העיתונאי עמיחי אתאלי פרסם ברשת "100שטח" טור וידאו אישי וחשוף, שבו סיפר על ההתמודדות הנפשית שלו בעקבות המלחמה ועל הרגע שבו גילה, במהלך שירות מילואים כקצין מודיעין, כי אחד משני המחבלים שרצחו את אחיו כשהיה בן עשר נעצר ברצועת עזה.
אתאלי, שמטופל כיום אצל פסיכיאטר, תיאר כיצד העיסוק בחקירות מחבלים הציף מחדש את טראומת הילדות שלו וכיצד הוא מתמודד עם השלכותיה.
"אני מסיים כאן באולפן והולך לפגוש את הפסיכיאטר שלי. ברצינות", פתח אתאלי את דבריו. "בערך אחת לשבועיים אני מגיע אליו".
אתאלי סיפר כי מתקפת שבעה באוקטובר תפסה אותו בביתו עם משפחתו. עשרה ימים לאחר מכן התגייס למילואים ושירת כקצין מודיעין שעסק בחקירות המחבלים שנפלו בידי ישראל. אף שלא השתתף בלחימה ישירה, החשיפה לחומרים במסגרת תפקידו השפיעה עליו באופן עמוק.
"לא ירו עליי ולא יריתי על אף אחד, אבל נחשפתי לחומרים, למראות, לקולות, אפילו לריחות, שמפעילים את כל החושים", תיאר. "מה שעסקתי בו הציף אצלי את טראומת הילדות שלי".
כשהיה בן עשר נרצח אחיו בירושלים בידי שני מחבלים. כעבור עשרים שנה שוחררו השניים מהכלא במסגרת עסקת שליט ועברו להתגורר ברצועת עזה. במהלך המלחמה מצא את עצמו אתאלי עוסק במסגרת שירותו הצבאי באותם מחבלים ובאירועים שהחזירו אותו אל הרצח ששינה את חייו.
"באופן הזוי לגמרי העיסוק שלי במלחמה מפגיש אותי חזק מאוד עם טראומת הילדות שלי", אמר.
אלא שבאחד מימי המילואים קיבלה ההתמודדות הזאת תפנית בלתי צפויה. אתאלי קיבל את רשימת המחבלים שנעצרו יום קודם לכן, ובין השמות זיהה את אחד משני המחבלים שרצחו את אחיו.
"באחד הימים במילואים, כשאני מקבל את רשימת המחבלים שנעצרו אתמול, מופיע בה אחד המחבלים שרצחו את אחי", סיפר. "אני נכנס ללופ. זה האיש ששינה את החיים שלי לנצח, ויש לי הזדמנות הזויה לפגוש אותו, כשהפעם אני בצד החזק".
האפשרות לפגוש את רוצח אחיו, הפעם כשהוא עצמו קצין בצה"ל והמחבל עצור, עוררה אצלו שורה של מחשבות ושאלות בנוגע לדרך שבה עליו לפעול.
"אז מה אני עושה? נכנס אליו לתא ודופק לו כדור בראש? זה מה שבאמת מגיע לו. אולי אני סתם דואג להשתתף בחקירה שלו? או שבכלל הכי נכון לי לנתק מגע", שיתף אתאלי במחשבות שעלו בו.
הוא לא סיפר בטור אם בסופו של דבר פגש את המחבל או השתתף בחקירתו, אך תיאר את ההשפעה הנפשית והגופנית של האירוע עליו.
"הכול צף ואני בחוסר שיווי משקל פיזית. וזה לא שלפני המלחמה הייתי בן אדם מאה, כן? לאט לאט צפים אצלי זיכרונות. דברים שלא שכחתי, אבל אף פעם לא חשבתי עליהם מאז. הסכר נפתח".
בהמשך דבריו התייחס אתאלי לתהליך ההתמודדות שלו עם הטראומה ולצורך להיעזר בשורה של כלים וטיפולים כדי לשמור על תפקודו. הוא סיפר על טיפול מקצועי, שימוש בתרופות, התמודדות עם רגישות לגירויים ועל המקום שתופסים בחייו הזוגיות, הפעילות הגופנית והאמונה.
"אני עסוק בלהבין שהחיים שלי, בעצם החיים של כל אחד, הם רצף אחד ארוך של התמודדות", אמר. "וההבנה הכי חשובה היא שאני צריך לתחזק כל הזמן הרבה כלים שעוזרים לי".
בין הכלים הללו מנה אתאלי "זוגיות כנה, טיפול אצל איש מקצוע שאני מעריך, תרופות מסוגים שונים, כי לפעמים אני צריך עזרה לישון ולפעמים אני צריך עזרה להתעורר, וכמעט תמיד אני צריך עזרה לווסת את החושים שלי".
לדבריו, אחת ההשלכות שהוא מתמודד איתן היא רגישות גבוהה לקולות ולתנועות פתאומיות. "הרבה פעמים קשה לי ממש עם קולות חזקים ופתאומיים ועם תזוזות חדות", סיפר.
לצד הטיפול התרופתי והמקצועי הוא נעזר גם בשיטות נוספות: "אני נעזר גם ביוגה ובמדיטציה, בריצה בדופק גבוה, ואני גם מתפלל ולומד תורה ומשתדל להיחשף לחומרים משמעותיים ומעוררי השראה".
אתאלי הדגיש כי גם השימוש בכלים הרבים הללו אינו מבטיח שכל יום יהיה קל יותר. לדבריו, חלק מההתמודדות הוא ההכרה בכך שיש ימים קשים, שבהם גם הכלים המוכרים אינם מצליחים לסייע.
"יותר מהכול אני מחזיק את הידיעה שזה בסדר לא להיות בסדר. שלפעמים אין כלי מסוים שיכול לחלץ אותי מהבור הזמני שנקלעתי אליו, אבל שתמיד מחר יבוא יום חדש. ואם לא מחר אז מחרתיים, או בעוד שבוע".
לצד הקשיים תיאר אתאלי גם תחושה של צמיחה מתוך הטראומה, שאינה מבטלת את הכאב המלווה אותו מאז ילדותו. "אני מרגיש גם צמיחה פוסט טראומית, כי לצד הסדק התמידי שאני נושא בתוכי אני גם פעיל, וחי, ויוזם", אמר.
לקראת סיום הטור הסביר כי אף שבדרך כלל הוא עוסק בסוגיות הנוגעות לחיים במדינת ישראל, הפעם ביקש להקדיש את דבריו להתמודדות האישית שלו ולכל מי שנושאים את מחירי המלחמה.
"בדרך כלל יש לי הרבה מה לומר על החיים שלנו במדינת ישראל, אבל ביום הזה אני נותן מקום לעצמי, לכל מי שמתמודד עם מחירי המלחמה", אמר.
את דבריו חתם במסר שביקש להפנות גם אל החברה הישראלית כולה: "יש ימים שאנחנו בבור, שיש מסביבנו המון אנשים טובים וכלים שיכולים לעזור, וגם שלפעמים כלום לא עוזר. אבל מחר תמיד יגיע יום חדש, או בעוד שבוע. זה נכון לחיים של כל אחד מאיתנו, זה נכון מאוד גם לחיים של כולנו ביחד".