הרב אבינדב אבוקרט, רב קהילת אבני החושן ובוגר ישיבת כרם ביבנה, נפרד בדברים מרגשים מהרב אפרים רובינשטיין ז"ל, ששימש במשך כחמישים שנה כפוסק הישיבה, ר"מ להלכה ורב היישוב והלך לעולמו בשבת.
בדבריו שיתף בזיכרונות אישיים על דמותו של הרב, על ההקפדה ההלכתית, הענווה יוצאת הדופן והקשר המיוחד עם תלמידיו. "השבת הלך לעולמו הרב אפרים רובינשטיין ז"ל, העוגן ההלכתי של ישיבת 'כרם ביבנה': ר"מ שיעור הלכה, הפוסק של הישיבה ורב הישוב", כתב הרב אבוקרט. "כחמישים שנה שימש הרב בתפקידיו הרבים, אלפי תלמידים עברו תחת ידו, ואני לא באתי אלא לספר כמה חוויות אישיות, בהספדו של צדיק".
"הרב רובינשטיין היה עוגן, הוא קבע יסודות יצוקים מבטון שכל הישיבה פעלה על בסיסם. כמי ששימש את הרב אלישיב זצ"ל שנים ארוכות, הפסיקות של הרב היו לא פעם מחמירות. היינו מעשרים כל דבר שבא למטבח (כולל במבה וקולה) ובשמיטה מקפידים על פחים נפרדים בחדר אוכל ענק. הוא היה הביטוי בישיבה ל'צדיק', ל'תו התקן המחמיר ביותר', כל הישיבה היתה מדברת בסגנון של 'בסטנדרטים של הרב רובינשטיין זה לא יעבור...'".
אלא שלצד ההקפדה הגדולה, ידע הרב גם להכיר את המציאות ולהתאים את הפסיקה לצרכיה. "אבל כל מי שלמד אצל הרב, התוודע שהחומרות של הישיבה היו ענין חינוכי, חלק מהפיכה שלה לעולם אידיאלי ומושלם. כשהרב לימד הלכות לקראת גיוס לצבא או העביר שיעורי הלכה בישובים הסמוכים - הוא גילה את המקומות שבהם אפשר להקל, להתיר ולאפשר. כך התוודענו לכל הספקטרום ההלכתי - מדקדקנות צרופה ועד לריאליות מתחשבת".
הרב אבוקרט תיאר גם את עבודת התפילה המיוחדת של הרב רובינשטיין, שהותירה בו רושם עמוק לאורך השנים. "הרב היה מאופק מאוד, דיבורו שקט ומחושב והליכתו זריזה. עבודת התפילה שלו היתה מדהימה, מקום קבוע, שלא היה קרוב למקומות הר"מים אבל סמוך לבימה (כדי שאם תהיה טעות לחזן או לקורא בתורה - הוא יצליח לתקן במהירות). הוא הקפיד כל תפילה על כל ההכנות (כולל כובע וגרטל) ועל עמידה מרוכזת ומשועבדת עם סידור קבוע ונענוע קבוע. שנים ארוכות התבוננתי בו והיה נראה שהתפילה שלו היא כמו עוגן יציב, כל יום בדיוק כמו אתמול, 'להגיד שבחו שלא שינה'".
על הקשר עם התלמידים סיפר: "הרב היה נערץ על ידי תלמידיו בצורה יוצאת דופן. בתקופתי, הרב קיבל במתנה מתלמידיו ספרי פסיקה רבים: לצד המשנה הברורה המשופשף הוצבו ספרי ילקוט יוסף ושולחן ערוך המקוצר לבני תימן. הרב תמיד ידע להציג את כל השיטות ולהיות פתוח ורענן לכל סברה מחודשת. מאור הפנים והחיוך שלו היו חלק מלימוד התורה שלו שהתחדש תדיר".
אחת האנקדוטות שסיפר הרב אבוקרט ממחישה את הענווה שאפיינה את הרב רובינשטיין. "במקרה אחר, אחרי סוכות, כשלפניו עבר הרב על מאות אתרוגים, תלמיד הניח אתרוג חתוך על שולחן בכניסה עם פתק: 'שימו לב! קניתי אתרוג בישיבה והוא היה מורכב!'. אחרי כמה ימים, נוספה הערה בכתב יד קטן בעט פרקר כחול: 'האתרוג אינו מורכב. א.ר'. בלי הורדת מודעה או הערה על חוצפה, בלי פומפוזיות, הערה חותכת ושקטה עם חתימה מרומזת, ותו לא".
את דבריו חתם הרב אבוקרט בתחושת האובדן הגדולה של הישיבה ותלמידיה. "ההרגשה בשעות האלה היא של 'נעו אמות הסיפים'. הרב היה עמוד תמך, עמוד אבן שהחזיק את הישיבה כל תילה - בשגרה, בנופש פסח שהיה כשר למהדרין ברמה חסרת תקדים, בשנת שמיטה מורכבת ובמועדים עמוסים. ועתה מקומו של הרב נפקד".
"בימי החנוכה, היו מדליקים את החנוכייה בדרום בית המדרש, סמוך למקומו של הרב. הרב רובינשטיין, הכהן שמשפתיו ביקשנו דעת והאיר את עולמנו בהלכה זכה ומזוקקת כמנורה הטהורה. ועתה 'כבה אור ההלכה' ואין לנו אלא להתנחם בזיכרונות ובמורשת האדירה שהותיר", סיכם.