העולם הנוצרי בוחר שלא לדבר על כך, אבל חיי האוכלוסייה הנוצרית שנתונה למרות הרש"פ הפכו לסיוט מתמשך. בבית לחם ובנותיה חיו כשמונים אחוזים של נוצרים לפני עידן אוסלו. היום חיים שם 7% נוצרים בלבד. השאר נמלטו מידיהם של שלוחי הרשות.
בשיחה עם ערוץ 7 מספר אליאס זרינה, נוצרי שבעברו היה חבר תא הסטודנטים של החזית העממית וכיום חוקר במרכז הירושלמי למדיניות יישומית, על יחסה המתמשך של הרש"פ לנוצרים שתחת אחריותה ולאותם שבמזרח ירושלים.
"האוכלוסייה הנוצרית שחיה תחת הרש"פ מאז הסכמי אוסלו חיה תחת פחד. נוצרים אינם שותפים במעגל קבלת ההחלטות של הרש"פ, למרות שיש כמה דמויות נוצריות מבכירי הרש"פ, אבל בפועל הם לא מקבלים החלטות אלא רק בובות של הרשות", אומר זרינה, המעיר כי בעוד הרש"פ מציגה את עצמה בעולם כישות דמוקרטית, הרי שלא התקיימו בה בחירות מאז 2005, ובאחרונה נודע כי אבו מאזן בחר לדחות לשנה נוספת את הבחירות שאמורות היו להתקיים בעוד כחודש.
"נוצרי שחי באורח חיים מערבי מוצא את עצמו תחת רדיפה. אוסרים על נוצרים בבית לחם לחגוג את הכריסמס כחלק מהסולידריות עם ערביי עזה. זה לא נעשה באופן רשמי. ראשי הפתח' בערים ואנשי החזית העממית לוקחים על עצמם את המשימה, שולחים רעולי פנים לכל חנות שמקשטת את עצמה לקראת החג, כי מבחינתם אין מקום לשמוח בתקופה של "ג'נוסייד" ושאהידים. זה אחד מסוגי הרדיפה שהנוצרים חווים", הוא מספר ומדגיש כי מנגד הנוצרים שחיים בישראל לא קיבלו כל תכתיב מצידה של ישראל באשר לניהול אורח חייהם. "זה מראה את ההבדל בין נוצרי שחי במדינת ישראל הדמוקרטית שמעניקה לו זכויות שוות כמו כל יהודי, לעומת נוצרי שחי בשטחי הרשות וכופים עליו כל דבר".
הכפייה, מרחיב זרינה, מגיעה עד לרמת ניהול הבית והמשפחה. "הם נכנסים ואומרים שהם מעוניינים לקנות את הבית שלך ששייך לך כבר שלושים שנה. כך איבדנו באזור בית לחם בשנתיים וחצי 154 משפחות שהיגרו". למאיימים יש גם קשרים במערכת המשפט הפלשתינית והם יודעים היטב להסתדר במידה ומישהו מעז להגיש תלונה כלשהי.
לשאלתנו אם הדור הנוצרי הצעיר שחי תחת מרות הרש"פ אינו מתמלא גם הוא בשנאת העם היהודי, משיב זרינה בחיוב. "הדור הצעיר הנוצרי לומד במערכת החינוך הפלשתינית, שם כל התכנים אנטישמיים ומלאים שנאה לעם היהודי ולמדינת ישראל. בכל יום הם לומדים 7-8 שיעורים. זה מעצב את האישיות. כאשר בספרי הלימוד הם רואים את לילה חאלד, המחבלת חוטפת המטוסים, כחלק מהגיבורים, אני לא מתפלא שילד לוקח סכין מהמטבח כדי לדקור יהודי".
"בלי חינוך תחת רגולטור ישראלי שיספק תכנים של חיים בהרמוניה נמשיך לחיות תחת גלי טרור", הוא מזהיר ומתריע. "יש אמנם בתי ספר במזרח ירושלים שאימצו את התכנית של משרד החינוך הישראלי, אבל מדובר במיעוט של כ-30 עד 35 אחוזים מבתי הספר במזרח ירושלים, וגם לתלמידי בתי הספר האלו יש לימודים בלתי פורמליים של עמותות, ארגונים ומחנות קיץ, וגם שם מעודדים שנאה ואנטישמיות".
