כמעט שנתיים חלפו מאז נפל שובאל בן נתן ז"ל בקרב בלבנון, אבל עבור סבו, הרב גדעון בנימין, הזמן אינו מקהה את החסר. להפך. "ככל שהזמן עובר, הגעגוע רק גדל", הוא אומר בשיחה אישית בפודקאסט ערוץ 7.
שובאל, קלע חוד, נפל בהושענא רבה במהלך הלחימה בג'בל בלאט, הר השולט על אזור הגבול והגליל. הוא נע בראש הכוח כאשר זיהה פיר ודיווח עליו. כשהלוחמים התקרבו התברר כי המקום ממולכד. שובאל ושלושה לוחמים נוספים נהרגו ושישה נפצעו. גם חילוץ הנפגעים מהשטח הסבוך היה מורכב במיוחד.
הרב בנימין מתאר את נכדו כצעיר מלא שמחת חיים, שהחיבור שלו לעבודת השם הסתתר לעיתים מאחורי הומור ו"שטותניקיות". רק לאחר נפילתו נחשפו בני המשפחה לעוד ועוד סיפורים שהמחישו עד כמה האמונה הייתה חלק עמוק מחייו.
אחד מהם התרחש בקברו של צדיק במהלך המלחמה. שובאל פגש אדם שהתפלל על נעדרים ושאל אותו: "על הנעדר העיקרי התפללת?". כשהאיש תהה למי הוא מתכוון, השיב שובאל: "המשיח". עבור סבו, "זה לא היה וורט. הוא חי את זה".
גם חבריו סיפרו לאחר נפילתו כי בזכות הקשר איתו חזרו להניח תפילין ולשמור שבת. "הוא לא היה איש של דיבורים. הוא היה איש של אהבה, בחיבור פשוט כזה", מספר הרב.
הדרך של שובאל לשירות הצבאי לא הייתה מובנת מאליה. סבו מספר כי הצבא בתחילה לא מיהר לגייס אותו, אך הוא נאבק על האפשרות לשרת. לפני ראש השנה האחרון בחייו התלבט אם לנסוע לאומן, כפי שנהג בשנים קודמות, בידיעה שהמלחמה עלולה לקרוא לו בחזרה. "אם יהיה כרטיס, ניסע לאומן - השם רוצה. אם לא יהיה כרטיס, גם טוב - אז גם השם רוצה", אמר לחבר. לבסוף נסע, חזר מיד לאחר החג והצטרף לחבריו ללחימה.
הבשורה על נפילתו הגיעה למשפחה בעיצומה של שמחת תורה. הוריו שהו אז בתל אביב, לאחר לילה של הקפות ושמחה. אנשי הצבא חיפשו אותם תחילה בביתם ולאחר מכן הגיעו אליהם לתל אביב. המעבר החד מן השמחה אל האסון נצרב במשפחה.
השנתיים שחלפו לא העלימו את הכאב. "הבכי נשאר, הבכי והצער נשארים", אומר הרב בנימין. לצד האבל, המשפחה ממשיכה להנציח את שובאל באמצעות תפילה, תורה וניגון. אביו אף הוציא לאחרונה ניגון לזכרו, ובבית שובאל שהוקם מתקיימים מפגשי לימוד ושירה.
מבחינת המשפחה, הזיכרון כרוך גם בדרישה להשלים את המשימה שלמענה יצא שובאל להילחם. "אי אפשר להשאיר את העבודה באמצע", אומר הרב בנימין. "זו החובה שלנו לסיים אותה. אין לי כלים וידע לתת עצות למנהיגים איך לעשות את זה, אבל ברור שזה הדבר הנכון. אין פתרון אחר".
מהשכול האישי עברה השיחה לפרק משמעותי אחר בחייו של הרב בנימין: 28 שנות כהונתו כרב היישוב נוף איילון. לאחר שהעביר את התפקיד לרב אלעד הלחמי, הוא עדיין נשאר מחובר לקהילה, ממשיך למסור שיעורים ונשאל שאלות אישיות בידי תושבים שליוו אותו במשך שנים.
הרבנות, הוא מספר, כלל לא הייתה בתוכניותיו. כשנוף איילון פנו אליו בתחילת הדרך הוא היה קשור לישיבת תורת החיים בגוש קטיף. הוא פנה להתייעץ עם הרב מרדכי אליהו, שהציע לו מבחן פשוט: לומר לתושבים שיוכל להגיע רק בימי שלישי ובשבתות. "אם הם יסכימו לזה, אל תבוא אליהם", אמר לו הרב אליהו, "זה סימן שזו רבנות לא רצינית". אנשי היישוב סירבו להצעה ודרשו רב לכל השבוע. מבחינת הרב בנימין, זו הייתה התשובה.
