"אין חוק יותר מושחת מחוק ההשתמטות של החרדים". במילים החריפות האלה תוקף הרב יהודה שלוש, רב מזרח העיר נתניה ובנו של רבה המיתולוגי של העיר, הרב דוד שלוש זצ"ל, את הניסיונות להסדיר בחקיקה את הפטור משירות צבאי לציבור החרדי.
מבחינתו, לא מדובר רק במחלוקת פוליטית או הלכתית, אלא בשאלה של צדק בסיסי בין אזרחי המדינה, במיוחד לאחר שלוש שנות מלחמה שבהן משפחות המילואימניקים נושאות בנטל כבד.
בריאיון לדביר עמר בפודקאסט של ערוץ 7, מציג הרב שלוש שורה של עמדות שאינן מתיישבות בהכרח עם החלוקה המקובלת בין שמרנים לליברלים. הוא תומך במינוי נשים לרבנות שכונתית, קורא לבחון מחדש את מדיניות הגיור והכשרות, מותח ביקורת חריפה על ההנהגה הרבנית הספרדית ועל הייצוג הספרדי בציונות הדתית, ומביע תמיכה בעלייה להר הבית. לצד זאת הוא מבקש להחזיר למרכז הבמה את מסורת הפסיקה הספרדית, שלדבריו התאפיינה בפתיחות, בהכלה ובנכונות להתמודד עם המציאות המשתנה.
הביקורת שלו על חוק הגיוס נובעת גם מהמציאות המשפחתית שהוא מכיר מקרוב. אחד מבניו מתמודד עם פוסט־טראומה בעקבות שירותו הצבאי, ובני משפחה נוספים ממשיכים לשאת בנטל המילואים. "אנחנו סופגים, אנחנו משלמים על זה עד היום", הוא מספר. לדבריו, שניים מבניו נמצאים כעת בשירות, אחד בלבנון ואחד בסוריה, ואחרים מתכוננים לשירות נוסף.
הרב שלוש מתאר את העומס המוטל על משפחות המשרתים ואת הפגיעה המתמשכת בחיי המשפחה. הוא מספר על בתו, אם לשלושה ילדים קטנים, שבעלה נקרא לשירות מילואים ממושך. "הגדול בן שלוש, הקטנה בת חודשיים. לא הייתה לה מנוחה רגע", הוא אומר. "שבעים יום מילואים, גומרים אותם אחרי חנוכה, ואתה אומר לעצמך: ריבונו של עולם, איפה החלוקה? למה יושב הבן אדם הזה, סלח לי, משוחרר מהצבא? למה לא לחלוק את הנטל?".
לדבריו, המציאות הזאת אינה יכולה להימשך. "אתה לא מבין שהמשפחות מתפרקות מזה? אנחנו מדברים פה שלוש שנים של מלחמה. זו לא מלחמה של פעם, שישה חודשים ואתה אומר נספוג ונמשיך. יש משפחות מתפרקות, יש משברים, יש פוסט־טראומטיים, יש פה מלא בעיות במלחמה הזאת".
הרב שלוש טוען כי יש להבחין בין מי שלומדים תורה בפועל לבין צעירים חרדים שאינם לומדים ואינם מתגייסים. הוא דורש להטיל סנקציות כלכליות על מי שמסרבים לשאת בנטל, וסבור כי אין הצדקה להמשך מתן הטבות ציבוריות למי שאינם משתתפים בשירות.
"כשמגיעים לכסף הם מתפרקים", הוא אומר על המפלגות החרדיות. "סנקציות, פשוט מאוד. אתה לא רוצה? לא תקבל. בואו תהיו שותפים איתנו".
את התנגדותו לחוק הוא מבטא גם במונחים דתיים. "איפה הצדק היהודי?", הוא שואל, ומצטט את הפסוק "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". לדבריו, חוק שיאפשר פטור נרחב משירות צבאי בזמן שהנטל על המשרתים הולך וגובר אינו יכול להתקבל מבחינה מוסרית.
"אני לא חושב שיש חוק יותר מושחת מהחוק הזה", הוא חוזר ומדגיש. "לדעתי אלוהים לא נותן שהחוק הזה יעבור, שזה לא יהיה רשום כחוק במדינת ישראל. זה לא יכול לשבת בספר החוקים שלנו".
