אינני מבין חשבונות שמיים, אבל איכשהו, הקב"ה, הבמאי הגדול של הסרט שבו אנחנו חיים, מצליח ליצור שוב ושוב תסריטים דמיוניים שמגלים כמה העם שלנו נדיר ויוצא דופן בין עמי תבל.
לפני כשבוע היה זה הריאיון המדובר עם אבינתן אור, בנם של דיצה וירון המופלאים, שנחטף ממתחם מסיבת הנובה. אבינתן גרם לכל מי שראה את הריאיון המרתק איתו ב"עובדה", להשתומם על התעוזה, התושייה והגבורה שלו, במבצע החילוץ העצמי שלו שכמעט הצליח... "מבצע אבינתן" כפי שכינתה אותו המראיינת, אשת התקשורת אילנה דיין.
בתוך כל הפרק הזה שנראה כאילו נלקח מתסריטי "משימה בלתי אפשרית", התגלה אבינתן בתעצומות נפש שמעידות לא מעט גם על בית גידולו. וכך סיפר בפתח התוכנית:
"ביום ה-79, אני מדבר עם אלוהים. ואני אומר לו, תקשיב, אני יודע ששבע שנים לא דיברתי איתך בכלל, ואני יודע שזה עכשיו צבוע לבוא ולדבר איתך, כי כשאני פתאום צריך ממך משהו, אז פתאום אני בא אליך. ואני אגיד לך אפילו יותר מזה, סיכוי טוב שכשאני אצא מפה, אני שוב פעם אשכח אותך.
"אז אני לא אבוא ואספר לך סיפורים, אני מדבר איתך דוגרי. בתורה בעשרת הדיברות כתוב: 'כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך'. זה חלק שהשתדלתי גם לפני השביעי (באוקטובר). מאוד השתדלתי להיות שם בשביל ההורים שלי, מאוד השתדלתי לכבד אותם. גם אחרי שהורדתי את הכיפה. ועכשיו תורך לקיים את החלק 'למען יאריכון ימיך'. וההמשך של המשפט הזה - 'על פני האדמה'. לא מתחת לאדמה. אני עשיתי את החלק שלי, עכשיו תורך לעשות את החלק שלך".
הסיפור הזה מצטרף לעוד סיפורי אמונה בתוך השבי. הכנות הזאת, שבה אבינתן דיבר בפשטות עם אביו שבשמיים, לימדו כמה עמוקה האמונה והאהבה של ישראל. זה לא עסקה של קח ותן - זה קשר עמוק לאבא שבשמיים ולשותפיו שבארץ.
ישראל חייבת לנצח
אך קשר הנשמות התבטא בריאיון גם בדרך המאבק שבחרו ההורים, ובנם, בלי לדעת, בהתייחסות לעסקאות עם האויב העזתי המר: "המחלוקת פה הייתה סביב דיני נפשות. האם אתה רוצה להציל נפשות עכשיו או שאתה מציל חיים גם אחרי זה? לי היה ברור שאם אנחנו עושים עסקה עכשיו, אני אצא מפה, אבל בעוד יומיים, שלושה, חודש, חודשיים, שנה, שנתיים, עשר שנים, ישב פה מישהו אחר במקומי".
מראיינת: "לך היה ברור שאסור לעשות עסקה בכל מחיר"?
אבינתן: "חד-משמעית".
מראיינת: "גם אם המחיר יהיה אתה"?
אבינתן: "כן. ישראל חייבת לצאת מהמלחמה הזאת מנצחת..."
"ההורים שלי נלחמו עליי, כמו מטורפים, הם גם נלחמו על דברים אחרים, וזה לא מבטל אחד את השני, זה עלול היה לבטל אחד את השני. לדעתם זה בא ביחד".
