מערכת בחירות נבחנת בדרך כלל בשאלה מי ינצח. בישראל שאחרי שבעה באוקטובר נדרשת שאלה נוספת: מי יהיה מסוגל להקים ממשלה שתוכל למשול. ההבדל מהותי.
ניצחון אלקטורלי מעניק כוח פוליטי; יכולת שלטונית הופכת אותו לביטחון, לריבונות ולמדיניות. כאשר המועמדים מרבים להגדיר את שותפיהם הפסולים וממעטים להסביר כיצד יגבשו רוב מעשי, הציבור מקבל התחייבויות שחלקן עלולות לסתור זו את זו.
בטורו במקור ראשון הצביע חגי סגל על הסתירה בין שאיפת נתניהו לממשלה לאומית רחבה לבין נטייתו לפנות לקהל התומך בו ממילא. זו אבחנה החורגת משאלת הראיונות. ממשלה רחבה זקוקה לתשתית ציבורית המאפשרת אותה. מי שמבקש לשתף פעולה לאחר הבחירות צריך להכין לכך את הציבור לפניהן, להסביר את מטרות השותפות ולהגדיר את גבולותיה.
אותו מבחן חל על יריביו. פסילה אישית עשויה להיות עמדה כנה, אך אין בכנות כדי לפתור את החשבון הפרלמנטרי. מועמד המחויב להחלפת השלטון נדרש להראות כיצד יקים ממשלה חלופית. אם התחייבויותיו מצמצמות את האפשרויות עד למבוי סתום, עליו להסביר מה יקרה אז. סבב בחירות נוסף הוא אפשרות הכרוכה במחיר לאומי, ולא פתרון שאפשר להותיר מחוץ לדיון.
מן הזווית הלאומית, יציבות שלטונית היא תנאי להפעלת עוצמה. אויבי ישראל אינם משהים את תוכניותיהם עד להשלמת המשא ומתן הקואליציוני. צורכי הצבא, שיקום היישובים, חיזוק ההתיישבות והגנת העורף מחייבים רציפות בהחלטות ובביצוע. ממשלת מעבר מוסיפה לפעול, אולם תקופה ממושכת של אי ודאות פוליטית מכבידה על תכנון ארוך טווח, על קביעת סדרי עדיפויות ועל נשיאה באחריות.
לכן יש לבחון מחדש את היחס שבין נאמנות למחנה לנאמנות לתכליתו. המחנה הלאומי מבקש להבטיח את ביטחון ישראל, את זהותה היהודית ואת חירותה להגן על עצמה. שייכות מפלגתית אמורה לשרת מטרות אלה. כאשר שימורו של הרכב קואליציוני מסוים נעשה יעד העומד בפני עצמו, יש לשאול אם האמצעי עדיין מקדם את התכלית שלשמה נבחר.
מכאן אין להסיק שכל אחדות רצויה. ממשלה רחבה שאינה מסוגלת להסכים על יעדי המלחמה, על השירות ועל מימוש הריבונות עלולה להרחיב את המחלוקת בתוך חדר ההחלטות. מספר השותפים אינו מדד מספיק לאיכות הממשלה. השאלה הקובעת היא אם קיימת ביניהם הסכמה מחייבת על היעדים ועל הכלים להשגתם.
ממשלה לאומית רחבה צריכה אפוא להיבנות סביב תוכנית מוגדרת. עליה לקבוע כיצד מונעים את שיקום יכולות האויב, כיצד מחזקים את מערכי ההגנה, כיצד מבססים את ההתיישבות וכיצד מחלקים באופן הוגן ובר קיימא את חובות השירות. בכל נושא נדרשים יעדים, מועדים ותקציבים. אלה התנאים שבאמצעותם ניתן להבחין בין שותפות שלטונית לבין הסדר שנועד לדחות משברים.
לנתניהו, ככל שהוא מבקש ממשלה כזאת, מוטלת חובה להסביר מה ישתנה בהרכבה ובמדיניותה. ממשלה רחבה אינה יכולה להישען רק על נכונותם של אחרים להצטרף למסגרת שהוגדרה מראש. היא מחייבת גם הכרה בכך ששותפים נבחרים מביאים איתם ציבור, תפיסה ודרישות. מנהיגות נבחנת ביכולת לנהל את המפגש הזה בלי לוותר על עקרונותיה.
מנגד, על המבקשים להחליפו להציג חלופה העומדת בפני עצמה. התנגדות לאדם אינה מגדירה תפיסת ביטחון, מדיניות כלכלית או בסיס להסכמה לאומית. הציבור זכאי לדעת מה יחבר בין השותפים לאחר שהמטרה המשותפת של החלפת ראש הממשלה תושג. דווקא ההבדלים ביניהם מחייבים תשובות מוקדמות, מפורטות וניתנות לבחינה.
מערכת הבחירות צריכה להעמיד בפני המועמדים שלוש שאלות: איזה רוב תוכלו לגבש; איזו תוכנית תחייב אותו; ועל אילו עקרונות לא תתפשרו. תשובות אלה אינן מחייבות לחשוף כל פרט במשא ומתן עתידי. הן מחייבות להציג מסלול אפשרי לשלטון ולהימנע מהבטחות שהמועמד עצמו אינו יודע כיצד יוכל לקיים.
יש כאן גם שאלה של אמון דמוקרטי. הבוחר רשאי להעדיף פשרה מסוימת ולדחות אחרת, אך לשם כך עליו לדעת אילו פשרות מונחות על הפרק. מי שמבטיח לפני הבחירות חרם מוחלט ובונה לאחריהן על הפרתו, מחליש את משמעות ההתחייבות הציבורית. מי שמסתיר מראש מבוי סתום אפשרי פוגע באותה מידה ביכולת הבוחר לקבל החלטה מושכלת.
הדרישה הזאת חשובה במיוחד לימין הלאומי. מדיניות תקיפה זקוקה לממשלה המסוגלת להתמיד, לגייס משאבים ולשאת בלחצים. תמיכה ציבורית רחבה יכולה להעניק לה עומק, בתנאי שהיא נשענת על הסכמה אמיתית. הכרעה ביטחונית, אחריות תקציבית ותיקון מערכות המדינה דורשים כוח ביצוע. הכרזות נחרצות לבדן אינן מספקות אותו.
לקראת הקלפי, ראוי אפוא להרחיב את מבחן המנהיגות. הבוחר צריך לשפוט גם את איכות הדרך המוצעת מן התוצאה בקלפי אל שולחן הממשלה. שם נבחנת היכולת להפוך מנדט ציבורי למדיניות עקבית, להגן על עקרונות בתוך שותפות ולנהל מחלוקת בלי לפרק את המדינה לסבבים נוספים של חוסר הכרעה. ישראל זקוקה להנהגה המבינה כי האחריות ליום שאחרי מתחילה ביום שלפני. מי שמבקש את אמון הציבור חייב להציג דרך אמינה להקמת ממשלה שתוכל לעמוד במשימותיה. יכולת זו צריכה להיות חלק מרכזי מהבחירה, ומהאחריות של נבחרי הציבור.
הכותב הינו יועץ אסטרטגי מומחה בניהול משברים