מאחורי הדברים עומדת גם ההתמודדות הארוכה של משפחתו עם הפוסט־טראומה של אחד מבניו. הרב שלוש מספר כי במשך שנים ניסו בני המשפחה להתמודד עם הקשיים, עד שהבינו כי נדרש תהליך ממושך של טיפול ושיקום. "אנחנו אוכלים את זה כל יום, זה לא משהו שנעלם. אנחנו חיים עם זה", הוא אומר.
לדבריו, נדרשו כעשר שנים עד שבנו הגיע למצב מאוזן יותר, המאפשר לו כיום גם לנהוג ברכב. "זה תהליך שהשתדלנו להתעלם ממנו, ומהר מאוד קלטנו שאנחנו כבר לא יכולים. היה צריך הרבה עבודה, אני חושב עשר שנים, בשביל להגיע למצב המאוזן של היום".
אלא שהביקורת על ההנהגה החרדית אינה מסתכמת בסוגיית הגיוס. הרב שלוש תוקף גם את האופן שבו נבחרים בעלי תפקידים בכירים ברבנות הראשית, וטוען כי השיקולים הפוליטיים הפכו לגורם מרכזי מדי במינויים הרבניים.
הוא משווה את המצב לתיאורים התלמודיים על רכישת משרות כהונה בכסף בתקופת בית שני. "כשהיינו צעירים למדנו שהכהנים היו קונים את המשרה שלהם בכסף, וכולנו נחרדנו", הוא אומר. "עכשיו מה להגיד? את הכהנים החליפו הרבנים".
לדבריו, הבחירה לתפקידים רבניים בכירים נעשית במערכת פוליטית שאינה מבטיחה בהכרח את בחירתם של בעלי הסמכות התורנית הראויים ביותר. הוא מותח ביקורת גם על התבטאויות חריפות של רבנים נגד השירות הצבאי, ובפרט על הקריאה "נמות ולא נתגייס".
"מה זה נמות ולא נתגייס? אתה מייצג את מדינת ישראל", הוא אומר. "יש פה משהו לקוי בכל בחירת הרבנות הראשית בישראל. זו בחירה שהיא כולה פוליטית, והמטרה שלה היא לשרת גופים פוליטיים".
אחד הנושאים המרכזיים שהרב שלוש מבקש להציב על סדר היום הוא מעמדה של המסורת הספרדית בתוך הציונות הדתית. לדבריו, למרות מספרם הגדול של תלמידים ספרדים במוסדות החינוך הדתיים, ההנהגה הרוחנית ותוכני הלימוד ממשיכים להיות מושפעים בעיקר ממסורת אשכנז.
"אתה תסרוק את כל המוסדות של הציבור הדתי־לאומי, מתחילה ועד סוף, כל החינוך הוא חינוך אשכנזי", הוא טוען. "לך לישיבות התיכוניות, לך לישיבות ההסדר, לך לישיבות הגבוהות. ההנהגה שם כולה הנהגה אשכנזית".
לדבריו, הבעיה אינה רק בזהותם העדתית של ראשי הישיבות, אלא בתפיסה החינוכית ובמקום שניתן למסורת הפסיקה הספרדית. גם כאשר יש ראשי ישיבות ספרדים, הוא טוען, הם מחנכים לא פעם על פי דפוסים אשכנזיים.
הרב שלוש סבור כי המסורת הספרדית התאפיינה בגישה מכילה ומתונה יותר, וכי חלק מההקצנה שהוא מזהה בשיח הציבורי והדתי בישראל נובע מהתרחקות מהמסורת הזאת.
"ספרדים הרבה יותר מכילים, הרבה יותר עם הלב והרגש", הוא אומר. "אנחנו נמצאים פה היום בארץ בקיצוניות נוראית. תסתכל על הסלוגן 'או ימין או פלסטין'. זה משהו נורא לחשוב עליו בכלל. אנחנו יכולים להיות באמצע, ובסוף להיות בעד מדינת ישראל, להילחם עליה ולשמור עליה".
בהקשר הפוליטי הוא מותח ביקורת גם על יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ', שלדבריו מעניק ייצוג נמוך מדי לציבור הספרדי ברשימתו. "בסוף סמוטריץ' מרשה לעצמו לשים אותנו במקום שמונה ברשימה שלו", הוא אומר, ומוסיף כי מנגד רשימתו של איתמר בן גביר כוללת נציגות ספרדית רחבה יותר.
