פרשן חדשות 12 עמית סגל נשאל בשיחה אחד על אחד עם עוזי ברוך בוועידת ערוץ 7 האם תם קסמו של ראש הממשלה נתניהו או דווקא השנים האחרונות מסייעות לו.
"אני למשל חושב שהקדנציה הבאה היא הקדנציה האחרונה של נתניהו", אמר סגל, ומיד הוסיף בהומור: "ותסמכו עליי, כי אני אומר את זה באופן עקבי כבר שש קדנציות". עם זאת הדגיש: "הפעם אבל זה נראה באמת המצב".
סגל ביקש להיזהר מהספדים פוליטיים מוקדמים לנתניהו, והזכיר כיצד גם לקראת בחירות 2015 היו מי שסברו שכוחו הפוליטי נשחק, לפני שהצליח לשנות את התמונה בימים האחרונים של הקמפיין.
לדבריו, בכל מערכת בחירות נשאו נתניהו ויריביו משקולות פוליטיות שהשפיעו על התוצאות. בבחירות 1996 הייתה זו, לדבריו, מתקפת פיגועי ההתאבדות שהכבידה על שמעון פרס. בבחירות 2006 הייתה זו חוסר שביעות הרצון של מצביעי הליכוד מהצעדים הכלכליים שנקט נתניהו. ב־2021, לדבריו, העייפות הציבורית ממשבר הקורונה וכתבי האישום היו בין הגורמים שהקשו על נתניהו להגיע לרוב בכנסת.
כעת, מעריך סגל, התמונה השתנתה. "המשקולת שירדה מהכתפיים והפכה למשקולת על הצד השני היא ללא ספק ההליכים המשפטיים נגדו", אמר. מנגד, הוא הצביע על שתי סוגיות שמכבידות על ראש הממשלה: אחריותו לטבח 7 באוקטובר והשותפות הפוליטית עם המפלגות החרדיות. "המשקולת שהולכה על הכתפיים של נתניהו היא משקולת 7 באוקטובר, משקולת כבדה מנשוא, ומשקולת השותפות עם הציבור החרדי", אמר.
לדבריו, סוגיית החרדים הפכה לאחד הנושאים המרכזיים של מערכת הבחירות הנוכחית. בעוד שבבחירות הקודמות התנהל הוויכוח סביב האפשרות להקים ממשלה בתמיכת מפלגות ערביות, הפעם ניצבת במרכז שאלת השותפות עם המפלגות החרדיות.
"אחת השאלות של הבחירות האלה היא האם אתה תומך בשותפות עם מפלגות חרדיות לא ציוניות", אמר סגל. "ובמובן הזה נתניהו נמצא בעמדת חיסרון". סגל הציג גם את המחלוקת הצפויה בין נתניהו ליריביו סביב האחריות לטבח 7 באוקטובר והישגי המלחמה.
לדבריו, נתניהו מבקש לשכנע את הציבור שהאסון יכול היה להתרחש תחת כל ראש ממשלה, אך ההישגים הצבאיים שהושגו לאחריו היו אפשריים דווקא תחת הנהגתו. יריביו, מנגד, טוענים כי הטבח היה נמנע תחת הנהגה אחרת, וכי ההצלחות הצבאיות הן בראש ובראשונה הישגי צה"ל.
סגל סיפר כי בסקר שנערך לאחרונה נמצא שרוב הציבור סבור שטבח 7 באוקטובר יכול היה להתרחש גם תחת מנהיגים אחרים, וכי גם ההצלחות הצבאיות היו יכולות להתרחש תחת ממשלה אחרת.
לדבריו, השאלה החשובה ביותר היא עמדתם של המצביעים שעזבו את נתניהו או שוקלים לעזוב אותו. "הם האנשים שיכריעו את הבחירות", אמר. בהמשך עסק סגל בשאלת הרכבת הממשלה הבאה ובאפשרות שאף אחד מהגושים לא יצליח להגיע לרוב של 61 חברי כנסת. הוא הציג חישובים המבוססים על תוצאות הבחירות הקודמות, השינויים הדמוגרפיים והגידול במספר בעלי זכות הבחירה, וטען כי לגוש השינוי יהיה קשה מאוד להגיע לרוב ציוני של 61 מנדטים ללא תמיכת המפלגות הערביות.
עם זאת, גם לגבי גוש נתניהו הוא נמנע מלקבוע שיוכל להגיע לרוב הדרוש. "הסיכוי הסביר ביותר הוא שגוש השינוי וגוש נתניהו יהיו על פחות מ־61", העריך. סגל הדגיש כי התוצאה עשויה להיות מושפעת באופן משמעותי ממפלגות שיימצאו סמוך לאחוז החסימה, ובהן רשימותיהם של עופר וינטר, יועז הנדל וירון זליכה.
אחת האפשרויות שנדונו בשיחה הייתה הקמת ממשלה בראשות גדי איזנקוט, שתושבע בסיוע הימנעות או היעדרות של חברי כנסת ממפלגות שאינן חלק מהקואליציה. סגל הביע ספק ביכולת להקים ממשלה יציבה במתווה כזה, בין היתר בשל הרכב הרשימה של איזנקוט והפערים האידיאולוגיים בין מרכיביה לבין המפלגות הערביות.
