אמש דווח ב'כאן חדשות' כי ראש המודיעין המצרי בכלל לא היה על המטוס שנחת בישראל ימים ספורים לפני שבעה באוקטובר. יכול להיות שהדיווח הזה מדויק לחלוטין, אבל בתכל'ס, זה פשוט לא משנה.
חלאס כבר עם הדיון הבלתי נגמר הזה. כן הייתה אזהרה מוקדמת, לא הייתה אזהרה, הוא לחש לנתניהו באוזן, הוא לא היה על הטיסה. אנחנו ממשיכים להתחפר בפרטים נקודתיים ובחיפוש אובססיבי אחר "האזהרה האחת" שאולי פוספסה, בזמן שהאמת פשוטה הרבה יותר וזועקת לשמיים: היו מלא אזהרות. היו אינספור סימנים.
לא היינו צריכים בכיר מצרי שיבוא ויגיד לנו שמשהו רע עומד לקרות. היו לנו 20 שנה של אזהרות. 20 שנה של פיגועים, של ירי, של טרור ושל טירוף מוחלט שהלך והתעצם מעבר לגדר. ומה אנחנו עשינו מול כל הטירוף הזה? המשכנו לשפוך עליהם כסף. המשכנו לחזק את חמאס, לקנות שקט מדומה ולטפח מפלצת מתוך אמונה עיוורת שהיא לעולם לא תנשוך אותנו.
הבריחה הזו אל חיפוש רמזים ופרטים נקודתיים היא בדיוק מה שמאפשר לדרג המדיני והצבאי גם יחד להתחמק מנטילת אחריות על התמונה הגדולה. במשך שנים, כולם, בכירי הביטחון והדרג המדיני, חלקו את אותה מיטה רעיונית: תפיסת ה"הכלה", ה"הסדרה" ו"ניהול הסכסוך". במקום לשנות את תפיסת הביטחון מהיסוד גם היום ולעבור ממגננה להכרעה אקטיבית וחיסול איומים מבעוד מועד, הם מעדיפים לנהל קרבות בוץ על רישומי טיסות ממצרים.
חייבים לומר את האמת: מי שממשיך לפמפם את סיפורי האזהרות האלה עושה זאת מסיבה אחת בלבד - קמפיין בחירות. גורמים פוליטיים מתעקשים להשאיר את הדיון הצר הזה בכותרות כדי לנגח ולגרוף הון פוליטי על גב המחדל. ההתעסקות האובססיבית הזו בזוטות היא לא רק פופוליזם זול, היא פגיעה אנושה בביטחון המדינה. במקום שהמערכת והפוליטיקאים יתמקדו בעיקר, מחיקת הקונספציה והשמדת האיומים הקיומיים, הם שורפים זמן וקשב ציבורי על קטטות פוליטיות.
כל עוד ההנהגה שלנו, במדים ובחליפות, לא תתנער לחלוטין מהאשליה שאפשר "לקנות" ארגוני טרור או "לנהל" אותם, אנחנו נידונים לשחזר את אותן טעויות בדיוק גם בזירות אחרות. אז מה זה באמת משנה עכשיו אם בימים שלפני הטבח נחת פה מטוס עם ראש המודיעין או בלעדיו? זה לא מנקה איש מאחריות וזה לא משנה את השורה התחתונה.
הקונספציה קרסה הרבה לפני אוקטובר 2023. נכשלנו. אנד אוף סטורי.
במקום להמשיך לטחון מים על מי אמר למי ומתי ביומיים שלפני המחדל, הגיע הזמן להפנים את עומק הכישלון האסטרטגי רב-השנים, ולהבטיח שמעכשיו אנחנו לא מחכים לאזהרות של אף אחד, אלא פשוט לא נותנים לאף אויב את היכולת להתעצם מולנו. לא בעזה, לא באיראן, לא בלבנון ובטח שלא ביהודה ושומרון.
שם, בלב הארץ, אנחנו עדיין חיים בקונספציה. עדיין סומכים על גורמים זרים ועל מנגנוני ביטחון פלסטיניים ומתפללים ש"יהיה בסדר". פתאום אנחנו שומעים את נתניהו והשר כ"ץ מדברים על כך שהם "מתכוננים לתרחישים" של "היפוך קנים", אותו תרחיש אימים שאנשי ההתיישבות זועקים ומזהירים מפניו כבר שנים ארוכות, בזמן שהמערכת פשוט סירבה להקשיב וביטלה את דבריהם.
אי אפשר להסתפק יותר בהיערכות ספיגה פסיבית או בציפייה למכה הבאה כדי שנוכל להגיד "התכוננו". הגיע הזמן לקחת את היוזמה לידיים, לשנות את המשוואה ולעבור להתקפה גם שם, ולפרק את האיומים לפני שהם מתפוצצים עלינו.
בסופו של דבר, זו הארץ שלנו, האזרחים שלנו, והאחריות על החיים בה היא שלנו - בלבד.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מנהל שותף במחלקת היח"צ בקבוצת התקשורת אשדיר