לאורך השנים למד כי עבודתו של רב קהילה אינה מסתכמת במסירת שיעורים ובפסיקת שאלות של שבת וכשרות. השאלות הקשות ביותר הגיעו דווקא מהמקומות שבהם החיים וההלכה נפגשו: יחסים בתוך המשפחה, התנהלות במקום העבודה, דיני ממונות ודילמות אישיות שאינן מופיעות בצורה מסודרת בספר.
הוא נזכר בעובדת בחברת תקשורת שנדרשה להציע ללקוחות חבילות שהיו טובות לחברה אך לא בהכרח ללקוח. היא שאלה אם מותר לה להמשיך בכך כאשר סירובה עלול לעלות לה במשרתה. הרב השיב שאסור לה לרמות את הלקוחות. חודש לאחר מכן היא אכן פוטרה. "היא הייתה מוכנה לקחת את המחיר הזה כי היא ידעה שזה הדבר הנכון", הוא מספר.
עבורו, דווקא הקשר האישי הוא לב הרבנות. ביישוב של מאות משפחות אי אפשר להכיר את כולם באותה מידה, ולכן חיפש לאורך השנים הזדמנויות לפגוש גם את מי שאינם מגיעים בדרך כלל לשאול שאלות. אחת הדרכים הייתה להגיע לבתי אבלים בשעות שקטות, כאשר אין קהל גדול. שם, בשיחות ארוכות עם בני המשפחה, נוצרו לעיתים קשרים שלא נוצרו במשך שנים.
"אחד הדברים הכי חשובים ברבנות הוא הקשר עם האנשים", הוא אומר. "אם אתה אוהב אותם, מעריך אותם, מכבד אותם ויודע גם לקבל מהם".
אחד המבחנים הקשים ביותר של הקהילה הגיע עם חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים. בני הנוער ביישוב התקשו להתמודד עם האירוע ועם השאלות האמוניות שהתעוררו אחרי תפילות ומאמצים להשבתם. "הנוער היה שבור", מספר הרב. "היו שאלות של אמונה, במיוחד אחרי כל התפילות וכל ההשקעה של עם ישראל. איפה הלכו התפילות? הייתה המון עבודה בסוגיה הזאת".
לצד הרבנות הוא עומד כיום בראש כולל הדיינות בישיבת שעלבים, שבו הוא מבקש להצמיח תלמידי חכמים בעלי רוחב תורני שיוכלו להפוך לדיינים, לר"מים ולרבני קהילות. המטרה אינה רק לעבור מבחנים אלא לחבר בין העיון הישיבתי לבין הפסיקה המעשית.
בשנים האחרונות נוספו לשולחנו גם שאלות מסוג חדש, דרך בניו הפועלים בחוות ובהתיישבות. שאלות על הוצאת צאן למרעה בשבת, נסיעה בריינג'ר לצורכי ביטחון, טיפול בבעלי חיים ומאבק בגניבות מחייבות לעיתים לחזור לסעיפים בשולחן ערוך שכמעט אינם נידונים בחיים העירוניים.
"יש שם שאלות כבדות משקל, שחלק מהן רק מי שנמצא בשטח יכול להבין", הוא אומר. לדבריו, שאלות השבת בחוות נוגעות לעיתים ממש ל"עסקי קש ותבן" המוזכרים במקורות, אך במציאות שבה אירוע חקלאי יכול להפוך במהירות גם לאירוע ביטחוני.
הרב בנימין נזכר גם בפרשה ציבורית שבה מצא את עצמו בחקירת משטרה בעקבות חתימתו על מכתב רבנים נגד מכירה והשכרת בתים לערבים. הוא סירב להגיע לתחנה וטען שמדובר בחקירה פוליטית. לבסוף הגיע חוקר בניידת אל הישיבה.
"המכונית גם מוגדרת כתחנת משטרה", נאמר לו, והוא הסכים להיכנס. יותר מ-150 תלמידים ירדו לצפות במתרחש. "נכנסתי למכונית, אמרתי לו: זו חקירה פוליטית, אני לא מוכן לענות על זה - ובזה נגמר".
למרות ניסיונו הרב, הרב בנימין מספר כי לאורך השנים הקפיד להתייעץ עם רבנים אחרים בשאלות מורכבות. הכתובת המרכזית עבורו הייתה הרב יעקב אריאל, במיוחד בסוגיות ציבוריות שיש להן השלכות החורגות ממקרה פרטי. הוא התייעץ בעבר גם עם הרב זלמן נחמיה גולדברג ורבנים נוספים.
בסיום השיחה הוא חוזר דווקא לצד האנושי של הרבנות, לסיפורים ולקוריוזים שנאספו במשך כמעט שלושה עשורים. במשך שנים, הוא מספר בחיוך, אמר שכשייצא לפנסיה אולי יכתוב ספר של סיפורים, בדיחות וטיפים לרבנים. לאשתו כבר יש שם מוכן לספר: "רב מכר".