לדבריו, גם האפשרות להקים ממשלת מעבר בלבד מעוררת קשיים פוליטיים, משום ששותפיו האפשריים של איזנקוט עלולים להעניק לו יתרון משמעותי לקראת מערכת הבחירות הבאה.
"אני אישית חושב שזאת תהיה טעות קשה של האופוזיציה להשביע ממשלה כזאת", אמר. בהמשך נשאל סגל אם נתניהו אכן רואה בעצמו מנהיג שאין לו תחליף, כפי שטען בעבר ד"ר דרור אידר.
סגל השיב כי הוא מתקשה לקבל את התפיסה שלפיה קיומה של מדינת ישראל תלוי באדם אחד. "אני אישית מתקשה, בתור אדם שמאמין במקום הזה ובמדינה הזאת, שכל המדינה הזאת, כל הדבר הזה שחזרנו אחרי אלפיים שנה, תלוי בסוף באצבע אחת של ילד אחד על סכר אחד", אמר.
לדבריו, מנהיגים ישראלים רבים נטו לאורך השנים לראות בעצמם גורם הכרחי להמשך קיומה של המדינה.
"אני פשוט חושב שתוחלת החיים של מדינת ישראל ארוכה בהרבה משל כל אחד מהיושבים כאן, וגם של בנימין נתניהו", הוסיף. כשנשאל מי יוכל לרשת את נתניהו בהנהגת הליכוד, השיב סגל כי השאלה הגדולה אינה רק זהותו של היורש, אלא עצם עתידה של המפלגה במתכונתה הנוכחית.
הוא השווה את נתניהו למנחם בגין, והזכיר כי לאחר פרישתו של בגין בשנת 1983 התחזקו בימין מפלגות שפנו לקהלים שהיו קודם לכן חלק מבסיס התמיכה של הליכוד. לדבריו, נתניהו מחזיק יחד קהלים פוליטיים שונים ואף מייצג שני דורות של ימין: הימין הממלכתי והדיפלומטי של העבר לצד הימין הפופוליסטי של עידן הרשתות החברתיות.
"נתניהו הוא שליט על שני דורות של ימין", אמר. "הוא גם המנהיג הזה של פעם, והוא גם הימין הפופוליסטי".
סגל העריך כי יהיה קשה למצוא בליכוד דמות שתוכל לשלב את שני המאפיינים הללו, ולכן שאלת עתידה של המפלגה לאחר פרישת נתניהו עשויה להיות מורכבת במיוחד.
בהתייחסו לראש המוסד לשעבר יוסי כהן, טען סגל כי הייתה לו הזדמנות להפוך למועמד משמעותי לראשות הממשלה, אך הוא החמיץ אותה. "אני חושב שיוסי כהן, בהתנהלות סבירה, היה היום מועמד לראשות הממשלה מול נתניהו", אמר. לדבריו, כהן נהנה משילוב נדיר של ניסיון ביטחוני והיעדר אחריות ישירה למחדל 7 באוקטובר, אך התנהלותו הציבורית לא אפשרה לו לנצל את היתרון הזה.
בחלק האחרון של השיחה התייחס סגל לדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר. הוא הבהיר כי אין ספק בצורך לחקור את האירועים, אך הביע ספק ביכולתה של ועדת חקירה ממלכתית במתכונתה הקיימת לספק מענה מהיר ויעיל.
סגל מתח ביקורת על ועדת אגרנט שהוקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים ועל משך עבודתן של ועדות חקירה, וטען כי ועדה שתוקם כיום עלולה להגיש את מסקנותיה רק בעוד שנים.
עם זאת, הוא הדגיש כי נתניהו נושא באחריות המרכזית לאסון. "כל גוף סביר יגיד שהאדם שהיה ראש הממשלה, ולא כמו ג'ורג' בוש ב־11 בספטמבר, אלא גם היה ראש הממשלה שנים קודם, ודאי שהוא אחראי", אמר. "אולי הוא ימצא עוד אחראים, אבל ודאי שהוא האחראי הראשי".
סגל הביע חוסר אמון בוועדה שתמונה בידי נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, שאותו האשים בהתנהלות פוליטית. מנגד, אמר כי היה מוכן לתמוך בוועדת חקירה ממלכתית שתמונה בידי השופט נעם סולברג.
"אני בעד ועדת חקירה ממלכתית שימנה השופט סולברג, למשל, כי עליו אני סומך. על עמית אני לא סומך, ועל סולברג אני כן סומך", אמר. במקביל הסתייג גם מהרעיון להקים ועדת חקירה לאומית המבוססת על נציגי הקואליציה והאופוזיציה. "אני בוודאי לא סומך על ועדת חקירה לאומית מגוחכת של קואליציה ואופוזיציה, שבכלל לא תחקור את העובדות אלא תהיה מין זירה של שיתוק שבה העובדות לא יתבררו", אמר.
סגל הזהיר כי בלי חקירה אמיתית של הכשלים עלולים להתרחש אסונות נוספים. "מטוסים עלולים ליפול עוד פעם, וטבח עשוי לקרות שוב", אמר, והבהיר כי מבחינתו הצורך לברר את העובדות ולמנוע הישנות של האסון חשוב יותר מהמאבק הפוליטי סביב זהות חברי הוועדה.