מת!!! לגמרי, יהדות שאין בה שום אמונה".
טעות בידך הרב גוטליב, עם ישראל ייחל לנס בשמחת תורה תשפ"ד, אך הנס לא הגיע, למרבה הצער. ועכשיו שהגיע, בסוכות תשפ"ז, לא נודה על נס הצלת מדינה שלימה ממצב של שכול וכשלון, כהתבטאותו של יוסף חיים ם ברנר. או כמאמרו של איוב, שהמקרא מגדירו דמות אמונית למופת: "אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱ-לֹהִים וְסָר מֵרָע": "גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱ-לֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל?" עם ישראל התאבל על מצב של היעדר נס, ומקבל בשמחה את הנס לסיכול מזימותיהם של הקמים עלינו לכלותנו. הא והא מידי הקב"ה באו. זה לא היעדר אמונה זוהי אמונה במיטבה.
עם ישראל מתאבל בימים אלה על אסון העוטף בתשפ"ד, ושש כמובן בלב שלם, מתוך הכרת הטוב למחולל הנסים, הטוב והמיטיב, על נס ההצלה של סוכות תשפ"ז. הבו גודל לאלוקינו. איפה כאן הפגם האמוני?