נדמה לי שאני יכולה לדמיין מהו מבול. לפני שנים, באחד מימי השישי הגשומים שזכורים לי, נסענו כדרכנו לשבת לישוב נצרים, תיבנה ותכונן.
לאחר נסיעה ארוכה, ממש בסמוך למנחת קרני, טבעה מכונית הפרטנר שלנו ז"ל, ואנחנו אתו, בתוך שלולית שהפכה בן רגעים לבריכה שסחפה אותנו אל תוכה.
האוטו נדם ולאט לאט הגיעו מים עד נפש- או לפחות עד קצה המזוודות. השבת עמדה ופתח, ולולא באו חיילי צה"ל לחלצנו, ספק אם הייתי פה כדי לספר את הסיפור הזה.
"וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ". המים, שהם מקור החיים, הפכו בימי המבול לכוח שאיים על עצם קיומם של החיים. הכול עניין של מידה. וכך קורה גם בגוף האדם, המורכב ברובו ממים. המים הם תנאי לחיים, בתנאי שכמותם מותאמת לצורכי הגוף ושהאיזון הפנימי נשמר.
המוח, הכליות, הלב והשרירים זקוקים לאספקת נוזלים סדירה כדי לפעול כראוי. הכליות מווסתות את הפרשת המים והמלחים, מנגנוני הצמא מאותתים על הצורך בשתייה, והגוף מתאים את פעולתו לתנאים המשתנים. רוב התהליכים האלה מתרחשים בלי שנבחין בהם, עד שמשהו משתבש. למרות חשיבותה של שתיית מים, אנחנו בדרך כלל ניזכר בצורך לשתות רק כאשר אנחנו מאד צמאים, ולעיתים גם אז אנו דוחים את השתייה לטובת עיסוק אחר.
מי המבול שבפרשת נח מציפים את העולם, וגם הגוף עלול לצאת מהאיזון. בין מחסור לעודף, מתקיימת מערכת עדינה של איזונים שעליה נשענת בריאותנו. לפעמים הדרך לשמור עליה מתחילה בפעולה פשוטה מאוד של הקשבה לגוף, ושתייה בהתאם לצורך ולמידה.
הכליות מסננות את הדם, מפרישות עודפי מים ועוזרות בוויסות ריכוז המלחים. מנגנונים הורמונליים מתוחכמים מאפשרים לגוף לשמר מים בעת מחסור ולהפריש אותם כאשר הם בעודף. אנחנו לא מרגישים עד כמה רבו מעשיו של ריבונו של עולם, כאשר מתקיימת מערכת איזון מובנית בגופנו, אך כאשר היא משתבשת, ההשלכות עלולות להיות משמעותיות ואז אנחנו מתחילים להיות מודעים לכך.
התייבשות מתרחשת כאשר הגוף מאבד יותר נוזלים מכפי שהוא מקבל. היא שכיחה במיוחד במצבי חום, בעת מחלות המלוות בהקאות או בשלשולים, ולאחר פעילות גופנית מאומצת. במצבים קלים עלולים להופיע צמא, כאבי ראש, עייפות וירידה בריכוז. כאשר ההתייבשות משמעותית, היא עלולה לגרום להפרעות במאזן המלחים, לפגיעה בתפקוד הכליות ואף לסכנת חיים. ילדים קטנים וקשישים פגיעים במיוחד, משום שמנגנוני הצמא והיכולת להשלים את אובדן הנוזלים אינם תמיד מספקים.
אבל נא לא להגזים! גם שתיית מים בכמות גדולה מאוד ובקצב מהיר עלולה להיות מסוכנת. כאשר כמות המים בגוף עולה מעבר ליכולת הכליות להפריש אותם, ריכוז הנתרן בדם עלול לרדת. מצב זה, המכונה היפונתרמיה, עלול לגרום לחדירת מים לתאי הגוף, ובמקרים חמורים גם לבצקת מוחית.
התופעה מוכרת, בין השאר, במצבים של שתיית יתר במהלך מאמצים גופניים ממושכים כמו אצל ספורטאים. לכן אין המלצה רפואית אחידה שלפיה כל אדם צריך לשתות כמות קבועה של מים בכל יום; הצורך משתנה בהתאם לגיל, למזג האוויר, לפעילות הגופנית, למצב הבריאותי ולתרופות שהאדם נוטל.
פרשת נח מזכירה לנו שהמים הם לא טובים או רעים כשלעצמם. הכול תלוי במידה, בתנאים וביכולת להכיל אותם. הגוף האנושי מתקיים בזכות איזונים עדינים, שרובם פועלים בלי שנקדיש להם מחשבה. האחריות לשמור עליה מתחילה דווקא בדברים הקטנים, בכוס המים שלצדנו, הרבה לפני שהסערה מגיעה. 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם.