לרגל יום השנה לפטירתו של הרב בני אייזנר זצ"ל שחל היום (ראשון), חוזר הרב שמואל שפירא מישיבת מרכז הרב לזיכרונות משותפים, ובמיוחד לקשר העמוק והמיוחד שהיה לרב אייזנר עם ראש הישיבה הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.
"זכיתי להכיר את הרב בני עוד מנעוריי", מספר הרב שפירא. דרכו של הרב אייזנר אל ישיבת מרכז הרב לא הייתה מובנת מאליה. "המסלול הטבעי של הרב בני לא היה דווקא ללמוד בישיבה, והוא הוליך את עצמו ללמוד בישיבת מרכז הרב, והפך לתלמידו כבנו ממש של מרן הרב צבי יהודה".
הרב שפירא מדגיש כי לא היה מדובר רק בקשר רגיל שבין רב לתלמיד. "הייתה לו קרבה מיוחדת, לא רק כתלמיד אלא קרבה כמעט כבן".
אחת העדויות לקרבה הזאת, נמצאת בתמונות מאירועי יום העצמאות של הישיבה. באותן שנים היה הרב צבי יהודה צועד עם תלמידיו ברגל אל הכותל המערבי, ובסיום המסלול היה נושא דברים בפני המשתתפים. "ומי עומד לידו? הרב בני", נזכר הרב שפירא.
אחד הסיפורים המיוחדים שמביא הרב שפירא התרחש לאחר מלחמת ששת הימים. בשיחת יום העצמאות המפורסמת, שנודעה לימים בשם "מזמור י"ט", זעק הרב צבי יהודה על חלקי ארץ ישראל שנותרו מחוץ לגבולות המדינה: "איפה חברון שלנו? איפה שכם שלנו? איפה יריחו שלנו? איפה כל רגב ורגב?".
שבועות אחדים לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים, שבמהלכה שוחררו אותם המקומות. הרב בני אייזנר, שהיה לוחם במלחמה, שב לאחריה אל רבו ושאל אותו שאלה יוצאת דופן: האם הדברים שאמר ביום העצמאות היו נבואה?
"הוא ניגש לרב צבי יהודה ושאל שאלה שרק מי שחש כבן יכול לשאול", מדגיש הרב שפירא. תשובתו של הרב צבי יהודה הייתה קצרה ורבת משמעות: "ותישאני רוח".
הרב שפירא מסביר את משמעותו של המעמד: "לתלמיד קשה לשאול שאלה כזאת את מורו ורבו. בן, תלמיד כבן, מרגיש כאבא. אז הוא שואל: אבא, ניבאת? הייתה לך נבואה? ואז האבא אומר לבן דברים שלא אומרים לכל תלמיד".
מי שנכח בשיחת יום העצמאות המקורית יכול היה להבין את עוצמת השאלה. "זכיתי להיות, כמו כל שנה, במסיבת יום העצמאות בחדר האוכל של הישיבה. באמת הייתה שם תחושה מרוממת מתחילת דברי הרב צבי יהודה", מעיד הרב שפירא.
סיפור נוסף, שאותו שמע הרב שפירא מהרב אייזנר עצמו, ממחיש את היחס האישי והמיוחד ששרר בין הרב לתלמידו. לרב צבי יהודה הייתה הנהגה של "כל פניותיך יהיו לימין". באחת הפעמים, כאשר יצא מבית הרב ברחוב הרב קוק בירושלים בדרכו לביתו ברחוב עובדיה 30, אמר לתלמידו הרב בני: "היום נלך רק ימינה".
וכך יצאו השניים למסע רגלי יוצא דופן ברחובות ירושלים. במקום לבחור בדרך הקצרה והרגילה, הם הלכו במסלול שאפשר להם לפנות ימינה בלבד.
מרחוב הרב קוק ירדו לכיוון כיכר ציון, פנו ימינה לרחוב יפו והמשיכו דרך אזור מחנה יהודה. משם פנו לרחוב שרי ישראל והתקדמו לכיוון שכונת גאולה.
אלא שכדי להגיע לביתו של הרב צבי יהודה נדרשה בדרך הרגילה פנייה שמאלה לרחוב עמוס. לכן המשיכו השניים עד רחוב ירמיהו, פנו ימינה, התקדמו עד רחוב צפניה, ומשם המשיכו בפניות ימינה נוספות עד שהגיעו לרחוב עמוס ולבית הרב. "לא עם כל תלמיד עושים מהלך מיוחד כזה", אומר הרב שפירא. "תלמידו כבנו, אפשר לומר".
הרב שפירא מדגיש כי הקרבה לרב צבי יהודה לא הייתה רק רגשית ואישית. הרב אייזנר היה קשור אליו בכל אורחות חייו, למד ממנו כיצד לנהוג והעביר את תורתו הלאה בדקדוק ובנאמנות.
הרב שפירא מסביר כי הרב אייזנר לא הסתפק רק בהעברת דברי רבו, אלא ידע גם להוסיף משלו. "הרב בני היה דולה ומשקה מתורת רבו בכל הדיוקים ובכל פרטי הפרטים, כפי שהוא למד את תורת מרן הרב קוק אצל הרב צבי יהודה", מספר הרב שפירא.
את התורה הזאת העביר לשומעים רבים בארץ ובעולם, תוך שמירה על נאמנות עמוקה לרבו ולדרכו."הוא גם הוסיף משלו", מדגיש הרב שפירא, "דרכים נוספות להפצת האמונה, להגדלת יראת שמיים ומידות טובות ועבודת ה' בשמחה".