הרב שלוש מדגיש כי אין מדובר מבחינתו במאבק עדתי לשמו, אלא ברצון לשמר מסורת הלכתית ותרבותית שלדבריו נדחקה לשוליים.
עמדותיו באות לידי ביטוי גם בסוגיות הלכתיות עכשוויות. כך, למשל, הוא תומך באפשרות שנשים יכהנו כרבניות שכונה, ואף מותח ביקורת על עצירת בחינות הרבנות בעקבות דרישת נשים להיבחן.
לדבריו, אין הצדקה לפגוע באלפי נבחנים שהקדישו חודשים ושנים ללימודיהם בשל המחלוקת סביב השתתפותן של נשים בבחינות. "יש פה שלוש נשים שמאיימות שהן רוצות להיבחן לרבנות, ומשביתים חמשת אלפים בחורים מבחינות", הוא אומר. "מה זאת אומרת? יש פה בחורים שלומדים שנה וחצי, שנתיים, מתכוננים לבחינה".
כשנשאל אם הוא תומך גם במינוי נשים לתפקידים רבניים, הבהיר כי הוא מבחין בין רבנות עיר לרבנות שכונה. לדבריו, רבנות עיר מחייבת התמודדות עם סוגיות מורכבות יותר, אך אין מניעה עקרונית שנשים בעלות ידע הלכתי יעניקו מענה לציבור במסגרת רבנות שכונתית.
"רבניות ערים לא. רבניות שכונה כן, בהחלט", אמר. "הן נבחנות במבחנים כמו שאתה נבחן. הן גם יכולות לשאול שאלות איפה שהן לא יודעות. מה הבעיה?".
גם בנושא הגיור הוא קורא לחשיבה מחודשת, אף שהוא מודה כי מדובר בסוגיה הלכתית מורכבת שאינו מתיימר להציע לה פתרון פשוט. לדבריו, המציאות שבה חיים בישראל אזרחים רבים שאינם מוכרים כיהודים על פי ההלכה מחייבת את הרבנות להתמודד עם שאלות מעשיות ולא להסתפק בדחייתן.
הוא מתאר מקרים של זוגות מעורבים שבהם אחד מבני הזוג יהודי והשני אינו יהודי, ומזהיר מפני מצב שבו ילדים גדלים בתוך החברה הישראלית בלי שניתן מענה ברור למעמדם.
"אי אפשר להיכנס עם הראש בקיר", הוא אומר. "המצב הרבה יותר מורכב ממה שאנחנו עושים. יש פה הרבה סוגיות שצריכות להיפתח".
הרב שלוש מבקש להחיל את הגישה הזאת גם על תחומים נוספים, ובהם הכשרות והפסיקה ההלכתית. הוא מביע תמיכה ברפורמה במערך הכשרות, שלדבריו זקוק לשינוי שיבסס אותו על אמינות ולא על מנגנונים מסורבלים.
"אני בעד רפורמה בכשרות. מה שקורה היום זה מסחרה גדולה", הוא אומר. "צריך לעשות פה רפורמה שתהיה אמיתית, שתבנה כשרות על אמינות".
לדבריו, אחת הבעיות בעולם הרבנות היא ההסתמכות הגוברת על תשובות מוכנות ועל מקורות מקוונים, במקום לימוד מעמיק של הסוגיות ההלכתיות. הוא מספר כי לעיתים מגיעות אליו שאלות בעקבות פסיקות מחמירות שהתפרסמו באינטרנט, אף שלדבריו ניתן למצוא להן תשובות מקילות במקורות ההלכה.
"נמאס להם לשמוע את האסור, את כל החומרות", הוא אומר על הצעירים המגיעים לשיעוריו. "פתאום הרב אומר שזה מותר וזה מותר ולא צריך להחמיר".
אחת הדוגמאות הבולטות לגישתו היא עמדתו בנושא השימוש בחשמל ביום טוב. הרב שלוש ממשיך את מסורת הפסיקה של אביו, שהתיר שימוש בחשמל ביום טוב, וטוען כי ההחמרה שהתקבלה בחלקים מהציבור אינה משקפת את המסורת שנהגה בקהילות ספרדיות רבות.
הוא מזכיר גם את ההיתר שניתן בתקופת הקורונה לקיים ליל סדר באמצעות שיחת וידאו, היתר שעורר מחלוקת הלכתית וציבורית. לדבריו, כאשר השימוש בטכנולוגיה מאפשר למשפחות להיות יחד בליל הסדר, יש להביא בחשבון גם את שמחת החג ואת הצורך האנושי בקשר משפחתי.
