בבוקר שבעה באוקטובר 2023, כשהדי הפיצוצים נשמעו היטב ביישוב שבי דרום, קיבל רס"ן י' שיחת טלפון מאוגדת עזה. הוא היה אמור להשתחרר מצה"ל למחרת, לאחר 12 שנות שירות קבע, אבל בתוך דקות הבין שהתוכניות השתנו לחלוטין.
מעבר לקו נאמר לו שיש פשיטה ושזקוקים לעזרתו בדחיפות. הוא כבר התכוון לצאת לכיוון האוגדה, אלא שאז התערב רב היישוב והורה לו להישאר ולהגן על התושבים.
"הוא אמר לי: אתה לא הולך לשום מקום. אתה נשאר פה להגן על היישוב, על המשפחה ועל הקהילה שלך", משחזר רס"ן י' בריאיון לערוץ 7. "נכנסתי לדילמה מאוד רצינית. מה הדבר הנכון, להישאר בבית או ללכת? הדילמה הזאת הולכת איתי עד היום".
בדיעבד, הוא משוכנע שההחלטה להישאר הצילה את חייו. "צריך להגיד לזכותו של הרב שהוא הציל את חיי, כי כנראה שאם הייתי נוסע לאוגדת עזה, הייתי יכול למות שמונה פעמים בדרך. בכל הצמתים שתכננתי לחלוף בהם כבר היו מחבלים, כולל באוגדת עזה עצמה".
באותה תקופה שימש גם יושב ראש צוות החירום היישובי בשבי דרום. כשהחלו הפיצוצים והיירוטים, הוא הבין שמתרחש אירוע חריג, אך עדיין לא שיער את ממדיו. מאחר ששירת בעבר בתפקיד באג"ם באוגדת עזה, השאיר לאנשי האוגדה את מספר הטלפון שלו וביקש שיתקשרו אליו אם יזדקקו לעזרה.
לדבריו, השיחה הגיעה אליו בטעות, אך ברגע שאנשי האוגדה הבינו עם מי הם מדברים, ביקשו ממנו להגיע במהירות. "אמרו לי: יאללה, תבוא מהר, יש פשיטה, צריך את העזרה שלך".
המידע שקיבל הוביל אותו לפעול מיד להגנת היישוב. הוא כינס את חברי צוות החירום, הנחה את התושבים להיכנס לבתים ולסגור חלונות, והחל לארגן את מערך ההגנה המקומי.
"נתתי כמה הנחיות להגנה על היישוב, ריכזנו את כל החמושים ביישוב, פתחנו קבוצת וואטסאפ והעמדנו עמדות ושומרים לאבטחת היישוב", הוא מספר.
באותו בוקר לא הייתה בשבי דרום כיתת כוננות מסודרת, ולכן התושבים נאלצו להקים אותה תוך כדי האירועים. "הקמנו כיתת כוננות תוך כדי, עם אמצעים שהיו ברשותנו וחמושים באקדחים", הוא מתאר. הכוח המקומי המשיך להגן על היישוב עד שעות הצהריים.
רק בשעה שתיים אחר הצהריים קיבל רס"ן י' הוראה להתחיל לגייס את פלוגת המילואים שלו. הוא יצא לכיוון צאלים, שם החל לארגן את הכוח ואת הציוד הנדרש. לפנות בוקר של יום ראשון יצאו הלוחמים לכיוון יישובי העוטף.
המשימות הראשונות היו רחוקות מאוד מתרחישי הלחימה שאליהם התאמנו. ביומיים הראשונים עסקו הלוחמים בסריקות, בטיהור המרחב ובאיתור ובנטרול מחבלים שנותרו באזור. בהמשך הוטלה עליהם משימה מסוג אחר לחלוטין: סיוע לצוותי זק"א בפינוי חללים מזירות הטבח.
"כל האמר של הפלוגה שלי הוצמד לצוות של זק"א", הוא מספר. "התעסקנו בפינוי החללים, והשתתפנו בטיפול ביישובים עם המקרים הכי קשים".
המראות שאליהם נחשפו הלוחמים היו קשים במיוחד. אנשי הפלוגה, שהגיעו כדי להילחם במחבלים ולהגן על התושבים, מצאו את עצמם מסייעים באיסוף גופותיהם של הנרצחים. רס"ן י' מתאר את הימים הללו כתקופה קשה ועצובה, שגם לאחריה נותרה עבודה רבה בשטח.
אחת המשימות הבאות שקיבלה הפלוגה הייתה פינוי כלי הרכב שנותרו לאורך הצירים באזור הטבח. במשך שלושה ימים פעלו הלוחמים, בסיוע משאיות ומנופים, לאיסוף המכוניות מהמרחב שבין אזור עלומים לכרם שלום ולהעברתן לשטח סמוך למושב תקומה.
"פינינו את כל הרכבים לאיזשהו שדה ליד תקומה", הוא משחזר. "אני אומר איזשהו שדה, כי היום אחת האנדרטאות שמסמלות את המלחמה הזאת היא אנדרטת הרכבים, שבעצם היינו שותפים להקמה שלה".