במהלך המלחמה אילנה דיין ראיינה לא פעם מרואיינים שאתגרו את תפיסת עולמה הפוליטית. תפיסת עולם שמטשטשת לא אחת את הדילמות המוסריות הלאומיות הכבירות, כאשר מנגד, על כף המאזניים, נמצאים חיי היחיד. זה היה אחד הרגעים האלה. אבינתן ביטא בבהירות ובצורה רהוטה תפיסת עולם שזכתה לכינויי גנאי ואף לחרמות מצד מי שהאמין ב"עסקה עכשיו", וכמו שאומרים - אחרינו המבול. אבינתן תיאר את המורכבות אבל לא היה מוכן למכור את העתיד למען ההווה.
בריאיון עם אימו, שפורסם לאחר פרסום הריאיון עם בנה, חשפה דיצה פרט חשוב שהושמט בעריכה: "אומנם זה נפל בעריכה, אבל הוא אמר שביום שהוא השתחרר הוא ניגש לאבו חסאן (מחבל חמאס שחוסל), מהקשים ביותר שהחזיקו אותו; "תגיד איך זה שאתם משחררים אותנו ביום אחד, כל מי שנישאר לכם, כל ה'יהלומים'.
"הוא אמר: 'החמאס חלש. אין מה לעשות. אנחנו חייבים'.
"אז גם מהצד של אבינתן וגם מהצד של ארה"ב - אנחנו מבינים שמההתחלה - צדקנו. שמה שהיה צריך לעשות זה כמה שיותר מהר לפרק אותם ולהוריד אותם על הברכיים ורק כך לקבל את האהובים שלנו בחזרה".
הרוח שמאחורי הכוח
כאשר דיצה מדברת על ארצות הברית היא מתכוונת לריאיון ששודר לפני כשבוע ובו חשף ברט מקגורק, שליח הנשיא ביידן למזרח התיכון, מידע שמאיר בפרספקטיבה חדשה את המאבקים לשחרור החטופים שהתנהלו לאורך ימי המלחמה. בספר חדש שהוציא (Brink - או בתרגום לעברית, "על סף תהום"), הוא מגלה מה הוביל בסופו של דבר לשחרור החטופים:
"אחת המטרות המרכזיות בספר היא להסביר שדיפלומטיה - אם היא איננה מגובה בכוח - היא חסרת תועלת לחלוטין. וזה שיחק תפקיד גם בשיחות על החטופים; כלומר, חמאס בכלל לא היה מוכן לנהל משא ומתן משום שהם חשבו שהכול הולך לטובתם... ועד שהכנענו אותם ועצרנו אותם, היה קשה מאוד לראות פריצת דרך בשיחות על עזה, הכול היה קשור זה בזה. לכן המוקד המרכזי שלי באותה תקופה, ואני מודה בכך לחלוטין בספר, היה עצירת ההתקפות הללו, וחשבתי שכדי לעצור אותן עלינו להשתמש בכוח צבאי".
דבריו של מקגורק, שלא נחשד בתמיכה בצד הימני של המפה הפוליטית, מאששים את מה שפורום תקווה נאבק עליו לאורך כל ימי המלחמה ולא זכה להד ציבורי תקשורתי בעל משמעות: הלחץ הצבאי הוא זה שהביא בסופו של דבר את החטופים. אך יש בתוך ההבנה הזאת כמובן גם הארה מחדש על כל הגישה שמנסה להבין את האויב על פי ההיגיון המערבי הפרגמטי.
הפתגם הנודע של הרב קוק זצ"ל לחודש מרחשוון הוא: "כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה מְאִירָה - גַּם שָׁמַיִם עוֹטֵי עֲרָפֶל מְפִיקִים אוֹר נָעִים". מהו סוד הנשמה המאירה של אבינתן וכל יתר חבריו החטופים? איך הם הצליחו לראות גם בשיא החושך והערפל את האור מבעד לעננים ובקצה המנהרה?
אולי הסוד הוא במקור שממנו הם שאבו את כוחם. לא ממקורות אכזב הנטועים בהווה קצר הטווח, אלא ממעיינות הנצח. ממה שהעיניים אולי לא רואות אך הנשמה הטהורה יודעת בעומק הכרתה בוודאות. משם הולכת האמת ויוצאת לאור.