פטירתו של זקן רבני הערים בישראל ורבה הספרדי של אילת במשך כשבעה עשורים, הגאון רבי משה מרדכי הדאיה זצ"ל, מסמנת את סיומה של תקופה. זכיתי להכיר את הרב זצ"ל כבר לפני מעל 25 שנים.
החיבור נולד מתוך זיקה משפחתית שורשית - הרב משה הדאיה הוא בן דודו של סבא של אשתי, הדיין הגאון הרב שלום יצחק מזרחי זצ"ל.
במשך השנים, כשהיינו נוסעים לאילת, השתדלנו לרוב לבקר אותו בביתו. היינו יושבים יחד ושוחחים שעות, והשיחות איתו היו תמיד מרתקות ומלאות חכמה. הרב ואשתו, הרבנית אסתר תחי', היו מקבלים את פנינו תמיד בסבר פנים יפות.
הרב משה הדאיה היה שייך לזן הישן והנדיר של הרבנים הספרדיים. תלמיד חכם אמיתי עם פקחות בלתי רגילה המאפיינת את חכמי ספרד. רב אותנטי שנשא את תפקידו בדיוק מרשים, וראה את עצמו כעבד לעם ה', המסור כל כולו למען הקהילה שלו. הוא היה ציוני כחלק בלתי נפרד מן הקו המאפיין את חכמי משפחת הדאיה ואת מסורת רבני הספרדים. הוא פעל ללא לאות לקירוב יהודים לאביהם שבשמים, ידע לתת פתרונות הלכתיים לבעיות פרטיות וציבוריות, הרביץ תורה ברבים, הקשיב לכל פונה וקיבל כל אדם בגובה העיניים.
כנצר לשושלת מפוארת של חכמי חאלב (ארם צובא) שמקורם בספרד, הוא המשיך בגאון את שרשרת הדורות של הרבנות הספרדית. מגיל צעיר מאוד הקדיש את כל כולו לשליחות הרבנית למען עם ישראל. הוא הרים את קרן התורה והיהדות, והפך את אילת המבודדת לקהילה יהודית תוססת שקול התורה נשמע ממנה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין. כמה חסרים לנו רבנים כאלה בנוף של ימינו.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. תנחומים למשפחה הרוממה, לאשתו הרבנית אסתר תחי' ולבנו ממשיך דרכו ברבנות העיר, הרב יאיר הדאיה שליט"א.