לדבריו, בזמן ביצוע המשימה איש מהלוחמים לא שיער שהמקום יהפוך לאחד מאתרי הזיכרון המזוהים עם שבעה באוקטובר. "לא ידענו אז שאנחנו הולכים להקים גלעד למלחמה הזאת", הוא אומר. גם שמו של המושב, תקומה, קיבל בעיניו משמעות נוספת לנוכח מה שהתרחש במקום.
לאחר המשימות הראשונות בעוטף הצטרפה הפלוגה לתמרון הקרקעי ברצועת עזה. רס"ן י' פיקד על הפלוגה המסייעת של חטיבת הנגב, חטיבת מילואים 12, שהייתה לדבריו בין חטיבות המילואים הראשונות שנכנסו לתמרון קרקעי מאז מלחמת יום הכיפורים.
היעד היה בית חאנון שבצפון הרצועה. "המשימה שלנו הייתה לחרוש את בית חאנון", הוא מספר. "הצלחנו להגיע להיות הכוח שהגיע עד לקצה בית חאנון, וכבש אותה בפעם הראשונה".
אחד הדברים שנחרתו בזיכרונו מהלחימה בבית חאנון הוא היקף אמצעי הלחימה שאיתרו הכוחות בתוך מבנים אזרחיים. לדבריו, הלוחמים מצאו תחמושת ואמצעי לחימה בבתים, בבתי ספר ובגני ילדים.
"מצאנו שם הרבה מאוד אמל"ח ותחמושת", הוא אומר. "בכל בית, בכל חדר ילדים, בגן ילדים, בבתי ספר".
רס"ן י' קושר בין הממצאים שראה בשטח לבין הביקורת הבינלאומית על פעילות צה"ל ברצועה. לדבריו, המציאות שאליה נחשפו הלוחמים עומדת בניגוד לטענות הנשמעות נגד חיילי צה"ל.
"זה מזעזע לראות כמה אנשים מנסים להשמיץ את חיילי צה"ל בעולם, כשהסיפור שהם מספרים הוא כל כך שקרי למול כמות השנאה והטרור שראינו שם", הוא אומר.
במיוחד הוא מתעכב על תכני ההסתה במערכת החינוךם העזתית שאליהם נחשף במהלך הפעילות. הוא מתאר תמונות של ילדים בגני ילדים שבהן הופיעו סממנים צבאיים וכלי נשק, ורואה בכך ביטוי להשפעה של הסביבה החינוכית על הדור הצעיר. "ילד שגדל בגן ילדים, שתמונת המחזור שלו בגן ילדים היא עם מדים ונשק, זה ילד שגדל להיות מחבל. אין לו דרך אחרת", הוא טוען.
מנגד, הוא מבקש להצביע על החינוך שקיבלו לוחמי המילואים בישראל, שלדבריו הוא אחד הגורמים המרכזיים לנכונותם להתייצב שוב ושוב לשירות, למרות המחירים האישיים והמשפחתיים.
רס"ן י' מספר כי הגדוד שלו השלים שבעה סבבי מילואים וכבר קיבל צו לסבב נוסף. הלוחמים, לדבריו, ממשיכים להגיע גם לאחר תקופות שירות ממושכות, פגיעה בשגרת החיים והיעדרות מהעבודה ומהמשפחה.
"אתה שואל מי אלה האנשים שבאים למילואים? אלה אותם אנשים שגדלו בחינוך משמעותי של תרומה לעם ישראל ולמדינת ישראל", הוא אומר.
לדבריו, גם התגמולים וההטבות שמקבלים אנשי המילואים אינם מסבירים לבדם את ההתייצבות החוזרת. "הפיצויים האלה משמעותיים, טובים וחשובים", הוא מדגיש, אך מוסיף כי החינוך והערכים שספגו הלוחמים בבית הם שמניעים אותם להמשיך להתייצב.
מאז הלחימה בעזה המשיך רס"ן י' עם פלוגתו גם למשימות בגזרות לבנון ויהודה ושומרון. במבט לאחור, הוא מצביע על שינוי משמעותי באופן שבו צה"ל נלחם מאז תחילת המלחמה, בעיקר בכל הקשור לשמירה על חיי הלוחמים ולשיפור שיטות הפעולה.
"הלחימה בעיניי השתנתה משמעותית, בעיקר בהקשר ביטחון כוחותינו", הוא אומר. לדבריו, בתחילת המלחמה פעלו הכוחות על בסיס האמצעים, ההכשרות והתוכניות שהיו בידיהם, ובהמשך פיתחו היחידות דרכי פעולה שאפשרו להן לבצע את המשימות בצורה איכותית ובטוחה יותר.
את הדברים הוא מביא גם במסגרת שבוע המורשת בפיקוד, שבו שיתף חיילים בחוויותיו מהלחימה. בין הסיפורים על בוקר שבעה באוקטובר, פינוי החללים, מגרש המכוניות בתקומה והקרבות בבית חאנון, הוא מבקש להדגיש את הקשר שבין החינוך שמקבלים הלוחמים לבין נכונותם להמשיך לשרת.
"זה ממש התחבר לנו עם השנאה והרצח שראינו אצל המחבלים, בגני הילדים שלהם ובבתי הספר, מול החינוך של החיילים שלנו, שגדלו בחינוך לערכים ולשליחות למען עם ישראל ומדינת ישראל", מסכם רס"ן י'.