בג"ץ דורש מהממשלה לקבוע מתי יושבו לבתיהם תושבי מחנות הפליטים ג'נין ונור א-שאמס. בממשלה, ולא רק בה, רואים בדרישה התערבות מסוכנת של בג"ץ בסוגיות ביטחוניות.
מחקר חדש של מכון 'יכין' בחן את הדרך שבה משפיע בג"ץ על המדיניות הביטחונית של צה"ל. בראיון לערוץ 7 מספר הרב יעקב יקיר, ראש בית המדרש 'תורת המדינה' וממובילי המחקר יחד עם הרב יאיר קרטמן, על המסקנות המטרידות.
"בדקנו את ההתערבות של בג"ץ במדיניות הצה"לית, וגילינו שמעבר למעורבות הגלויה בג"ץ מקבל עתירות נגד מדיניות מבצעית של צה"ל ודן בהן במקום לדחות אותן על הסף. כתוצאה מכך נוצרת פרקטיקה סמויה שבה הוא מביא את צה"ל לשינוי עמדתו בהתאם למדיניות שבג"ץ רוצה לקדם. הרבה פעמים גם אחרי שסיים את הטיפול בג"ץ משאיר את העתירה פתוחה כחרב מתנופפת כדי לפקח על יישום המדיניות שהוא רוצה להוביל", אומר הרב יקיר, המציין כי בהתנהלות זו מבקש בג"ץ גם לקדם מדיניות הדואגת לזכויות פלשתינים וגם להימנע מביקורת ציבורית על הכרעותיו.
"כך קורה שבפועל נראה שהעתירה נדחתה, ולא נדע שתוך כדי ניהול התיק בג"ץ שינה את מדיניות הממשלה וכוחות הביטחון. אמנם בפסק הדין יהיה כתוב שהעתירה נדחית, אבל יהיה גם כתוב בפסק אילו הסכמות קיבלה המדינה מול העותרים, בדרך כלל ארגוני שמאל שמייצגים תושבים של האויב, וההסכמות הללו שנמצאות בפסק הדין הן הסכמות מחייבות. כשנרצה לבקר את בג"ץ ונשאל אם הוא קרא לשינוי השיטה המבצעית של צה"ל, הוא יגיד שלא, שהוא דחה את העתירה, אבל הוא לא יספר שתוך כדי הדיון בעתירה הוא קיבל שורת החלטות כמו זו שצה"ל צריך להודיע מתי התושבים חוזרים למחנות הפליטים. בכך הוא שינה את המדיניות הצה"לית ונכנס לשיקולים ביטחוניים ומבצעיים".
מוסיף הרב יקיר וקובע כי היכולת של העותרים לבג"ץ לשנות מדיניות צה"לית בנתיב הסמוי של הסכמות מסוג זה, היא פי שמונה מכוחם של המקרים בהם עתירה מתקבלת. "בג"ץ בוחר בדרך הסמויה הזו ומשנה את מדיניות הצבא ומערכות הביטחון", ומסתבר שהדרך הסמויה אפקטיבית עבור בג"ץ הרבה יותר מנתיב העתירות המתקבלות.
את דבריו מדגים הרב יקיר באירוע הפרימטר, שבו לכאורה ניתן לטעון שהעתירה לשנות מדיניות נדחתה, אך בפועל במהלך הדיון בעתירה נקבעו נהלים הכובלים את ידי הצבא. אם הצורך המבצעי כולל הבנה שכניסה לפרימטר, השטח שאמור להיות סטרילי, ופריצת הגדר מהווות סיכון לחיילים ולאזרחים באופן המחייב תגובה בירי, הרי שבמהלך הדיון בעתירה, שכאמור נדחתה, הביא בג"ץ את הצבא להסכמה לכך שרק כאשר חייל מזהה סכנה מיידית לחייו יהיה מותר לו לפתוח באש.
כך גם במקרה האחיזה במחנות הפליטים. בג"ץ מבקש להכווין בדרישותיו את הצבא למדיניות של פשיטות המסכנת את הלוחמים, ולהעדיף אותה על פני נוכחות מבצעית קבועה בתוך מחנות הפליטים. בכך מונע בג"ץ מעצמו ביקורת ציבורית, מאחר והפסיקה הסופית דוחה את העתירה, ועם זאת הוא משפיע על מדיניותו המבצעית של הצבא דרך אותן הסכמות.
על הדברים שאלנו את הרב יקיר מדוע אם כן מסכים הצבא לאותן הסכמות שכובלות את ידיו, ובתשובתו הוא מחזיר אותנו למהפכה השיפוטית שאותה הוביל אהרון ברק בתחילת שנות התשעים, כאשר עד אז היה ברור שסוגיות ביטחוניות אינן שפיטות אלא נתונות לאחריות הדרג המדיני והביטחוני. ברק קבע כי אין עוד נושא שאינו שפיט וגם נושא מבצעי נתון לשיפוט המערכת שבראשה הוא עמד, ואת הכרעותיו יקבל בהתאם לסבירות הנראית בעיני האדם הנאור.
כבר אז הזהיר השופט שמגר את ברק מפירוק השלטון, מפגיעה בדמוקרטיה ומשבירת האיזון שבין הרשויות הנובעת מקביעתו של ברק. תפיסתו של שמגר לא התקבלה "וכך, שלושים וחמש שנים אחר כך הצבא עומד מול מי שנחשב למי שמנהל את העניינים".
הרב יקיר מזכיר את המאמצים לאורך השנים להגבלת סמכויות בג"ץ, ומציין את משמעות ההשתלטות של בג"ץ גם בסוגיית ועדות החקירה למיניהן, כאשר הכרעותיו שלו והתערבויותיו בשיקולים ביטחוניים וצבאיים הן אלה שצריכות להיחקר במסגרת ועדת חקירה.
לנוכח כל אלה, בין המלצות המחקר שאותו הציג הרב יקיר נכללת גם הקריאה לבדוק את מערכת המשפט והתערבותה ולתקן את פרק ההמלצות המבצעיות של המערכת המשפטית. הרב יקיר מעיר ומציין כי העובדה שהציבור התקומם מול קריאת בג"ץ להגדיר עד מתי תישאר נוכחות הצבא במחנות הפליטים, מלמדת על התעוררות של הציבור והבנתו את המציאות, מה שלא היה קיים בעבר. "מדובר בדיני נפשות. מה שמוביל את נתניהו ליכולת להגיד שהוא לא מתכוון לקיים את דרישת בג"ץ בנושא מחנות הפליטים הוא ההבנה של הציבור את משמעות הקרב על המשפט".