"אתה רואה את הבנים שלך, אתה רואה את המשפחה שלך כולה. זו שמחה גדולה, זו הרגשה טובה", הוא אומר.
עמדה הלכתית נוספת שהציג נוגעת לאפשרות של מועמד ערבי להתמודד לכנסת במסגרת מפלגה יהודית. בעקבות הוויכוח סביב מועמדותו של יוסף חדד, טען הרב שלוש כי אין איסור הלכתי בעצם בחירתו של מועמד שאינו יהודי לכנסת.
לדבריו, יש להבחין בין מינוי אדם לתפקיד שלטוני לבין בחירת נציג במסגרת שיטת בחירות דמוקרטית. הוא מסתמך על הדיון ההלכתי שקיים בעבר הרב בן־ציון מאיר חי עוזיאל בנושא זכותן של נשים לבחור ולהיבחר, ומסביר כי לשיטתו אותו עיקרון חל גם על בחירת מועמד שאינו יהודי.
"אתה יכול להגיד לא נעים לך, אתה יכול להגיד לא נוח לך, אתה יכול להגיד אני לא רוצה, אבל אל תגיד אסור", הוא אומר. "כשאתה משתמש בהלכה, או אני אגיד לך באלוהים, תיזהרו קצת".
הרב שלוש מדגיש כי אין בדברים משום קריאה להצביע למועמד מסוים, אלא התנגדות לשימוש בטיעונים הלכתיים שלדעתו אינם מבוססים כדי לפסול אפשרות פוליטית.
גם ביחס לעלייה להר הבית הוא מציג עמדה ברורה. לדבריו, אביו, הרב דוד שלוש זצ"ל, תמך בעלייה להר הבית ואף עודד אותו לעשות זאת. הוא עצמו משתדל לעלות להר במועדים שונים במהלך השנה, ובהם שלושת הרגלים, יום העצמאות וחנוכה.
"מי שאומר שאסור לעלות להר הבית לא מכיר את ההר, לא מכיר את המבנה של ההר", הוא טוען, ומסביר כי העלייה נעשית באזורים שלדבריו אינם נכללים בתחום האסור בכניסה על פי ההלכה.
לאורך הריאיון שב הרב שלוש אל דמותו של אביו, שכיהן במשך עשרות שנים כרבה של נתניה ונחשב לאחד מחשובי רבני מרוקו בישראל. הוא מתאר אותו כתלמיד חכם בעל חשיבה עצמאית, אך גם כאיש חסד שביתו היה פתוח תמיד לאורחים ולנזקקים.
"בליל שבת לא היה דבר כזה שיושבים על שולחן שבת ואין שניים־שלושה אנשים עם בגדים בלויים", הוא נזכר. לדבריו, אביו היה מארח דרך קבע אנשים שנקלעו לקשיים, דואג להם לאוכל ולבגדים ואף מעניק להם כסף בצאת השבת.
הרב שלוש מספר כי אביו הקפיד לשמור על עצמאותו הרוחנית ולא הסכים להכפיף את פסיקותיו לשיקולים פוליטיים. "הוא אמר: אני לא מוכר את נשמתי למפלגה. אני חייב להיות ישר, להגיד את מה שאני חושב, ולא יכתיבו לי פוליטיקה מה להגיד".
הוא התייחס גם לאמו, שנפטרה חודשים אחדים לפני הריאיון, ותיאר אותה כאישה בעלת ידע תורני רחב, שהייתה שותפה משמעותית לעבודתו של אביו ולכתיבת ספריו. לדבריו, היא לא הסתפקה בעבודה טכנית על כתבי היד, אלא הייתה מעורבת בדיונים ובהכרעות שנגעו לתוכנם.
"היא הייתה חכמה מאוד גדולה, ידענית ומבינה", סיפר. "היא ידעה הכול. היא כתבה את כל הספרים של אבא שלי, לא ככתבנית, אלא היא התווכחה עם הרב וישבה בכל העיבודים".
את דמותה הוא תיאר כמי ששילבה ידע עם ענווה, רגישות ויכולת לקרב אנשים. לדבריו, אלה בדיוק התכונות שהוא מבקש להחזיר למרכז החיים הדתיים בישראל.