הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר, ספד בדמעות לרב אפרים רובינשטיין ז"ל, מרבניה הבולטים של ישיבת כרם ביבנה, ודיבר על מידותיו, מסירותו לזולת ודקדוקו בהלכה.
"צר לי עליך אחי, נעמת לי מאוד", פתח הרב בר את דבריו בהתרגשות. הוא סיפר כי הרבנית רובינשטיין שלחה הודעה לרעייתו ובה כתבה: "השמיים ניצחו". הרב בר הוסיף: "כולם רצו אותו, את האיש השלם, המושלם".
הרב בר תיאר את דאגתו יוצאת הדופן של הרב רובינשטיין לכל אדם שנזקק לעזרה. "בן אדם לחברו - כמה נעמת, כמה נעימות הייתה בך. דאגת לכל אחד ואחד. כל פעם ששמע על מישהו שיש לו מחסור, היה הולך מעצמו, מגייס כספים ונותן גם משלו".
הרב בר סיפר כי ביתו של הרב רובינשטיין היה פתוח לאחרים בכל ימות השנה, ובמיוחד בשבתות ובמועדים. "הבית היה פתוח בכל יום, ביום טוב ובראש השנה, כפי שכותב הרמב"ם: שמחת יום טוב - שאדם ישמח את מי שהקדוש ברוך הוא רוצה שישמח. איך הוא דקדק על כל דבר, והכול בשקט. דקדק בהלכה וראה בסבלותם של אחרים. הכול בשביל שהאחר ישמח".
בהמשך ההספד שיתף הרב בר בסיפור הממחיש את מסירותו של הרב רובינשטיין לתלמידי הישיבה, לצד הקפדתו על פרטי ההלכה. באחד מימי הכיפורים חש תלמיד אמריקני בישיבה ברע, והאחות קבעה כי אין מנוס מפינויו לחדר המיון. הרב רובינשטיין התגייס ללוות את התלמיד לבית החולים, ולצורך הנסיעה נעל נעלי עור, אף שהיה זה יום הכיפורים.
כשהגיע לבית החולים, הותיר את נעלי העור במקום כדי שלא לטלטלן, ויצא בגרביו בלבד. בהיותו כהן, נאלץ להישאר מחוץ לבית החולים. הוא מצא את עצמו על הדשא, ללא מחזור תפילה, עד שלאחר זמן ממושך הביאו לו מחזור בנוסח ספרדי וממנו התפלל את תפילות היום הקדוש.
גם נשיא ישיבת כרם ביבנה, הרב מרדכי גרינברג, ספד לרב רובינשטיין ותיאר את עשרות שנות פעילותו בישיבה, את בקיאותו בהלכה ואת הענווה שאפיינה אותו לאורך כל הדרך.
"אני התמניתי לראש כולל בתשל"ה, והרב אפרים היה מהחבורה הראשונה בכולל. כבר אז ראינו את הענווה", סיפר הרב גרינברג.
הוא תיאר כיצד במשך כעשרים שנה היה הרב רובינשטיין מרכז שאלות הלכתיות של תלמידי הישיבה ומביא אותן להכרעת גדולי הפוסקים ובהם הרב יוסף שלום אלישיב.
לדבריו, ראש הישיבה הטיל על הרב רובינשטיין את האחריות להכרעות הלכתיות הנוגעות לחיי הישיבה, לרבות ענייני המטבח ושאלות נוספות שהתעוררו בחיי היום-יום. "אחרי פטירת ראש הישיבה התבקשתי למלא את מקומו, ואמרתי לרב אפרים: הגיע הזמן שתתחיל ללמד, לא רק לפסוק הלכות, אלא למסור שיעורים בלימוד הלכה", סיפר הרב גרינברג.
אלא שהרב רובינשטיין, בענוותנותו, סבר בתחילה שאינו ראוי ללמד בישיבה. רק לאחר זמן ניאות להתחיל למסור חוגים ושיעורים בהלכה. "הוא הפך את ההלכה לאחד הסמלים של הישיבה", הדגיש הרב גרינברג. "כל הישיבות מכירות את הדבר הזה. רואים בצבא שאצל בוגרי כרם ביבנה זה מוטמע. ואם יש בעיה, מתקשרים לרב".
הרב גרינברג ציין כי במשך השנים התרגלו תלמידי הישיבה ורבניה לפנות לרב רובינשטיין בכל שאלה הלכתית, מתוך ידיעה שימצאו אצלו מענה ברור ומבוסס.
לצד מעמדו התורני והשפעתו הרבה, הדגיש נשיא הישיבה כי הרב רובינשטיין נותר עניו וצנוע כפי שהיה בראשית דרכו. "ולמרות זאת, לא גבה ליבו ולא רמו עיניו. תכונת הענווה בלטה אצלו לאורך עשרות השנים בישיבה. אף פעם לא עלה למעלה, תמיד ישב בצד - וכולם היו באים לצד ההוא".
הדיין הרב בנימין בארי, מוותיקי רבני ישיבת כרם ביבנה, עמד בהספדו על החמימות והאכפתיות שאפיינו את הרב רובינשטיין, ועל האהבה הרבה שרחשו לו תלמידיו לאורך השנים. "ראינו את אפרים הולך ומידרדר מבחינה גופנית, אבל ראיתי בעיניים שלי עד כמה כולם אוהבים אותו", סיפר הרב בארי. "איך אני יודע? כל כך הרבה טלפונים קיבלתי מתלמידים ששאלו מה שלומו. כמה ביקשו לבוא ולבקר אותו".
בשל מצבו הבריאותי של הרב רובינשטיין, נאלצו להגביל את מספר המבקרים שהורשו להיכנס אליו. "אי אפשר היה לאפשר לכולם לבקר בגלל מצבו. הייתה הגבלה על מי שיכול להיכנס אליו, אבל כל כך הרבה תלמידים באו וביקשו לראות אותו".
הרב יוסף אפרתי, חבר ועדת הרבנים של דגל התורה ומבוגרי הישיבה, הדגיש בהספדו את התעלותו המתמדת של הרב רובינשטיין בעבודת ה', לצד השילוב המיוחד בין נעימות הליכותיו להקפדתו הבלתי מתפשרת על ההלכה. "כל הזמן הרב אפרים היה הולך ומתעלה בעבודת ה'. הוא היה מדריך כל אחד ואחד בנועם, אבל בדקדוק ההלכה - בלי שום שינוי. זה היה הרב אפרים".