מוסיף זרינה ומספר על הקושי בחייהם של נוצרים תחת הרש"פ. "הבנות שלנו לא יכולות לנוע חופשי עם הביגוד שלהן בשטחים של הרש"פ. מכניסים להן אג'נדה של שריעה איסלאמית, למרות שרואים אותן עונדות צלב. אנשי הרשות משתלטים על אדמות של מי שהיגר ולא השתמש באדמה שלו, ואחרי שהם משתלטים אי אפשר לסלק אותם. יש להם כוח וקשרים במערכת המשפט הפלשתינית, וכך אתה מפסיד את השטח ואת הבית שלך. הם גם חמושים כשהנוצרים לא חמושים ולא יכולים להגן על הבתים שלהם".
זרינה ממשיך בדוגמאות נוספות להתעמרות הכלכלית שחווים הנוצרים תחת הרש"פ. "הגניבות שלהם הן ברמת הכסף, אדמות, בתים וחנויות. נוצרי שמייבא מוצר שמצליח, נכנסים אליו ומחייבים אותו לשלם פרוטקשן או שדוחקים אותו לפינה עד שהוא מוותר על העסק והם משתלטים במקומו על הייבוא. היה לדוגמה זכיין נוצרי של תנובה מאז שנות השבעים. במשך 15 שנים הם עשו הכול כדי להוציא את הזכיינות מהידיים שלו ולהעביר לקודקודים של הרש"פ. זה לא עבד להם כי תנובה התעקשה שלא להעביר את הזיכיון למישהו אחר".
"התחושה היא שלנוצרי בשטחי הרשות אין אופק ואין עתיד לילדים. יש הידרדרות כלכלית. התיירות הייתה ההכנסה המרכזית מהצליינים, אבל מאז הקורונה התיירות בשפל", אומר זרינה ומספר גם על מגבלות דתיות. לנוצרים מותר להתפלל רק בכנסיות פנימה. צעדות צופים עם שירי תהילים אסורות ברחובות.
לנוכח כל אלה, שאלנו את זרינה לאן נעלמה ומדוע נאלמה המנהיגות הנוצרית בעולם. מדוע לא נשמעים בכירים נוצרים נחלצים לעזרת אחיהם שהרש"פ מתעמרת בהם? "המנהיגות הנוצרית היא מנהיגות דתית ולא אזרחית", הוא משיב וקורא למנהיגות נוצרית אזרחית שתשמיע את קולם, אך הוא סבור שמדובר במי שחיים תחת פחד. "אפשר לשער מה יקרה לנוצרי שיוצא מבית לחם ומספק את המידע הזה".
האם הוא עצמו חושש לשלומו כאשר הוא מספר את סיפורם של הנוצרים שברש"פ? זרינה מודה שהוא אכן חושש לבני משפחתו, אך רואה שליחות להשמיע את קול הזעקה של הקהילה הנוצרית. ביקורת לא מבוטלת הוא מפנה כלפי מדינות נוצריות שתורמות סכומי עתק לרש"פ ואינן מתנות את התרומות הללו בשינוי ההתנהלות כלפי הנוצרים ובסיום ההתנכלות כלפיהם.
לקראת תום דבריו מספר זרינה על מאמציה של קטאר להשתלט על מוסדות נוצריים במזרח ירושלים. אחת הדוגמאות הבולטות היא הפעילות הכלכלית להשתלטות על בית החולים הקתולי במזרח העיר, כאשר היעד הוא הקמת אקדמיה לרפואה במבנה, במרחק מאה מטרים מהמטה הארצי והמשרד לביטחון לאומי. זרינה מספר כי כבר לפני יותר מעשור תמכה קטאר בהקמת קומה נוספת לבית החולים, ומאז בכל שנה היא מתקצבת פרויקטים בבית החולים. כיום מתנופף דגל קטאר לצד תמונות של שליט קטאר ודברי תודה למנהיגותו ולתרומותו בבית החולים הקתולי שמעניק טיפולים גם ליהודים ומופנים אליו מטופלים מכלל קופות החולים הישראליות.
הכספים למיזמים הללו עוברים מקטאר דרך בנקים פלשתיניים באל עזריה, שאותה הם רואים כחלק מבירת המדינה הפלשתינית, מציין זרינה. "קטאר מנסה להשתלט על כל המוסדות. הסכנה של קטאר גבוהה מהסכנה מטורקיה ואיראן, כי הם משווקים את עצמם כמדינה טכנולוגית שמקבלת את כל הזרמים, אבל בפועל היא מממנת את הטרור בעוד העולם רואה בה מדינה מתווכת ומגשרת".