ראשי ישיבת כרם ביבנה נפרדו מהרב אפרים רובינשטיין, פוסק הישיבה ורב היישוב כרם ביבנה, שהלך לעולמו בשבת האחרונה.
ראש הישיבה הרב גבריאל סרף פתח את הספדו בדמעות: "מה נענה ומה נאמר, מה נדבר ומה נצטדק. וי להאי שופרא דבלי בעפרא". הרב דיבר על מעלת הספדו של תלמיד חכם: "ההספד הוא לימוד ועיון מעמיק בתורתו ובאישיותו, בכל מסכת חייו. כך מצינו בדוד המלך שרצה שיספידו אותו, כדי שילמדו מאישיותו ומתורתו בשעת חימום, בזמן שבו הדברים נקלטים יותר בלב. שיקחו מהתורה שלו, מהמידות שלו".
הרב סרף תיאר את אהבת התלמידים לרב רובינשטיין זצ"ל ועל מסירותו לכלל ולפרט: "איך תלמידי הישיבה היו ששים ושמחים לקראתו, שרים לו בשמחת תורה 'מה נהדר כהן גדול'. עליו ראוי לומר 'הי חסיד הי ענו', היה מתלמידיו של אברהם אבינו, קיים מה שכתוב 'הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. ביתו היה בית לאהבת ישראל, לקירוב רחוקים, יחד עם הרבנית שתחיה לאורך ימים. היה מלמד זכות על כל אדם ושימש תלמידי חכמים".
"אשרי עין ראתה אותו לומד תורה בדבקות ובהתמדה ללא היסח הדעת. היה מתענג לשמוע דברי תורה של אחרים. דקדק במצוות באופן שקשה לתאר". הרב סרף סיפר שפעם קיבל אתרוג מהודר בצורה יוצאת דופן: "אמרתי, אני חייב להראות את האתרוג לרב רובינשטיין. זה נצרב בי עד היום שכאשר הוא ראה את האתרוג הוא התחיל לנשק אותו, מנשק ומנשק את האתרוג כאילו זה בן משפחה שלא ראה שנים רבות. לאחר מכן הוא ביקש שאתן לו את האתרוג לנענע בו".
"הרב היה מיראי הוראה. פעם דיברתי איתו קצת על דרכי ההוראה, והוא אמר לי: 'אל תקל ראש בספיקות, אחר כך תתייצב לפני ריבונו של עולם ומה תגיד'? הוא זכר את יום המיתה בכל ימי חייו. 'כי החיים יודעים שימותו' - הצדיקים שבמיתתם קרויים חיים זוכרים את יום המיתה, חשים שהם עומדים לפני מלך מלכי המלכים. הרב היה איש של אמת, דובר אמת בלבבו, לא החניף ולא הגזים בשבחים. כמה יחסר לישיבה וכמה יחסר לעם ישראל".
ראש הישיבה הרב אהרן פרידמן ספד: "נפלה עטרת ראשנו. כרם ביבנה כולה בוכה בכי תמרורים על הרב הצדיק המופלא, הרב אפרים היקר שלנו. הוא אהב את כולם וכולם אהבו אותו. כל מי שלמד בכרם ביבנה והכיר אותו, היה יכול לראות מהו כהן שעומד ומשרת. לראות אותו לומד בהתמדה ובריכוז, לראות אותו מתפלל, בודק אתרוגים, עונה לשאלות של כל אדם בכובד ראש, מראש ישיבה ועד ילד קטן".
הרב סיפר שתושבי הישיבה נהגו לשלוח את הילדים הקטנים לשאול את הרב רובינשטיין שאלות בהלכה, כדי שיקבלו מהאור שלו. הרב קרא לציבור האלפים להמשיך בדרכו של הרב: "חז"ל אומרים 'מה בגדי כהונה מכפרים, אף מיתתם של צדיקים מכפרת'. מסביר מרן הרב קוק זצ"ל שכאשר חכם הולך לעולמו הוא משאיר אחריו את ה'בגדים' שלו - את המידות שלו, את הצדקות, את התורה, את יראת ה' הטהורה. כל אלה מחכים לכל אחד ואחד שהכיר אותו, שיקח אותם ויתן אל ליבו".
הרב פרידמן סיפר על מידותיו המופלאות של הרב רובינשטיין: "הגמרא אומרת שהמצנפת מכפרת על גובה הלב. כשביקשנו ממנו שישב ב'מזרח', הוא אמר: אם אשב למעלה, בחורים אולי ירגישו לא בנוח לשאול שאלות. אני לא יכול לשבת שם. מעולם לא עברה בליבו מחשבת גבהות. המעיל מכפר על לשון הרע. כל מי שראה אותו יכול היה לראות את דמות דיוקנו של החפץ חיים. 'משנה ברורה' מהלך וגם 'חפץ חיים' מהלך. הרבנית שתחיה העידה שלאורך כל שנות נישואיהם מעולם לא יצא מפיו דבר לשון הרע ורכילות. איפה יש אדם כזה בעולם? היראת שמים שלו היתה מדבקת".
עוד עמד הרב פרידמן על מידת החסד של הרב המנוח: "הבית היה פתוח לרווחה. לרב ולרבנית לא היתה סעודת שבת וחג פרטית. אם היה בחור מבוגר שהרב חשב שאולי לא נעים לו לאכול בחדר אוכל עם הבחורים הצעירים, הרב היה מזמין אותו לסעוד על שולחנו באופן קבוע. בגדי כהונה עם מידות ענקיות השאיר לנו הצדיק המופלא שחי בינינו, והחי יתן אל לבו ללמוד מדרכיו ומהנהגותיו".