מוטי שקלאר קורא להקמת ממשלת אחדות רחבה שתתבסס על פשרות והסכמות בין המחנות הפוליטיים, ומזהיר כי הקמת ממשלה צרה נוספת, מימין או משמאל, עלולה להעמיק את השסע בחברה הישראלית.
במאמר שפרסם בידיעות אחרונות תחת הכותרת "דרוש מנהיג אמיץ", טוען שקלאר כי אף שרבים בציבור מבקשים אחדות, המערכת הפוליטית מתקשה להשתחרר מהחלוקה לשני גושים יריבים.
לדבריו, הרצון באחדות בולט במיוחד בקרב אנשי המילואים, משפחותיהם ומשפחות שכולות, אך אינו מצליח להתורגם לכוח פוליטי משמעותי. הוא מצביע על היחלשותן של תנועות ומפלגות שהציבו את האחדות במרכז פעילותן, ותוהה כיצד נוצר הפער בין השאיפה הציבורית לשיתוף פעולה לבין המציאות הפוליטית.
"הרי ברור שכל ממשלה צרה תנציח את השסע הקיים ואולי אף תעצים אותו", כתב שקלאר. "קשה אכן להסביר את הדיסוננס בין הרצון העז של רבים באחדות לבין כישלונן של מפלגות האחדות".
לטענתו, ההסבר טמון בשבטיות של החברה הישראלית ובחשש של כל מחנה מפני אובדן זהותו. בעוד שבצד אחד חוששים מפגיעה בדמוקרטיה ומהפיכת המדינה לדתית יותר, בצד האחר חוששים מפגיעה בזהותה היהודית של המדינה, מפינוי יישובים ביהודה ושומרון ומהתחזקות כוחו של בית המשפט על חשבון הכנסת.
שקלאר סבור כי החששות הללו מקשים על הציבור ועל מנהיגיו לקבל פשרות, גם כאשר קיימת הסכמה רחבה על הצורך באחדות.
הוא מזכיר גם את האזהרות שהושמעו לפני טבח 7 באוקטובר מפני השלכות השסע הפנימי על ביטחון המדינה, וטוען כי המשך המאבק בין הגושים עלול להנציח את אותה מציאות של פילוג.
במאמרו קורא שקלאר להופעתה של מנהיגות שתהיה מוכנה לשנות את כללי המשחק הפוליטי ולא להסתפק בניסיון להכריע את המחנה היריב.
"אלו ימים שבהם נדרש מנהיג בעל אומץ כשל אברהם אבינו, שידע לפי המדרש לקחת מקל ולנפץ פסלים", כתב, והסביר כי הכוונה היא למנהיג שיידע "לנפץ מוסכמות ושבלונות קיימות". לדבריו, ממשלת אחדות אינה יכולה להתבסס רק על חלוקת תפקידים בין מפלגות, אלא חייבת להישען על הסכמה ערכית רחבה שתכלול יושר ציבורי, שיח מכבד, שירות צבאי לכולם ושמירה על אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה.
שקלאר מדגיש כי הדרך לאחדות מחייבת יותר מהכרה בזכותו של הצד האחר להחזיק בעמדה שונה. לדבריו, כל מחנה יידרש לאמץ גם חלק מעמדותיו של המחנה היריב. "לא די בהכרה בלגיטימיות של החולק עלינו - נדרש ללכת צעד קדימה ולאמץ חלק מעמדותיו", כתב.
לקראת סיום מאמרו מציג שקלאר את הפשרה לא כוויתור מאולץ, אלא כבסיס הנדרש להקמת ממשלה רחבה שתוכל להתמודד עם האתגרים הביטחוניים והחברתיים של ישראל. "לא ניתן לנצח כאשר אנו פוסלים חלק משמעותי מעם ישראל", כתב. "הפשרה היא האידיאל, וניצחון של צד אחד במציאות המורכבת והסבוכה שבה אנו נמצאים יהיה ניצחון פירוס".