בין הקרבות, לצד לוחמים שהגיעו מרקעים שונים, מצא הרב ישי יסלזון את עצמו חוזר לסוגיות הלכתיות שלימד בעבר בין כותלי בית המדרש.
אלא שהפעם השאלות על מלחמה, מוסר הלחימה וחובותיו של הלוחם כבר לא היו דיון תיאורטי. הן נגעו למציאות היומיומית שבה חיו הוא וחבריו לנשק, ולשאלות שהתעוררו מתוך הלחימה עצמה. חלק מאותם חברים, שאיתם למד ודן בסוגיות, לא שבו משדה הקרב.
בימים אלו רואה אור ספרו החדש של הרב יסלזון, ר"מ בישיבת הר עציון, "מלחמה לה' - שיעורים ועיונים בהלכות מלחמה". הספר מבקש לחבר בין עולם ההלכה לבין המציאות המורכבת של המלחמה, והוא נושא עמו סיפור אישי של לימוד תורה, שירות מילואים, חברות ואובדן.
"חיבור זה יסודו בשני מקומות שונים מאוד מחד גיסא ומשלימים זה את זה מאידך גיסא", כותב הרב יסלזון בהקדמת הספר. "ראשיתו בבית המדרש של ישיבת הר עציון, שם גדלתי ולמדתי ושם גם זכיתי ללמד את הבחורים ערב גיוסם לצבא את סוגיות היסוד של הלכות מלחמה. לאחר מכן שיעורים אלו קיבלו נופך, עומק ובעיקר משמעות בשדה הקרב".
המעבר מבית המדרש לשדה הקרב שינה גם את אופי הלימוד. סוגיות שנלמדו עם תלמידים לקראת שירותם הצבאי הפכו לנושאים לדיון עם לוחמים במהלך המלחמה. לא כולם הגיעו מאותו רקע דתי, אך השאלות העסיקו את כולם.
"שם, בין הקרבות, לובנו סוגיות רבות הלכה למעשה עם רעים אהובים המשרתים יחד איתי במילואים, מהם בחורי ישיבות ומהם אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות", הוא מתאר. "יחד עסקנו והרגשנו על בשרנו את הסוגיות הקיומיות העולות מהלכות מלחמה יום אחר יום".
מאחורי העיסוק ההלכתי עומדת גם תפיסה רחבה יותר של מקומה של המלחמה בחיי עם ישראל. בפתח ספרו מזכיר הרב יסלזון כי המלחמה מלווה את ההיסטוריה היהודית מראשיתה, עוד מימי האבות. "מושג המלחמה מלווה את עמנו, בין אם נרצה ובין אם לא, משחר ילדותו ועוד לפני כן", הוא כותב. "אברהם אבינו יצא למלחמה כדי להציל את לוט, ומאז ועד היום, מעשה אבות סימן לבנים, נלחם עם ישראל מלחמות רבות".
לצד העיון במקורות ההלכתיים, הרב יסלזון מבקש לעסוק גם במשמעות הרוחנית של המלחמה ובאחריות המוטלת על הלוחם. מבחינתו, דווקא המציאות שבה האדם נדרש להתמודד עם סכנת חיים מעוררת שאלות עמוקות של אמונה, מוסר וכוונה.
"בשעת מלחמה יש התגלות רוחנית גדולה יותר - 'כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב מחנך'. ביום־יום קשה לראות את יד ה' בעולם, אך בשעת מלחמה, כאשר חייו של האדם תלויים מנגד, נוכחות ה' יתברך מורגשת בעולם", הוא כותב. לדבריו, העיסוק בהלכות מלחמה נועד להעמיק גם ב"חשיבות מוסר המלחמה, טוהר הכוונה של הלוחם וצדקת המלחמה כאשר היא נצרכת".
אולם לצד השאלות ההלכתיות והרעיוניות, הספר נושא גם את זכרם של שני חברים שנפלו במלחמה. בהקדמה מקדיש הרב יסלזון מקום מיוחד לאליה הי"ד, שהיה מפקדו במהלך הלחימה, ולארי זנילמן הי"ד, שהיה חברו לספסל הלימודים ולנשק.
על אליה הוא כותב: "האחד הוא אליה הי"ד, שפיקד עליי במלחמה ומסר את נפשו בהגנה על עם ישראל, ופעמים רבות זכיתי לעסוק עימו בסוגיות אלו ולהחכים מרעיונותיו".
הקשר עם ארי זנילמן היה קשור במיוחד לחיבור שבין לימוד התורה לשירות הצבאי. השניים חלקו לא רק את שדה הקרב, אלא גם את עולם הלימוד, וחלק מהסוגיות המופיעות בספר התבררו בשיחות ביניהם במהלך הלחימה.
"ארי היה בעיניי הדוגמא האידאלית לחיבור בין שני העולמות - עולם התורה ועולם המעשה - גם בחייו וגם בשדה הקרב", כותב הרב יסלזון. "ראשית העיון בסוגיות רבות הנידונות בחיבור זה היה תוך כדי לחימה, בדיבור עם ארי, מתוך שאלות וסברות שהעלינו יחד ומתוך לימוד משותף בהזדמנויות שונות, כשארי ביקש שנלמד יחד משהו".
הספר מוקדש לעילוי נשמתו של ארי, והדברים שנכתבו בהקדמה מעניקים משמעות אישית לסוגיות הנידונות בו. מאחורי חלק מהדיונים ההלכתיים עומדים רגעים של לימוד משותף בין לוחמים, שאלות שהתעוררו מתוך המציאות המבצעית וחברות שנקטעה במלחמה.
הרב יסלזון אינו מתעלם גם מהמחיר שמשלמות המשפחות שנותרות בבית בזמן שהלוחמים נמצאים בחזית. לקראת סיום ההקדמה הוא מודה לבני משפחתו ולרעייתו יהודית, ומדגיש כי גם בני המשפחות הנושאים בנטל בעורף הם "חלק בלתי נפרד מן החזית".
העבודה על הספר החלה לאחר המכה הקשה של שמחת תורה, ובמהלך כתיבתו השתלבו הלימוד שהחל בישיבה וההתנסויות משדה הקרב. עבור הרב יסלזון, פרסום הספר בימים אלו הוא גם ביטוי לאמונה שליוותה את כתיבתו.
"זכות גדולה היא להוציא חיבור כזה לאור בימים שבהם אנו זוכים לראות את ישועת ה'", הוא כותב לקראת סיום ההקדמה. את הדברים הוא חותם במשפט שמעניק לספר את שמו ומבטא את התפיסה העומדת בבסיסו: "דברים אלו ממחישים את האמונה הגדולה הנטועה בשורשו וביסודו של חיבור זה - לה' המלחמה".